ישיבת ואולפנת בר-אילן לקוסמים ומכשפות

כל אחדות ישבו בשולחן אחד. מצד ימין ישב אריה, ובשולחן לידו משפחתו הגרעינית. בצד שמאל ישב יוסי ובשולחן לידו משפחתו הגרעינית. וביניהם ישבו כל שאר החבורה.

מסביבם היו עוד כמה שולחנות של משפחה מורחבת.

אריה ויוסי החליטו לאכול בערב ביחד, במקום שהחברים יתחלקו ביניהם.

כולם אכלו ודיברו, צחקו ושיחקו. ואז אריה קם מכיסאו, וכולם השתתקו, כדי לתת לו לומר את דברו. אריה תכנן נאום מראש, אבל משום מה, לא התחשק לו לומר משהו מוכן. הוא נזכר במה שאמר לו הספר, על המהר״ל, ואילתר משהו. הרי ידוע שמנהיג טוב, מאלתר טוב. כמו שנאמר: ״קצין פנתר, קצין מאלתר״ :)

״שבת שלום לכולם. תודה רבה שבאתם לחגוג איתי ועם יוסי.

כמובן שאני מדבר רק בשמי, יוסי ידבר אחרי.

הכנתי דבר תורה ונאום ארוך, שמדבר על הפרשה. אבל היה לי היום שיחה מאוד מענינת עם התיקון קוראים שלי. 

כמובן שלא הייתי אומר את זה אם לא הייתם כולכם מודעים לעולם הקסם היהודי.

הייתי ממש מצוברך, והתעצבנתי על הספר. וסיפרתי לו את כל הדילמה שלי. לפתע, הוא אמר משהו מאוד מענין. משהו שלא או אבי היינו מודעים לו.

הספר היה שייך למהר״ל מפראג במאה ה16. אבי אבותי, שאני קורי על שמו. (הסברתי איך בדיוק באחת התגובות לפרק הקודם, אבל אני יוסיף את ההסבר בסוף הפרק הזה) אחד הקוסמים היהודים המודרנים הראשונים. יוצר אחד משלושת הגלמים המוכרים ביותר, ואולי הכי מוכר, בזמן המודרני.

שאלתי אותו: ״מה המהר״ל היה אומר כדי לעודד אותי במקרה כזה?״

והוא ענה תשובה מאוד מעניינת ומעודדת.

הוא אמר לי, ואחר כך אמרתי את זה ליוסי, שהמהר״ל היה אומר שיש לנו זכות גדולה רק לחגוג את בר המצווה שלנו בבטחה במדינה יהודית בארץ הקודש!

זה עודד אותי, ורציתי לחקור עוד על המהר״ל. 

חיפשתי תשובה לשאלה שאני שואל מרגע שאני קוסם. למה מותר לעשות רק קסמים לשם מצווה בשבת?

רציתי לראות מה המהר״ל אומר, ולפתע נזכרתי בסיטואציה דומה עם הגולם.

אני יספר את הסיפור של הגולם, ובסוף, הנמשל.:

״מסופר על המהר"ל, רבה הראשי של פראג. הרב היה מסור לרווחת חייהם של בני הקהילה שלו, ומטרתו העיקרית בחיים הייתה לטהר את בני ישראל מעלילות הדם שריחפו עליהם תמיד. במסירות ובקנאות היה הרב מתפלל לאלוהים שיגלה לו את הדרך בה יוכל להפריך את השמועות הכוזבות שהופצו על בני עמו, שגרסו כי היהודים נהגו להשתמש בדמם של ילדים נוצרים בכדי ללוש את הבצק עבור המצות בפסח. לילה אחד, שמע הרב בת קול קורא לו ואומר: "עשה דמות אדם מחימר ובאמצעותה תצליח לסכל את מזימותיהם של אויבי עמך".

בבוקר שלמחרת קרא הרב לחתנו ולתלמידו המצטיין ועדכן אותם בחיזיון שחווה. הוא ביקש את עזרתם בכדי ליצור את הגולם היות ועל פי ההוראות דרושים ארבעת היסודות, אדמה, אויר, מים ואש. הרב עצמו ייצג את האוויר, חתנו את האש, תלמידו את המים והדמות היא שנוצרה מהאדמה.
הוא הבהיר להם את הצורך המוחלט בסודיות, ויחדיו התכנסו השלושה לעבודת ההכנה הממושכת שלקחה להם שבעה ימים תמימים. בכ` באדר, בשנת 5340 לבריאת העולם הלכו שלושת המלומדים אל גדות נהר הוולטבה שם הם נעצרו ליד קרקע עשירה ובוצית. הם לשו את הטיט ויצרו באמצעותו דמות של אדם בגובה שלוש אמות (מטר וחצי), אותה הניחו כשגבה על האדמה.

השלושה עמדו סביב לדמות שיצרו, אז ביקש הרב מחתנו, שייצג את האש, לסוב סביב הדמות שבע פעמים כשהוא מדקלם תפילה מהקבלה. ברגע שסיים החתן את ההקפה האחרונה החלה הדמות לזהור באור אדמדם, כמו פחם שנדלק. לאחר מכן ניגש תלמידו של הרב, שייצג את המים, והקיף גם הוא את הדמות שבע פעמים, כשהוא מדקלם תפילה אחרת. אדים החלו לצאת מן הדמות שנהייתה לחה לפתע בעוד ציפורניים החלו לבצבץ מקצות האצבעות של הדמות ושיער התחיל לצמוח על ראשה. פניה של הדמות החלו ללבוש צורה, והוא נראה כאדם בוגר כבן שלושים. לבסוף ניגש רבי יהודה ליוא בעצמו אל הדמות, הקיף את הדמות שבע פעמים בעוד שלושתם יחדיו דקלמו פסוק מן התורה: "ויצר אדוני ה׳ את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה" (פרשת בראשית). ברגע שסיימו השלושה את דבריהם פתח הגולם את עיניו ובהה בתמיהה ברב ובתלמידיו. הרב העמיד את הגולם והשלושה הלבישו אותו בבגדי השמש של בית הכנסת. אז פנה הרב אל הגולם ואמר לו: "דע זאת, יצרנו אותך מעפר האדמה בכדי שתגן על בני ישראל מפני אויביהם ותמנע מהם את הצער והסבל שהם מנת חלקם היום. שמך יהיה יוסף, אתה תתגורר בחצרי ותשמש כמשרת. עליך לציית לפקודותיי ולעשות כל אשר אורה לך לעשות באם זה לעבור באש, לקפוץ למים או להשליך את עצמך מגובה מגדל גבוה.״

הרבי רצה לשמור על העניין בסוד ככל האפשר, וכך אמר למנהלת המשק שלו שמדובר בקבצן שפגש והחליט לאסוף לביתו. הרב ייעד את הגולם לשמש כמשרת בחדר הלימוד שלו, אך אסר על בני ביתו לתת לו אף עבודה אחרת במשק הבית. במרבית שעות היום היה הגולם יושב בפינת חדר הלימוד, ראשו בין ידיו ונראה היה כאילו אינו שם לב למתרחש סביבו. הפעמים היחידות בהם שיחרר אותו הרב ממטלותיו הרבות היו בפעמים בהם נזדקקו בני הקהילה לעזרתו של הגולם. אז היה הרב, שחשש שיגלו את הגולם, תולה על צווארו של הגולם קמיע שהפך אותו לבלתי נראה. במהלך השבוע שקדם לחג הפסח הסתובב הגולם ברחובות העיר ובדק כל אדם שנכנס לרובע עם חבילות. פעמים רבות מצא הגולם בתוך החבילות תינוק מת, שניסו הגויים להניח ברובע היהודים בכדי שישמשו כהוכחה לעלילות הדם שטענו כי היהודים משתמשים בדמם של ילדים נוצרים כחלק ממנהגי הפסח שלהם. אז היה הגולם קושר את בעל החבילה ומוסר אותו לרשויות למשפט. כוחו של הגולם היה רב, כי כפי שציין הרב לא האש, לא המים ולא הרוח יכלו לו - וכך שירת הגולם נאמנה את חברי הקהילה היהודית בפראג.

הגיע היום המיוחל, והוכרז ברבים כי עלילות הדם שיוחסו ליהודים הם עלילות שווא חסרות כל בסיס, והיהודים בפראג יכלו סוף כל סוף לנשום לרווחה כשנאסר על הרדיפות אחר היהודים.

מסופר, שעל מצחו של הגולם היו אותיות ״א מ ת״ וכאשר מחקו ות האות ״א״, והכיתוב נהיה ״מ ת״ הפך הגולם שוב לגוש חימר חסר רוח חיים. מסופר, שנהג הרב להוציא את רוח החיים מהגולם בערבי שבתות וחגים, כדי למנוע חילול שבת. ושבת אחת, שכח הרב ״לכבות״ את הגולם, ויצא הגולם והזיק לגויים בלי סיבה. אז רדף המהר״ל אחרי הגולם, מחק את האות ״א״ אחת ולתמיד, הפשיטו את בגדיו, כיסה אותו בטלית והניחו אותו מתחת לערמת ספרים בעליית הגג של בית הכנסת אלטנוי שול פראג.״

זהו סיפורו של הגולם. המסקנה שלי היא לא שיוסי שלנו קרוי על שם הגולם ;), אלא שמאותה סיבה שהמהר״ל החליט ״לכבות״ את הגולם בשבת, כך גם אנחנו לא נעשה קסמים שלא נועדו לדבר מצווה, שמא נחלל את שבת.

תודה שבאתם!

שבת שלום לכולם!

רק הסבר קצר על השם אריה יהודה, ואיך הוא קשור למהר״ל מפראג:
יש את הכינוי לשבט יהודה: גור אריה יהודה, והמהר״ל מפראג כתב ספר פירושים על פירוש רש״י שנקרא גור אריה מאת הרב יהודה ליווא בן בצלאל (המהר״ל). אז בגלל שהוא צאצא שלו, קראו לו על שם הספר שלו (גור אריה) והשם שלו (של המהר״ל, יהודה) כשם שני. ברור יותר לכם יותר הבחירה של השם?

הפרק הקודם		הפרק הבא