הוגוורטס החדש

נקודת מבט דילסו

"טוב, מתקדמים" לחשתי לג'נלו ומית'קרן, שנאתי את הרעיון של לרגל אחרי אחותי אבל הייתי חייב, או כמו שנידל אומר 'ליתר ביטחון'.

הסתתרנו מאחורי שיח, רעיון גרוע של מית'קרן, התקדמנו בשקט עד שהיינו מתחת לחלון, למזלנו, נינט בדיוק דיברה בטלפון, החלון היה סגור אז היינו צריכים להביא, בניגוד לרצונה של לילי, אוניות מה שמן בצורת אוזן של האחים וויזלי.

"טוב, תוציאו את הדברימיים האלה" פושיפ אמר ו'ניסינו' להוציא בשקט את הכאלה... אני פשוט אקרא להם אוזניימיות = אוזניים + אוזניות.

הוצאנו את האוזניימיות והקשבנו בשקט קולההעמוק של נינט נשמע היטב באוזני "אני רוצה שתוציא את כל אוכלי המוות מאזקבאן, את אלה ששרדו, לצערי, בלטריקס לסטיינג' נהרגה בקרב הקודם, אולי וולדמורט היה גרסה מחודשת של אוולין אבל הוא קרא למתגייסים שלו בשמות גרועים. למתגייסים שלי אני הולכת לקרוא נינטיאימים, מהמילה נינט, אה, ותחטוף את משפחת מאלפוי ותאיים עלייהם להצטרף, טוב? אחרת תשמע ממני" היא סגרה את הטלפון ופושיפ החניק צעקה.

צליל מוזר יצא לו מהגרון ומית'קרן מיהרה להשתיק אותו.

אוף, למה אני משקר? אני זה שהחניק צעקה ובגללה כמעט נתפשנו! אני פשוט לא מאמין שאחותי תעשה דבר כזה. אבל לנינט תמיד הייתה שמיעה טובה "מי זה?" היא שאלה בקול תקיף "הראה את עצמך" פושיפ ומית'קרן סימנו לי מה לעשות והלכו הצידה.

התגנבתי מצד השני ואז חזרתי אלייה בהליכה נינוחה (עד כמה שיכולתי) "הי נינט, מה קרה? למה את ככה?" הבעת פנייה השתנתה, יכולתי לראות שהיא עדיין אוהבת אותי, שהיא עדיין כרואה בי את אחיה.

"הי! מה קורה? בדיוק רציתי לדבר איתך, בוא נשב ואני אספרה לך" היא נכנסה, הראשים של פושיפ ומית'קרן הציצו מהצד של הקיר, הבעות פנייהם היו מעודדות לעל אוזנייהם היו אוזניימיות, כך שהם היו יכולים לשמוע על מה אנחנו מדברים, והיה לי חשד עמוק שאני יודע מה הולך להיות נושא השיחה.

נכנסתי אל הסלון והתיישבתי מול נינט "ליאו, כבר זמן רב רציתי לספר לך משהו" היא התחילה אבל אני התבלבלתי, ליאו? ואז נזכרתי שזהו שמי הפרטי, שפוט כל המורים בפוקסילגס קראו לי דליסו כבר יותר משבוע והתרגלתי, אופס?

"תקשיב, אני רוצה להרוס את הוגוורטס, להקים ביה"ס חדש לאומנויות האופל,כמו שוולדמורט ואוולין רצו" עכשיו זאת הייתה ההזדמנות שלי "אוולין?" שאלתי והיא הופתעה "אתה לא יודע מי היא? אוולין הייתה... אפשר לקרוא לזה, אדונית האופל, לפני וולדמורט, המטרה של שנייהם הייתה להשמיד את הוגוורטס אבל הוא נשאר בריא ושלם, אבל עכשיו, זו המטרה שלי, למה שיהיה בית אחד של סלית'רין כשאפשר שיהיה ביה"ס שלם שלו?" היא צחקה צחוק מרושע ואז שמה לב שאחיה הקטן עדיין נמצא בחדר.

"ליאו, ממש חשוב לי שתצטרף לזה, כי... אם לא... אני אצטרך... אתה יודע" היא הביטה בעיניי וחשתי שהיא באמת אוהבת אותי, היא באמת רואה אותי כשווה לשלה, אבל הייתה לי מטרה "לפני שאני מצטרף אני צריך לדעת עוד, ספרי לי עוד על אוולין"

היא נשמה נשימה עמוקה לפני שענתה "אוולין מארקיס, המכונה כ'ילידת הרשע' טהורת דם, ולמען האמת, יפיפיה, שיער שחור גולש ועיניי טורקיז מהממות... אבל זו לא הפואנטה, אוולין למדה בבית כל חייה, כשהיא הייתה אמורה להיות בשנתה השישית בהוגוורטס היא שמעה על הביה"ס ומיד הצטרפה, למרבה ההפתעה, היא הצטרפה לריבנקלו, אבל אוולין הייתה חכמה, היא שכנעה אותם להעביר אותה לסלית'רין ושם העריצו אותה... היא הייתה מבריקה, זה למה מיינו אותה לרייבנקלו מלכתחילה! היא קיבלה כל מה שהיא רצתה אם היא נאמה את הנאום הנכון. יום אחד היא שמעה על מישהו בשם אלווין קליסטופל שמכין צבא גדול, היא 'הצטרפה' אליו ויום אחד כשהוא נאם לכל מעריציו היא נעמדה ושאלה אם היא יכולה להוכיח שהיא ראוייה להם יותר ממנו, אחרי שקיבלה אישור היא הרגה אותו לפני שהספיק לפעול מהר. אוולין היא השראה עבורי" נינט נאנחה בהנאה.

היא חזרה והתמקדה בי "טוב, אני אתן לך לחשוב על זה, ליאו, אבל תעשה את ההחלטה הנכונה, אל תעשה אותה מאוחר מידי"

היא לחשה קללה לא מובנת, פתאום המוח שלי נהיה מטושטש, מה קורה פה? "אוי! הטלתי את הקללה הלא נכונה! סליחה ליאו!" ראיתי דמעות בעינייה. עיניי נעצמו והכל נשכח.

פתחתי את עיניי, הייתי בתוך חדר והמון אנשים דיברו מסביבי, כשהם ראו כאני ער הם התקהלו סביבי ושאלו אותי אם אני זוכר כל מיני דברים "אל תלחיצו אותו" אמרה מישהי שנראתה כמו המנהיגה.

היא התקרבה אלי ושאלה אותי "הי, אתה יודע במקרה להגיד איך קוראים לך?" רציתי לענות לה אבל... לא יכולתי, זה לא שהפה שלי לא תיפקד או משהו פשוט לא זכרתי. "אני לא יודע, גבירתי" אמרתי ונשמעו צעקות בכל החדר, האישה ששאלה אותי הנהנה ואמרה "יש לו אמנזיה"

מישהו שאל "מה זה אמנזיה?" והיא ענתה "מחלת שיכחה"

הפרק הקודם		הפרק הבא