המפחידנים 2- גנבי החטיפים

״מה עושים עכשיו?״ לחשה רייצ׳ל

״ששש״ החזירה לה זואי

״אני לא יכולה ׳ששש׳״ התלוננה רייצ׳ל ונאחזה חזק יותר בקורות העץ.

״תזהרי; קול חזק מדי ואנחנו אבודים״ התערבה מריה בשקט

הם נלפתו אל קרשי הגדר הגדולים שמעברם השני היה אפשר לראות את חנות הממתקים. בחצר חנות הממתקים ישבו כמה קבצנים שפניהם מכוסים.

״זה הם - אני אומרת לך״ החליטה רייצ׳ל

״ברור שזה הם״

״למה כל כך ברור?״

״אחרת למה הם יושבים כל כך קרוב אחד לשני ולמה יש להם מסכות?״

״אה״

זואי התפללה שרייצ׳ל תסתום סוף סוף את הפה הגדול שלה והציצה שוב אל הקבצנים. הם דיברו בשקט והיא הצליחה לשמוע רק כמה מילים בודדות- ״מבצע״ ״ננצח״ ״תפוצ׳יפס״ ״חלמון וורוד״. רגע, מה?

״ואז הסתכלתי על הביצה וקלטתי שזה דם. וואי, וואי, הייתי צריכה לזרוק שתי ביצים לפח״

אה, אז רייצ׳ל אמרה את זה.

״רייצ׳ל״ גנחה זואי בייאוש, ״את יכולה בבקשה פשוט לשתוק? אני לא שומעת כלום״

״איזו הקלה״ התנשמה רייצ׳ל ״חשבתי שרק אני לא שומעת אותם, ואז פחדתי שאני מתחרשת, אז-״

״ברור שלא שמעת אותם! אם תפסיקי לחפור, אולי תשמעי טוב יותר!״ קראה זואי

אופס.

ראשי כל הקבצנים הסתובבו אליה בבת אחת. היא התכופפה במהירות והתכווצה.

אחרי כחצי דקה זואי הרימה את ראשה. הקבצנים הסתובבו בחזרה, אבל התחילו לדבר יותר בשקט ומדי פעם הביטו סביבם בחשש.

זואי נאנחה. אין סיכוי שהיא תוכל עכשיו לשמוע אותם.

היא הביטה בחבל כביסה שעליו היתה תלויה, למרבה ההפתעה, כביסה.

ואז הבזיק רעיון במוחה.

בלב פועם בחוזקה היא זינקה לכיוון החבל, מסתירה את פניה בידיה, ותלשה מחבל הכביסה גלימה ארוכה, כפפות צמר, משקפי שמש וכובע קש ענק רחב שוליים. (למה שני הפרטים האחרונים צריכים בדיוק כביסה??)

במהירות הבזק היא התלבשה, ואחר כך פסעה אל רחבת חנות הממתקים. היא התיישבה בשולחן צמוד לזה של האנשים המסתוריים המחופשים לקבצנים והאזינה בדממה.

״היעד שלי לשבוע הקרוב הוא שישארו בכל שקית תפוצ׳יפס בחנות הגדולה בסינגפור רק שלושה צ׳יפסים״ אמר בחור אחד. עכשיו, מקרוב, זואי ראתה שהוא גבוה ומתולתל. היה לו גשר בשיניים ועשרות צמידים על הזרועות. וחמישה עשר עגילים קטנים ואחד גדול באוזן ימין.

״יעד מעולה, בדורי״ הוסיפה אישה צעירה עם שיער בצבע חרדל מזעזע. למה, למה היא צובעת את השיער שלה? ״אבל אני עומדת להשאיר בחנות הגדולה בצרפת רק צשני צ׳יפסים בכל שקית״

״פיסטלה, גם זו מטרה טובה, אך אני, לעניות דעתי הענווה, הייתי מגדיל לעשות אף על כך״ האיש הזה, הבלונדיני עם השומה באף, כנראה ממש בטוח שהוא חכם גדול, ״חתיכה אחת בלבד מן החטיף הזה תנכח בכל צרור שקיות בחנות הגדולה ביותר בארצות הברית כולה״

זואי התכווצה כשהתחילה לשמוע את פסק הדין של התפוצ׳יפס על פי הגבר הבא.

״ואני יוכל את כל הציפס סייסאר?״ זואי לא האמינה - זה היה קול של פעוט כבן שלוש! עכשיו הוא קם וחיבק את בדורי המתולתל.

״פאפין״ פנה גבר אחר אל האיש עם השומה ״מטרה נאה הצבת לך. אני מקווה שכולם ילמדו ממך״

אוי, לא.

זה היה הקול של הפרופסור מינטוס, ניקולס פלאמל, האניראסאן, גנב התפוצ׳יפס…

או בקיצור, הנבל.

הפרק הקודם		הפרק הבא