חברים

סיריוס דפק בדלת של משרדה של מקגונגל.

"יבוא!" היא קראה והוא נכנס בחשש מוסתר.

"הו, מר בלק. בוא שב."

הוא התיישב בכיסא מולה.

"קח עוגייה," היא ביקשה.

"לא תודה, פרוספור."

"קח עוגייה, בלק."

הוא לקח בחוסר רצון ואמר,

"אני לא בלק."

"לא בלק?" היא שאלה בבילבול.

"אני סיריוס.". הוא נגס בעוגייה.

"אה. טוב." היא כיווצה את גבותייה.

"ועכשיו לעיניין אחר, סיריוס. הבנתי שאתה מעשן."

הוא קפא ואז הרפה.

"נו, ו-?"

"אני רוצה לשמוע למה."

"את לא אמא שלי," הוא אמר בכעס.

"לפי מה שאני יודעת, סיריוס, אמא שלך לא הכי אימהית, ואני ראש הבית שלך, אז מחובתי לדאוג לך."

היא אמרה בתקיפות.

הוא הסתכל עלייה בפרצוף חמוץ.

"אני מחכה," היא חתמה על טופס כלשיהוא והכניסה אותו למעטפה.

"בגלל ההורים שלי."

"מה זאת אומרת?"

הוא זע בעצבנות, לא רגיל לפתוח את עצמו.

"עם כל האובססייה הסלית'רינית שלהם, רציני להראות להם שזה אפשרי לאהוב משהו שקשור למוגלגים."

"אבל עכשיו אתה לא ליידם וזה סתם מזיק לבריאות שלך, סיריוס. תפסיק עם זה לפני שמשהו חמור יקרה. ועוד סיגריות של מוגלגים, שזה עוד יותר לא בריא."

"אני לא יכול," הוא רעד.

"למה?" היא רכנה מולו במעט דאגה. "סיריוס, אתה יכול לספר לי."

"אני... התמכרתי לזה, פרופסור. כמו חלש..." קולו נשבר.

"אתה לא חלש, סיריוס,"

"אני כן."

"לא נכון. אתה יודע איך אני יודעת?"

"איך?"

"אתה מגריפינדור," הסבירה בפשטות. "גריפינדור הם הכי לא חלשים שאפשר."

הוא הרכין את ראשו.

"טוב, אז אני יוצא דופן."

"תפסיק עם זה, סיריוס," היא דרשה. "תפסיק להמעיט בעצמך."

"בסדר." הוא מילמל. "עכשיו אני יכול לצאת?"

היא הביטה בו בעצב.

"סיריוס..."

"מה?"

"אם תצטרך, אני תמיד פה. רק תדפוק ואני פה."

הוא הינהן ויצא.

סורי שלא הוספתי מלא זמן נאבד לי הפרק שכתבתי...

פליז תגובותתתתת!

הפרק הקודם		הפרק הבא