המפחידנים 1- דבש החכמים

שלום לכולם! יש פרק חדש!!!

כמובן, תודה לכל מי שדירג, המליץ והגיב. ותודה לעורך הלא רשמי, ראש כרוב

זואי הביטה בלב הולם בתעודה הצהובה שקיבלה. היא התקבלה לנבחרת הקונצים בתור תוקפת!

״ושלוש נקודות לכיתת טורקיז!״ הכריז המאמן גרום כשראה את יכולותיה. זואי ליקקה שפתיים כשחשבה על סוכריות הגומי שממלאות עכשיו את שעון החול. טורקיז הובילו על כל הבתים עכשיו. יש להם עד המחצית, כי במחצית מרוקנים את הסוכריות ומתחילים מהתחלה, אז יש להם יופי של סיכוי לנצח. 
״את באה?״ מריה הציצה אליה מהמסדרון. ״כבר חצי שעה את מסתכלת על התעודה שלך, שוויצרית. בואי, קדימה! שיעור בלאגן גדול!״ היא נופפה בידה מול פניה של זואי
״אני באה, קנאית!״ זואי העוותה את פניה. בשונה ממנה, מריה לא התקבלה.
הן נכנסו לשיעור בלאגן גדול. הפרופסור בירגרום חייך אל זואי וסימן לה לשבת.
״אחחח… התלמידה האהובה עלי!״ אמר בלי בושה. ואז הסתכל על מריה, ״אחחח… התלמידה השנואה עלי!״ זואי צחקקה ומריה התכווצה.
הם למדו בשיעור איך להעתיק מחבר.
״ראשית,״ קראה זואי מהחוברת לבקשתו של הפרופסור, ״יש להניח עיפרון אדום על השולחן. התלמידים שיראו את העיפרון ויסכימו שיעתיקו מהם, יניחו עיפרון ירוק על השולחן שלהם. כשהתלמיד הנואש יראה את העפרונות הירוקים, הוא יידע מי רוצה לעזור לו וסיים את העבודה. הוא צריך להניח את ראשו על כפות ידיו ולשקוע במחשבות.
התלמיד שמסכים שיעתיקו ממנו, ייקח את דף העבודה, יגיד בקול מתחנף למורה שהוא הולך לעזור לתלמיד המתקשה והמסכן, יבוא אליו ויתיישב לידו. 
הוא יעשה כאילו הוא מראה לו איך לפתור את התרגיל, ובאותו הזמן יגלגל מתחת לשולחן את דף העבודה ויחליק אותו לכיסו של הנואש, שיחייך ויודה לתלמיד השני.
הנואש יפתח את דף העבודה, יניח אותו על השולחן ויעתיק את הכל.״
זואי סיימה להקריא, והמורה נתן חמש נקודות לטורקיז.
״ברוכים הבאים לאימון הראשון!״ הכריז המאמן גרום. ״היום נתחיל את המשחקים ממש. נא להצטייד באקדח מסטיק. אני מחלק פה פצצות סירחון.״
אחרי שהצטיידו, הקבוצה הצהובה קיבלה וופל. הם החביאו אותו בתוך שיח. מקס, ג׳ים ואלפרד, השומרים הגנו עליו.
רייצ׳ל, הזוללת של הקבוצה שלהם (הצהובה) רצה אל זואי בפנים מלוכלכות ושיער פרוע, ״מתחילים!״ צעקה.
זואי, מילדרד ולילה, התוקפות, הסתדרו במקומות שלהן.
״שלוש- ארבע- מתחילים!״ צרח המאמן וזואי המריאה.
בגלל ההמראה המהירה, הרוח חבטה בחוזקה בפניה. היא בטשה ברגליה והביטה סביבה בעיניים דומעות.
״אני אמורה לתקוף״ אצבעותיה התהדקו על אקדח המסטיק הכסוף הקטן. היא סרקה בעיניה את האוויר וצפתה בטינה עפה במהירות על מהקבוצה האדומה.
מטח של מסטיקים לעוסים ומגעילים הוטח בפניה של זואי. היא נפלה, בלי לדעת לאן. משהו דוחה טפטף על פניה ונזל לפיה, טעם חמוץ מילא את גרונה ולשונה נעשתה דביקה ומגעילה. סירחון חדר לאפה, משהו חלקלק נפל לתוך בגדיה ונזל על בטנה, מייצר עליה גושים נמרחים ומטנף את חולצתה, וחתיכות מתכת שרטו את עורה. 
״הנה הילדה החנונית והדוחה!״ קראה טינה איפשהו מעליה, ״בתוך אסלה״
זואי מצמצה וראתה שהיא שוכבת על מתקן לשירותים של ילדים קטנים. נוזל דוחה חלחל דרך בגדיה והדביק אותם לגופה. מים מטונפים זלגו על פניה. מסטיקים נדבקו לשערה ויצרו גושים דביקים ודוחים. היא לא הצליחה לזוז.

לשמחתה, טינה, שלא היתה חכמה במיוחד, כלאה את פניה במקום את ידיה. היא קילפה במהירות את המסטיקים והסתובבה. טינה כבר נעלמה.

הפרק הקודם		הפרק הבא