הרפתקאות הארבעה

הי!

וואו, עברה שנה מאז הפעם האחרונה שהעלתי כאן פרק... 

אז.... פרק תשיעי!

רק רציתי להגיד שהכתיבה שלי ממש השתפרה, שהיא הרבה פחות ילדודית ו.. ובכללי הרבה יותר טובה. 

אמא של איזבל קצת יותר מרשעת ממה שחשבתי שהיא תהיה לפני שנה,  והיחסים בינה לבין אבא שלה הרבה יותר חמים, אבל עברה שנה...

לזניה לכולנו וקריאה נעימה!

 אבא של איזבל מחץ אותה אליו בחיבוק דוב. 

היא נשפה לתוכה את ריחו החם והצמידה אותו חזק אליה לפני שהרפתה. 

הוא המשיך לחבק אותה עוד שנייה, לוחש באוזנה, "רק אל תשכחי אותנו, איזי פיזי." 

אבא שלה תמיד המציא לה כינויים מצחיקים. 

הוא נישק אותה נשיקה מלאת זיפים, והיא הדפה אותו, מצחקקת. 

אמא שלה העיפה מבט בשעונה. "טוב, איזבל, יש לך עוד חמש דקות. קדימה, חומד, חיבוק אחרון ולרכבת." 

באיזבל חלפה צמרמורת רגעית של גועל.

 אמא שלה גרמה לה להישמע תלותית ודביקה, כאילו שהיא לא מסוגלת להרפות. היא קראה לה בשמה, איזבל, שם שהיא יודעת שאיזבל שונאת. וגם כינוי החיבה, "חומד". 

כל דבר במליסנדרה ויקטוריה ריינדהואס (אמא של איזבל)  היה מעצבן ומזויף, עקשני ומתורבת כל כך. 

איזבל התחמקה מחיבוקה של אמה, וזאת החמיצה את פניה. 

"באמת, איזבל, מה זאת ההתנהגות הילדותית הזאת? 

למה כל אינטראקציה משותפת שלנו חייבת להראות ככה?"

 כי את מתעקשת לקרוא לי בשם שלי, איזבל חשבה. כי את מתנהגת כמו מרשעת ומנסה לחנך אותי ולביית אותי, כאילו שאני כלב לא ממושמע ופרוע.  אבל היא רק רטנה, " אל תקראי לי איזבל," ועלתה לרכבת, גוררת אחריה את המזוודה ומנופפת לשלום לאביה. 

איזבל עברה בין תאי הרכבת. היא לא רצתה להיכנס לתאים המלאים מדי. היא לא רצתה להיכנס לשום תא בכלל, למען האמת. אמא שלה הרסה לה את מצב הרוח. היא גרמה לה לרצות להציב את מזוודתה לפניה ולהתכווץ ליד דלת המעבר לקרון הבא. 

איזבל נשפה במורת רוח ופתחה דלת אחת באקראי, במחשבה שלא יהיה שם אף אחד. 

 שלושה זוגות עיניים נישאו אליה בסקרנות. 

שני בנים ובת. איזבל נרתעה לאחור לרגע,  צועדת צעד לתוך המסדרון וסוגרת את הדלת. ואז היא נאנחה, טילטלה את ראשה ונכנסה בחזרה פנימה. לבת היה שיער אדמוני כהה שזהר באור השמש, 

לבן אחד היו משקפיים דקיקים ולשני עיניים כחולות. 

פרט אחד לכל אחד, היא חשבה. לאט לאט, תבחיני בשאר  הפרטים לאט. 

איזבל העמיסה את מזוודתה במקומן של המזוודות והתיישבה. "היי, אני איזי."  אמרה. 

היא שקעה אחורה, לתוך המושב.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא