בלאגן על מימדי בהוגוורטס *גמור*

גם על הפרק הזה אין לי כל כך מה להגיד חוץ מזה שאין לי מה להגיד.

מה שיש לי לומר, זה שזה מתחיל מסוף הפרק הקודם. מי שמספיק חכם יכול היה להבין את זה לבד.

קריאה נעימה, ולא מרדימה!

נקודת מבט של בתאני

מיד אחרי שאנבת' שאלה מה כוחות הקסם שלנו, נשמעה שאגה אדירה מכיוון היער שהיה ליד הטירה.

"זה נשמע כמו דרקון!" אמר פרסי. "איזה כיף, כבר מלא זמן לא נלחמתי באחד כזה."

"זה לא ממש נשמע דרקון." ענה לו אריק. "זה יותר מדי פראי, ולא מתורבת."

"הדרקונים אצלכם מתורבתים?" שאל פרסי בהלם. "אצלנו כל מה שהם רוצים זה להרוג עוד מישהו. ברצינות, בסוף עוד תגיד לי שהם מדברים!"

"למעשה," אמרתי. "הם באמת מדברים." ברגע שהמילים יצאו מפי, הם הסתכלו עלי כאילו נחתתי מכוכב אחר. אבל בעצם זה די קרוב למה שבאמת קרה, אז אי אפשר להאשים אותם.

"אבל עכשיו," אמר פרסי. "אחרי שאנחנו אמרנו מה הכוחות שלנו, למשל שאני יכול לגרום לנו לצאת מהאגם יבשים, והכוח הייחודי של ליאו, שהוא להיות מעצבן-" ליאו נאנח, אבל לא אמר כלום. כנראה הוא כבר התייאש.

"אז תגידו לנו מה הכוחות שלכם!" המשיך פרסי, והסתכל עלינו בסקרנות.

"טוב," אמרתי ביחד עם אריק, ואז המשכתי לבד, "בתור קוסמים, אנחנו יכולים לעשות דברים בעזרת הריכוז שלנו. לכל אחד יש גבול משלו לרמת הקסם, וככל שאתה יותר מתקרב לגבול זה יותר מעייף. אמנם אפשר בדרכים מסויימות למתוח את הגבול, אבל זה עדיין משנה כי ככה לכל אחד יש נקודת מוצא אחרת. חוץ מז-"

"רגע," אמר פרסי. "אין לכם שרביטים או משהו?"

"לא," אמר אריק. "יש בעולם שלנו שלושה שרביטים, אחד לכל מלך. יש את המלך פלוטו ששולט מתחת לאדמה, יש את המלכה פוזי ששולטת במים ויש את המלך פיטר ששולט בשמיים."

"זה ממש מקביל." מלמלה אנבת' ואז אמרה בקול. "פלוטו זה אל השאול הרומי, ואצלכם הוא המלך שמתחת לאדמה. המלכה פוזי שבמים זה כמו קיצור של פוזידון (פוסידון), והוא אל הים היווני. המלך פיטר שבשמיים מקביל ליופיטר, אל השמיים הרומי! זה ממש אחד לאחד!"

"והם שלושת האלים הגדולים!" המשיך אותה פרסי. "הם צריכים להיות הכי חזקים, אז אצלכם יש להם את השרביטים היחידים! גדול, אנבת' איך עלית על זה?"

"רגע רגע, יש אצלכם נפח מוכשר במיוחד שיודע לעשות דברים ממש משוכללים? כמו למשל לייצר דברים עם חיים משל עצמם?"

"כן" אמרתי. "וקוראים לו וולקן. למה שאלת?"

"אני לא מאמין! וולקן זה השם הרומי של הפייסטוס, אבא שלי! והוא יודע לבנות דברים ממש משוכללים, כי הוא אל הנפחות!"

"לא יודע, לי זה לא נראה כל כך מגניב." אמר פרסי. "זה מרגיש כאילו מישהו משחק בנו, וזה פשוט נראה לו מצחיק להפגיש אותנו. אתם מבינים למה אני מתכוון, נכון?"

"כן" ענינו כולנו ביחד. אם חושבים על זה ככה, זה אפילו נראה מעצבן! איך הוא מעז ככה להתעלל באנשים רק בשביל הכיף? שייתבייש לו! (הערת הכותב: לא מתבייש! זכותי המלאה, ובכלל נוצרת בשביל הכיף של אנשים. מי את שתגידי לי מה לעשות?)

"טוב," אמר אריק. "עכשיו אני אמשיך. לכל אחד ואחד יש כוח קסם משלו. לבתאני יש חוכמה אדירה, אבל בעיקר במתמטיקה. רק לשנייה הסתכלנו על לוחית ברזל, וכבר היא אמרה לי מה המשקל שלה."

פרסי וליאו גנחו. "עוד אחת?" אמר ליאו. "כאילו שגאונה אחת לא מיררה לנו מספיק את החיים."

"והוא" אמרתי והצבעתי על אריק. "יודע מה לעשות. אם צריך לעשות משהו, חלק במוח שלו מצווה עליו לעשות את זה. וכשיש סכנה, אז הוא יודע מה הסכנה ואיך להציל ממנה כמה שיותר אנשים."

"ויש לכם חפצי קסם כלשהם?" שאלה אנבת'.

"כן," עניתי לה. "אבל אין לנו כאן כלום, כי לא הכינו אותנו מראש לזה שנעלם למימד אחר."

"כנראה שהמצב אצלכם ממש רגוע יחסית." אמר פרסי. "אנחנו במצב של כוננות תמידית. לכן לאנבת' יש את זה," הוא אמר ושלף סכין שהיה אצל אנבת' (אבל הוא התחבא ממש טוב). "ולליאו יש את זה," הוא החווה לכיוון ליאו, שחשף חגורת כלים לנפח מתקדם, וכל כלי היה נראה מאד מאיים. "אה כן, ולי יש את זה." הוא אמר, ואני כבר ציפיתי לחרב ענקית ומפחידה, אבל הוא שלף עט. היה נראה שהוא מאד מרוצה מהעט שלו.

"לא הבנתי," אמר אריק את מחשבותי בקול. "מה מיוחד בעט הזה שאתה משווה אותו לדברים שלהם, ואפילו יותר?"

"מוח אצה," אמרה אנבת' לפרסי. "הם לא מכירים את אנקלוסמוס, היית צריך לפתוח אותה!"

"רגע, רגע," אמרתי. "את קוראת לו מוח אצה?"

"רק כשהוא ראוי לזה." אמרה אנבת'.

"יופי, נהדר, אני באמת שמח שלא זכיתי לכינוי שכזה." אמר אריק. " אבל אתה יכול להסביר מה כל כך מדהים בעט הזה?"

"בטח." אמר פרסי. הוא פתח את העט, והעט הפך לחרב ענקית (2.1749 מטרים בערך)!

"אז עכשיו כשהבנתם," אמר פרסי והפך את החרב לעט. "אני יכול להגיד מה שרציתי. רציתי להגיד שאנחנו מתקרבים לחוף, ואני רוצה שנגיע באופן מרשים."

"חשבת על רעיון כלשהו?" שאלתי.

"בטח," הוא ענה. "אם נגיע על גל ענק זה יראה הרבה יותר טוב מאשר אם נגיע בסירה, נכון?"

"אתה מתכוון שנהיה בסירה על הגל, נכון?" שאל אריק בחשש. "כלומר, אם נהיה באופן ישיר על המים אנחנו ניפול לתוכם!"

"מה פתאום!" אמר פרסי. "אני הסעתי מרכבה שלמה על פני רבע אוקיינוס (או שאני קצת מגזים) והיא לא שקעה אפילו טיפה! לא יקרה כלום." ואז הוא קפץ על המים.

ליאו קפץ אחריו, ואז אנבת', ורק כשראינו שהם עומדים ביציבות קפצנו גם אנחנו. ברגע שכולנו היינו על המים, פרסי העלה מתחתינו גל ענקי, והנחית את כולנו על היבשה ביציבות.

נחתנו על הגבול של היער, וראינו שם שני ילדים שהיו נראים באותו גיל. ילד וילדה.

הילד היה נראה שזוף ועם עיניים בוערות כמו אש, והילדה הייתה עם מבנה גוף חתולי ועיניים של אריה. ושניהם הסתכלו עלינו.

"אממ.. שלום." אמרתי. "גם אתם לא קשורים לכאן?"

ואז נשמעה מהצד קריאה, "היי, גם אנחנו לא קשורים!"

אהבתם את הפרק? יופי. אהבתם את זה שהוא היה ארוך יחסית? עוד יותר יופי. אהבתם את זה שהפרק נגמר? אין לי מה להגיד לכם.

הפרק הקודם		הפרק הבא