ארבעת הכוחות

 "אריה. אתה נראה לחוץ!"
-דודה לאה.
דודי היה נראה כאילו בלע גיגית צפרדעים, ודוד משה יישב ליד ההגה.

 "כן. זה מלחיץ ומרגש שדודי הולך לפנימיה לכל השנה, ושהוא קוסם וכל זה."

 "תגיד רגע, אריה. עכשיו נזכרתי. אין שום בעיה הלכתית עם כל זה?"

אריה היה נראה כאילו דפק גמד מסתורי את גלגלי עיניו, בעזרת פטיש-החוצה.
 "ואללה, לא חשבתי על זה!"

השקר גרם לו לגרדת משונה בפדחתו. הוא תקע את אפו בחלון, ופירצף את פרצופיו לזגוגית הקעורה, ולעוברים ושבים.

הם ירדו בתחנת הרכבת. השלפוחית של אריה אותתה אותות מצוקה. הוא נשם עמוקות.

דודי עבר את הקיר בחטף, לא לפני שהפטיר לעבר אריה "אתה לא תוכל לעבור. תחכה כאן לאבא ואמא."
זו לא הייתה שחצנות. הוא חושב שרק הוא הקוסם, אז הוא אמר לאריה את דעתו, לטובתו האישית. לאריה זה רק הגביר את ייצר הסאדיסטיות-זה שגורם לאדם לעשות הפתעה-כשהיצר הטוב בהפסקת קפה.

דוד משה ודודה לאה עברו אף הם. דודה לאה סימנה לאריה סימן של "תיכף אשוב."

אריה החליט שזה הזמן.

הוא שלף את שרביטו, והסתירו מתחת למעילו. איזה אנגליה זו!
הוא החל לרוץ, ולחש "פתחו לי שערי צדק..."

הוא עבד על הכישוף. ועבר.

עיניהם של דודיו, ובן דודו, הפכו לצלחות כשראו אותו.

דודי היה נראה כאילו תקוע בפיו כדור טניס בלתי נראה.

דודה לאה הפציצה עם הופעה כשל אחת ששפכו דלי של מי קרח על ראשה.

דוד משה היה נראה סתם מופתע.

 "אריה? איך?"

אריה הניע עיניו על התחנה. ילדים התרוצצו עם שלל חיות בכלובים. מסתבר שאצל הקוסמים, יחסים של גועל-שונים.
הסתובבו שם ילדות, עם עכברים. ילדים, עם צפרדעים ויש שמוכנים להשבע שראו שם ילדה עם מקק ענקי.

גם יחסים של פחד כנראה שונים.
מתי כבר יפצחו את הגנום האנושי?

הוא התעלם מהשאלה במכוון. היה זה אותו ייצר סאדיסטיות, שעבר באותו עבר שעות נוספות.

 "אריה?"

הוא המהם בתשובה.

 "איך הצלחת לעבור? מה גם אתה יכול?"

 "אולי."

הוא שלף את שרביטו, כבדרך אגב, וליטף את ראשו בקדחתנות.

גבותיו של דודי גירדו את שורשי שיערותיו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~

טוב. זה יצא פרק מוזר. אני כותב אותו בשעה מאוחרת. אולי זה בגלל זה.

אני מקווה שתאהבו. אולי אני אערוך אח"כ.

תגיבו!

הפרק הקודם		הפרק הבא