ריב

למחרת בבוקר, הארי התעורר בבהלה. הוא הביט בשעונו וראה שהשעה שבע. יש לו חמש דקות להתארגן אם הוא רוצה לראות את ג'יני לפני שהיא תעלם לשבועיים.

הוא התלבש בטיל, הרכיב את משקפיו ודהר במורד המדרגות לחדר המועדון. הוא מלמל בוקר טוב חפוז לרון ולהרמיוני שעמדו שם עסוקים, ויצא מהחור שמאחורי התמונה.

"לאן אתה ממהר כל כך?" שאלה אותו האישה השמנה. הוא לא ענה; רק רץ מהר לאולם הגדול. וג'יני הייתה שם, מפטפטת עם חבריה בשולחן של גריפינדור, לידה מזוודה גדולה.

"חשבתי שכבר לא תגיע," היא אמרה לו כברכת בוקר.

"לא התעוררתי," התנשף הארי ושיפשף את צלעותיו הכואבות מרוב ריצה.

"איפה רון והרמיוני?" היא שאלה.

"בחדר מועדון, די עסוקים," הוא אמר וג'יני הנהנה כמבינה את הרמז.

"אוי, עכשיו כבר שבע ורבע! אני אמורה לצאת," היא אמרה.

"איך תגיעי הביתה?"

"אני אתעתק," היא אמרה בפשטות ונעמדה. הארי נעמד גם.

"תהני," הוא בירך אותה.

"אני בטוחה שתסתדר," היא אמרה בחיוך.

"אין מצב. ומה עם השיעורי בית? בדרך כלל שאת לא נמצאת הרמיוני עוזרת לי, אבל היא ורון לא נראה לי מתקשרים עם העולם," הוא אמר. ג'יני צחקה. היא התקרבה אליו כדי לנשק אותו לפרידה, אבל הוא היה זריז יותר; הוא תפס את שפתותיה ונישק אותם בפעם האחרונה למשך שבועיים. שבועיים! איך הוא אמור לשרוד את זה?!

היא נישקה אותו בחוזקה בחזרה. כשהתנתקו לבסוף, הארי לחש לה: "להתראות."

היא נופפה לו בידה החמימה ויצאה מהאולם הגדול.

"קדימה, יש לנו שיעור בטיפול החיות פלא עכשיו," אמרה לו הרמיוני ותפסה בידו, מושכת אותו לעמידה. 

עד אז, הארי ישב בשולחן הגדול ושיחק עם האוכל בצלחתו. הוא לא האמין ששבועיים הוא לא יראה את ארוסתו.

הארי קם באנחה, לקח את תיקו ויצא עם רון והרמיוני למדשאות. הרמיוני ורון, כל זמן שלא התנשקו, החזיקו ידיים, כך שהארי הרגיש קצת בודד.

שני חבריו הטובים עכשיו זוג, ככה שאין רגע שהם לא מתנשקים, ובת הזוג שלו עצמו חזרה הביתה לשבועיים. הוא נאנח שוב.

"כולם הם פה?" שאל האגריד. "חסרה לנו פה מישהי.. איפה היא ג'יני?"

"אני אסביר לך אחר כך," לחש הארי להאגריד.

"אז בסדר. כולם בואו לכאן, יש פה משהו שיעניין אתכם."

הם התקרבו בחשש לקופסת קרטון שהאגריד הצביע עליה. היו בפנים חיות פצפוניות, בגודל של הנמלים הקטנות ביותר.

"אלה הם פה גדילנים," אמר האגריד. "הם חיות שנולדות ממש קטנות, אבל בכל שעה עגולה הם גדלים בסנטימטר. אם תחכו שבוע הם יהיו יותר גדולים ממכם. עכשיו, היום אנחנו פה נאכיל אותם, ונעקוב בעזרת השעון. בעוד עשר דקות, יהיה השעה שמונה, ואז הם יגדלו. בשיעור הבא שלנו הם כבר יהיו פה ענקיים."

"הם מסוכנים?" שאלה דמלזה רובינס.

"לא," ענתה הרמיוני. 

"נכון מאוד. עשר נקודות לגריפינדור," אמר האגריד וחייך אל הרמיוני.

בסוף השיעור, הם חזרו לטירה לשיעור לחשים. רון והרמיוני באו להיכנס לכיתה, אבל הארי משך אותם הצידה.

"מה אתה עושה?" שאל רון.

"תקשיבו," לחש הארי. "עלה לי רעיון, שאולי עד שג'יני תחזור, אנחנו יכולים לנצל את ההזדמנות שרק שלושתינו יחד ולחזור רק לשבועיים להיות פשוט חברים טובים. כמו שהיינו בשנה השניה שלנו. בלי זוגות. פשוט חברים."

"וואו הארי, זה רעיון נהדר!" צהלה הרמיוני. "לא יצא לנו להיות חברים כמו פעם מאז... השנה השלישית שלנו, כי ברביעית היה את הטורניר."

"אבל כשג'יני תחזור, נוכל לחזור להתנהג נורמלי?" שאל רון.

"אם להתגפפויות והתנשקויות אתה קורא נורמלי אז אני חושב שכן," אמר הארי, והם נכנסו לכיתה, צוחקים.

"גריינג'ר, הרמיוני," קרא הפרופסור פליטיק מרשימת השמות.

"פה," ענתה הרמיוני והרימה את ידה.

"וויזלי, רונלד."

"פה."

"מאלפוי, דראקו."

"פה."

"וויזלי, ג'יני."

"היא לא בבית הספר, פרופסור," ענה הארי. "פרופסור מקגונגל אישרה לה היעדרות של שבועיים."

"בסדר, בסדר... פרקינסון, פנסי."

"פה."

"פוטר הארי כבר ראיתי... בסדר. היום אנחנו נמשיך לתרגל את הכישוף היוצר, אבל ברמה יותר גבוהה; אנחנו נלמד איך אנחנו יכולים ליצור משהו, ולכשף אותו שיעלם ויופיע במקום אחר שנרצה!"

הארי לא האמין. זה בא לו משמיים! הוא יוכל להעביר מסר לג'יני וזה יגיע אליה באותה שניה שזה יעלם מאצלו. גדול.

בסוף השיעור הארי יצא מבסוט. הוא שלח לג'יני כרטיס עם אהבה ממנו. עכשיו רק נותר לחכות שהיא תענה לו. גדול.

הפרק הקודם		הפרק הבא