0 חרמשים
|
     
|
דם האויב
״דם האויב, שנלקח בכוח, אתה תחיה את יריבך.״
המשך לפאנפיק ״האויב האחרון״.
|
פרק מספר 9 - צפיות: 2211
 (5) 4 דירגו
|
פרק: |
כותב: | דירוג הפאנפיק: R - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: דרמה, רומנס - שיפ: הארי/ ג'יני, ג׳יני/דין, הארי/OC' לילי/ ג'יימס, רמוס/ טונקס - פורסם ב: 14.12.2024 - עודכן: 28.05.2025 |
המלץ! 
ID : 14993
|
|
פרק 9 - כוונות טובות הדרך לגיהנום רצופה כוונת טובות מה עומד מאחורי המדיניות הסובלנית של חבר הקסמהדרין הטרי, הכושף פוטר? כתבה מאת ר.א. קריין אין קוסם או מכשפה במדינה שנותרו אדישים לסיפור הדרמתי והמופלא של משפחת פוטר. עיתון ״הנביא היומי״ הקפיד לסקר באדיקות כל צעד ושעל בחיו של הארי פוטר הצעיר, במיוחד דרך כתבותיה הצהבהבות של עמיתתי ריטה סקיטר. פוטר הופיע תכופות בעיתון זה, גם בימים בהם הרוח במערכת הייתה להציג אותו בתור שקרן רודף פרסום ובצע. יש הרבה שאפשר לכתוב על הארי פוטר, במיוחד לאור אירועי השנה האחרונה, אבל הטור הזה לא יעסוק בו. הוא יעסוק בדמות אחרת, שעד עתה מעולם לא הוצגה כראוי בפני קוראי העיתון הזה - הלא הוא ג׳יימס פוטר. ג׳יימס הנרי פוטר נולד ב-27 למרץ 1960 לפלמונט ויופימיה פוטר. לא היו לו הישגים ראויים לציון במהלך שנות לימודיו בהוגוורטס, להוציא את קריירת הקווידיץ׳ שלו ומינויו למדריך ראשי בשנתו השביעית. בסיום לימודיו הוא נישא לעלמה לילי אוונס, ושנה לאחר מכן נולד בנם הבכור, הארי. כל השאר, כמו שאומרים, היסטוריה. אם כך, כיצד קוסם שבילה את ארבע-עשר השנים האחרונות של חיו כמוגל מוחלט (לפי גרסתם של בני הזוג פוטר בעצמם), ולא הייתה לו קריירה או מקצוע כל שהם מהיום בו קיבל את תעודת הקוסם שלו, הפך להיות בין הקוסמים הצעירים ביותר בכל הזמנים שנבחרו לכהן בקסמהדרין? אפשר שניתן ליחס זאת לעובדה שפוטר הוא בן לשני דורות של כושפים. סבו, הנרי פוטר, כיהן בקסמהדרין בין השנים 1913-1921, לפני שפרש לגמלאות, ונודע בכך שיצא נגד ההחלטה לא לסייע למוגלגים בעת הקרבות של מלחמת העולם הראשונה. אימו, יופימיה פוטר, כיהנה בין השנים 1950-1974, לפני שנפטרה ממחלה ממושכת. גם היא, כמו חותנה, התפרסמה בזכות התנגדותה החריפה לניצול ואלימות כלפי מוגלגים. עובדה מעניינת נוספת שייתכן שתרמה למנויו החפוז של פוטר בקיץ האחרון קשורה לדרך בה אולי העביר את זמנו בשנים שבין סיום לימודיו לבין ״מותו״ כביכול, ושוב בשנה האחרונה. בשלב זה חשוב לציין שעיתון ״הנביא היומי״ לא עוסק בהשערות ותיאוריות קונספירציה, ובניגוד למקבילו ״הפקפקן״, לא מפרסם עובדות שלא נבדקו לעומקן. אך לדעת עורך מהדורה זו אין דבר פסול בהזכרת שמועה שגורה, שהייתה פופולארית מאוד במלחמה הראשונה, ועלתה שוב בשנה האחרונה - על קיומו של מסדר סודי בהנהגתו של אלבוס דמבלדור, שהוקם על מנת להילחם בזה-שאין-לנקוב-בשמו. האם ייתכן שג׳יימס פוטר, שלאחר ליל תבוסתו של זה-שאין-לנקוב-בשמו בשנת 1981 הפך לסמל למאבק בקוסם הנורא ובכוחות האופל, היה חבר באותו מסדר מסתורי? האם זאת הייתה הסיבה שהוא ומשפחתו משכו את חמתו של זה-שאין-לנקוב-בשמו? והאם ייתכן שהמסדר פעיל עד עצם היום הזה, ופוטר הוא חבר מרכזי בו? כפי שכבר צוין, עיתון ״הנביא היומי״ לעולם אינו מפרסם השערות ללא בסיס. ועל כן אציג שתי הוכחות לטענה יוצאת הדופן הזו: הראשונה היא שבית משפחת פוטר, שעומד ריק כבר שש- עשרה שנים, זוכה בחודשים האחרונים למבקרים רבים, מגוונים ודחופים - כך דיווחו קוסמים שמתגוררים באזור. ידוע בוודאות שפוטר ומשפחתו לא מתגוררים שם - אז מה מטרת ביקוריהם של אותם אנשים, שמתרחשים לרוב בימים ובשעות קבועים? ההוכחה השנייה היא החלק שלקח פוטר בקרב על הוגוורטס לפני ארבעה חודשים. חשוב להבהיר, קהילת הקוסמים באנגליה והעולם כולו חבים חוב עצום לאותם קוסמים ומכשפות אמיצים שיצאו להגן על הוגוורטס באותו לילה נורא. אך קשה שלא לתהות איך קרה שהתאספו שם אותם קוסמים ומכשפות, מכל הגילאים ועורכות החיים, ובעזרת צוות בית הספר הובילו את ההגנה על הטירה בצורה כה מאורגנת? אם לחברותו כביכול של פוטר באותו מסדר סודי היה קשר או השפעה על הדרך בה נבחר לקסמהדרין, באיזה אור זה מאיר את הנושאים החשובים שפוטר מקדם כיום בקסמהדרין? הנושאים שפוטר חרט על דגלו הם אציליים, ללא ספק - קידום תנאי העסקה הוגנים לגמדוני- בית, שימור המורשת של הגובלינים, ומתן זכויות וסיוע לאנשי זאב וערפדים שרוצים ומסוגלים להשתלב בחברה. אך האם המטרה מקדשת את הדרך בה משיגים אותה? בחירתו של פוטר לקסמהדרין לא הייתה ברוב מוחלט. למעשה, ללא התערבותה הישירה של הכושפת היוצאת גריזלדה מארצ׳בנקס, סביר שפוטר לא היה נבחר. לחברי הקסמהדרין היו סיבות טובות לסרב למינוי. ישנם קוסמים שעדיין מעמידים בסימן שאלה את העדות שפוטר נתן לפני כשישה חודשים, בדיון שהביא לזיכוי של סיריוס בלק, מי שנחשב לרוצח המונים במשך שנים. יש קושי להאמין שפוטר היה מעורה בפרטי הסיפור של בלק בצורה מעמיקה כל כך, וזאת בלי שהוא יצר איתו קשר במשך ארבע- עשרה שנים, כפי שהוא העיד בזמן הדיון. נקודה נוספת שפוגעת באמינותו של פוטר היא הרישום הטרי שלו כאנימגוס. מעט קשה להאמין שלאחר שבילה את מרבית חיי כמוגל, הדבר שהוא החליט לעשות ברגע שחזר לעולם הקוסמים היה ללמוד להפוך לאנימגוס. ישנם קוסמים שלומדים את לחש האנימגוס במשך שנים, ואיך שהוא פוטר למד אותו תוך פחות משנה. באופן מעניין, גם בלק, שלא היה בקשר עם ידידו במהלך כל השנה הזו, למד גם הוא את לחש האנימגוס בזמן מנוסתו ומיהר להירשם במשרד הקסמים לאחר שזוכה. זה פואטי שבלק בחר להפוך לאנימגוס, לאחר שהקוסם שהפליל אותו ברצח, פיטר פיטגרו, השתמש בהיותו אנימגוס לא רשום כדי להסתתר מהחוק במשך שנים. ישנה אמרה מוגלגית שגורה - ״הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות״. הבה נקווה שהכושף פוטר, שעשוי להפוך לקוסם דגול ובעל השפעה, לא ימצא את עצמו צועד בדרך הזו. ג׳יימס לא שם לב שאודרי מדברת אליו עד שהיא הרחיקה את העיתון מפניו. הוא הבין שהוא לופת את העיתון בכוח, והרפה מהנייר המקומט. ״אדון בלק הגיע לבקר אותך,״ אודרי אמרה, לא בלי שמץ דאגה לנוכח ההתנהגות שלו. ״תגידי לו שזה לא זמן טוב,״ ג׳יימס השיב ועיסה את מצחו כדי להיפטר מכאב ראש חזק שהתחיל להציק לו פתאום. אודרי יצאה, וכמעט מייד סיריוס נכנס למשרד הזעיר. ״אמרתי שזה לא זמן טוב,״ ג׳יימס התרגז על חברו, שבתגובה התיישב בנוחות בכיסא שמול השולחן שלו. ״כן, אני רואה כמה את עסוק,״ סיריוס אמר, מחווה אל העיתון המקומט. ״אני רציני - אתה לא יכול להיות פה עכשיו. זה יראה כאילו אנחנו זוממים משהו.״ סיריוס נראה מבולבל, אז הוא ניער את העיתון בעצבנות. ״לא קראת את זה?״ ״אתה יודע שאני לא קורא מעבר לעמוד הראשון.״ ג׳יימס זרק לעברו את העיתון וקרא לאודרי להיכנס שוב בזמן שסיריוס עיין בכתבה. ״מה את יודעת על ר.א. קריין הזה?״ ג׳יימס שאל את אודרי, ״הכרת אותו כשעבדת בנביא היומי?״ ״לא באופן אישי, אבל כולם שם מכירים את המוניטין שלו. הוא מצליח מאוד, אבל מעדיף להתבודד. הוא לא מגיע למשרד הרבה, בדרך כלל הוא בדרכים או כותב בבית, ולא מחייבים אותו לפרסם באופן קבוע כמו הכתבים האחרים. יצא לו שם של חושף שחיתויות.״ ג׳יימס דווקא קיווה לשמוע דברים פחות טובים עליו. הוא לא רצה לשמוע שהוא עיתונאי אמין ומוערך. השם קריין נשמע לו מוכר מאד, אפילו שהוא לא חשב שהוא אי פעם קרא משהו שהוא כתב לפני כן, אבל הוא לא הצליח להיזכר מאיפה. ״זה מקובל לתת לאנשים להגיב על כתבה שכותבים עליהם לפני שמפרסמים אותה, לא?״ הוא שאל, נואש למצוא משהו שיפגע באמינות של אותו קריין. ״כן,״ אודרי השיבה, נראית קצת נבוכה. ״הוא כתב לך עוד בתחילת אוגוסט לבקש תגובה…״ ״ואני אמרתי…?״ ״שאתה עסוק מידי בלהכניס אוכלי מוות לאזקבן ואין לך זמן לזה.״ ״זה באמת נשמע כמוני…״ ג׳יימס הודה בקול רפה, משפשף את עיניו. ״את יכולה לכתוב לו שאני מעוניין לפגוש אותו? ולהתנצל שלא פיניתי זמן לפני כן?״ ״אני לא מבין למה אתה כל כך נסער,״ סיריוס אמר אחרי שאודרי יצאה, זורק את העיתון על השולחן. בתחילת הכתבה הייתה תמונה של ג׳יימס מהיום הראשון שלו בקסמהדרין, נראה מרוצה מעצמו. ״אין לו שום הוכחות לדברים שהוא רומז פה, רק שמועות.״ ״זה נראה רע, רך-כף…״ ״אז מה? ממתי אכפת לך מה חושבים עליך?״ סיריוס צדק, כמובן. לג׳יימס אף פעם לא היה אכפת מה חושבים עליו, במיוחד כשהוא ידע שהוא עושה את הדבר הנכון. טוב, היה אכפת לו מה לילי חושבת עליו, אבל זה הכל. ״זה צירוף מקרים מוזר שרומזים בעיתון שאני מושחת, בדיוק עכשיו,״ ג׳יימס הסביר, יודע את מקור העצבנות שלו. ״זה מרגיש שכולם מנסים לשמן אותי בזמן האחרון.״ ״לשמן אותך?״ סיריוס לא הבין את הביטוי האמריקאי. ״אתה יודע, לשחד אותי.״ ״מי מנסה לשחד אותך? היה את פאדג׳, אבל חוץ מזה - ?״ ״הארי כתב לי ביום שישי. מאלפוי הבן ניסה לשכנע אותו לגרום לי לעזור לאבא שלו לצאת מאזקבן. הוא מגיש ערעור.״ ״זה… מוזר,״ סיריוס הודה. ג׳יימס הרגיש הקלה שלפחות הוא לא מתייחס למקרה בקלות דעת. ״מה הוא הציע לו בתמורה?״ ״כלום, בינתיים. אבל זה בטוח הצעד הבא שלו. מכל החברים בקסמהדרין, הוא מצפה שאני אעזור לו? אני? העדתי נגדו במשפט שלו. הוא בטח חושב שיש לו הצעה שאני לא יכול לסרב לה אם הוא בכלל טורח לבקש ממני לעזור לו.״ נראה שסיריוס מהרהר בנושא ברצינות. ג׳יימס אהב לראות את הגלגלים בראש שלו מסתובבים, מאז ומתמיד היו לו תובנות טובות וחדות כשהוא חשב על דברים לעומק. ״מה אתה חושב?״ הוא שאל אותו במתח כשהוא רק בהה בעיתון במשך כמה רגעים ארוכים, מעסה את זקנו. ״כמו שאמרתי, זה מוזר. אבל לא מהסיבה שאתה חושב,״ סיריוס אמר, ״אתה יודע, אסירים באזקבן לא מקבלים ביקורים, והם לא יכולים לשלוח מכתבים. אפילו לא נותנים להם להחזיק בתא קלף ועט נוצה, למקרה שהם יחליטו לגאול את עצמם מייסוריהם…״ ״כן, אני יודע,״ ג׳יימס אמר, מודע היטב לכך שהם מתעלמים מהיפוגריף עצום בחדר. ״אז איך בדיוק מאלפוי עומד להגיש את הערעור? ואיך הוא ביקש מהבן שלו לעזור לו? אין לו שום קשר לעולם שמחוץ לאזקבן.״ ״אתה חושב שהוא הצליח לעקוף את הסוהרסנים וליצור קשר עם מישהו בחוץ?״ ״אם יש משהו שאפשר לסמוך עליו, זה שכל עוד הסוהרסנים נמצאים באזקבן ו-וולדמורט לא נמצא בסביבה כדי לתת להם תמריץ לא לעשות את העבודה שלהם, הם לא יתנו לאף אסיר אפילו לחשוב על לעשות משהו שיעזור לו לצאת משם,״ סיריוס השיב בקול אפל, ״לא, אני חושב שמישהו מערער על גזר הדין שלו בשמו.״ ״זה לא מסעיר בכלל. העדפתי את התיאוריה שלי.״ ״תחשוב על זה רגע, קרניים. מי בעולם ירצה לעזור למאלפוי? כל החברים החזקים והעשירים שלו מתים או באזקבן, ומשרד הקסמים החרים כמעט את כל הנכסים של המשפחה, ככה שלא נשאר להם כלום חוץ מהבית שלהם וקצת כסף לחיות ממנו.״ ״זאת בטח אשתו.״ ״קרניים, אני מכיר את נרקיסה מאז שהיינו ילדים - ואני מבטיח לך שהיא אף פעם אפילו לא סירקה את השיער שלה בכוחות עצמה.״ ג׳יימס הרהר בדבריו של סיריוס במשך רגע ארוך. ״אז יש שם בחוץ מישהו רוצה לעזור למאלפוי לצאת מאזקבן…״ ״ומי שזה לא יהיה, הוא לא עושה את זה מתוך טוב ליבו - יש למאלפוי משהו לתת לו בתמורה. אם הייתי צריך לנחש הייתי אומר שיש אי שם בחוץ עוד אוכלי מוות שהצליחו לשמור על הכיסוי שלהם ולהתחמק מעונש.״ ״אני חושב שעלית על משהו, רך- כף.״ ״אתה רואה, אנחנו יכולים לעזור אחד לשני פה,״ סיריוס אמר בסיפוק, מניח את רגליו על השולחן העמוס של ג׳יימס. ההערה הזו גרמה לג׳יימס להבין שסיריוס לא הצהיר על סיבת הביקור שלו. לא סביר שהוא קפץ לביקור מתוך שעמום - הוא היה צריך להירשם מראש עם סיבה טובה בשביל להיות מסוגל בכלל להיכנס למשרד הקסמים. ״תזכיר לי למה באת?״ הוא שאל אותו בחשד. ״אני עוזר לערפדית צעירה שזומנה לשימוע מול הקסמהדרין היום. היא ננשכה לפני כמה חודשים, כשהצבא של וולדמורט זרע הרס במדינה, אז היא עוד לא ממש השתלטה על הכוחות שלה. מוגל אחד הטריד אותה בלונדון, וכשהיא ניסתה להתגונן היא הרגה אותו בטעות. הגנה עצמית. עכשיו מאשימים אותה ברצח.״ ״אני מצטער, רך-כף, אבל אני לא בהרכב השופטים הזה.״ ״אתה יכול לפחות להגיד לי מי כן?״ ג׳יימס התחיל להרגיש את כאב הראש שלו חוזר. הוא ידע שהכוונות של סיריוס היו טהורות, אבל הוא לא הצליח להפסיק לחשוב על הכתבה של ר.א. קריין. הוא היה רוצה להיות יכול לצפות איך הדרך בה הוא יעזור לסיריוס עכשיו תתנקם בו בהמשך. ״אני לא יודע. תשאל את אודרי.״ ״תודה, קרניים,״ סיריוס השיב בעליזות וקפץ ממושבו, ממהר אל השולחן של אודרי מחוץ למשרד. ג׳יימס הסתכל שוב בעיתון ולבסוף זרק אותו לפח האשפה. הוא תהה האם לילי ראתה את הכתבה - הוא יצא לדיון מוקדם לפני שהעיתון הגיע באותו הבוקר - ומה הסיכוי שהיא בעצם מסכימה עם מה שכתוב שם. ״דרך אגב,״ סיריוס הוסיף בדרכו החוצה, אחרי שקיבל מאודרי את המידע שחיפש. ״שמעת מירחוני לאחרונה?״ ״לא מאז שהיינו אצל הוויזלים… למה?״ ״טונקס באה לבקר אותי אתמול,״ סיריוס אמר, נראה מעט מודאג, ״היא וירחוני רבו לפני כמה ימים, והיא לא ראתה אותו מאז.״ ״אתה יודע איך הוא יכול להיות לפעמים,״ ג׳יימס אמר, ״תעדכן אותי אם היא לא תשמע ממנו בימים הקרובים, נלך להחזיר אותו.״ ״למען האמת, היא ביקשה במפורש שלא נעשה את זה,״ סיריוס אמר, ״זה קצת מדאיג, לא?״ ״היא בטח פשוט כועסת עליו,״ ג׳יימס השיב בקור רוח, ״בכל מקרה, תעדכן אותי.״ סיריוס עזב וג׳יימס ניסה להתרכז בערימת המסמכים הגבוהה שעל השולחן שלו. הוא שמח על הסחת הדעת כשאודרי נכנסה עם חתיכת קלף. ״אדון קריין כתב בחזרה,״ היא אמרה, ״הוא מסכים להיפגש איתך אחר הצהריים. אבל הוא מבקש שתיפגשו בבית שלך.״ הבקשה הזאת לא מצאה חן בעיניו של ג׳יימס בכלל. הוא עשה מאמצים גדולים לשמור את כתובת הבית שלהם בסוד מפני הציבור הרחב, ובמיוחד מפני עיתונאים. איזו סיבה יכולה להיות לו לרצות לבוא לבית שלו? הוא בטח ידע שהארי נמצא בבית הספר, אז אין סיכוי שהוא יתקל בו שם. אולי הוא קיווה לזכות להצצה בלילי? ״לכתוב לו שתיפגשו בקלחת הרותחת במקום?״ אודרי שאלה למראה חוסר הנחת שלו. ״לא, זה בסדר,״ ג׳יימס השיב, לא רוצה לתת לקריין לחשוב שיש לו בעיה עם זה. לפחות הוא ידע שלילי הייתה אמורה לקיים פגישות אישיות עם תלמידי גריפינדור בכל ערב במהלך החודש ולא הייתה צפויה לחזור הביתה עד שעות הערב המאוחרות. ״תגידי לו שאני אפגוש אותו ליד תא הטלפון ברחוב ונתעתק ביחד.״ בשעה חמש בדיוק ג׳יימס המתין ליד תא הטלפון שהוביל למשרד הקסמים מלונדון המוגלגית. הוא החליף את גלימת הכושף שלו בבגדי יום- יום מוגלגיים כדי לא להתבלט ברחוב, והידק את מעילו כנגד הרוח הקרה שנשבה בין הבניינים. בזמן שהוא המתין הוא צפה בעוברים והשבים המוגלגים שלא התייחסו אליו, ותהה האם קריין יודע להתלבש כמו מוגל, או שהוא יופיע שם בגלימה ויסבך את שניהם בצרות. במהרה ג׳יימס הבין שלא הייתה סיבה לדאגה. מוגל לבוש מעיל רוח ארוך ונעלי עור ניגש אליו פתאום, ורק כשהוא שלח לעברו את ידו הוא הבין שזה למעשה האדם לו המתין. ״רודולף קריין,״ האיש במעיל הרוח הציג את עצמו בזמן שלחץ את ידו של ג׳יימס, ״זה כבוד גדול לפגוש אותך, אדון פוטר.״ הוא היה איש בשנות הארבעים לחיו, מעט נמוך, עם שיער חום שנסוג מעל מצחו הרחב. הוא הרכיב משקפיים עם עדשות עבות, מאחוריהן היו עיניים בהירות ונבונות, מוגדלות מאחורי העדשות. ״תודה,״ ג׳יימס השיב בזמן שלחץ את ידו הקרירה של קריין, מעט מבולבל מהמצב, ״סליחה, לא ציפיתי שתשתלב פה כל כך טוב.״ ״ההורים שלי היו מוגלגים,״ קריין סיפר לו, ״אנחנו נתעתק?״ ״כן,״ ג׳יימס אמר, לא בטוח למה הביטחון של קריין גורם לו להרגיש לא בטוח בעצמו. ״אני מקווה שאתה מבין למה לא רציתי למסור לך את הכתובת - ״ ״כמובן.״ הם הלכו ביחד לסמטה סמוכה. ג׳יימס הרגיש כאילו הם עושים איזו עסקה אסורה. ברגע שהם היו בטוחים שאין עדי ראייה, ג׳יימס הגיש לקריין את זרועו באי נוחות גדולה. ברגע שהוא נגע בה, הם התעתקו. הם הופיעו מול הבית של ג׳יימס, מחוץ לחצר הקדמית. עדיין היה אור, אבל השמיים היו מכוסים ענני סערה כבדים שהסתירו את השמש עד האופק. הבית, שאף אחד לא היה בו מאז שלילי עזבה בבוקר, היה חשוך. הם נכנסו דרך הדלת הקדמית והאורות נדלקו לכבודם. ג׳יימס הוביל את אורחו לסלון, והוקל לו לגלות שאף פריט מפליל לא חיכה להם שם (למרות שהוא לא היה יכול בכלל לחשוב איזה מן פריט כזה היה ברשותו). הוא הציע לקריין לשבת בכורסא שמול האח שנדלקה לכבודם והלך להכין תה מהקומקום שרתח מייד כשהוא נכנס לבית. כשהוא חזר הוא מצא את קריין יושב באותו המקום, בוחן את החדר בסקרנות מנומסת. הוא לא הוריד את המעיל. ג׳יימס ניווט את מגש התה אל שולחן הקפה ופשט את המעיל שלו לפני שהתיישב בכורסא הנגדית לקריין. קריין עדיין לא הוריד את המעיל, גם אחרי שלקח לגימה מספל התה שריחף לעברו. ״אני חייב להודות,״ קריין אמר במין ביישנות, ״כשביקשתי שניפגש בבית שלך, הנחתי שתיקח אותי לכאן, אבל קיוויתי שתיקח אותי לבית האחר שלך. הכוונה, לבית אבותיך.״ ג׳יימס פתח את פיו לענות תשובה נוקבת, ונאלץ להזכיר לעצמו עם מי הוא מדבר. הוא אסף את מחשבותיו ושאל בשלווה, ״למה?״ ״אף פעם לא ראיתי בית של משפחת קוסמים עתיקה,״ קריין סיפר בהתלהבות כמעט ילדותית, ״כמו שאמרתי, ההורים שלי היו מוגלגים, כך שמעולם לא התקבלתי בברכה בבתים כאלה. אני מתאר לעצמי שהבית מלא במזכרות מרתקות מהעבר.״ ״אהא,״ היה כל מה שג׳יימס הצליח להגיד בתשובה. מה שהוא רצה להשיב היה שקריין בטח רצה לחפש רמזים לקיומו של מסדר קוסמים סודי שנפגש שם. קריין חייך אליו חיוך מוזר. ״אנחנו רק משוחחים, אדון פוטר. אני לא עומד לצטט אותך בלי הסכמתך.״ הטון הרך בו דיבר נשמע לג׳יימס מתנשא משום מה, אבל הוא החליט לבלוע את גאוותו. ״מנהלת הלשכה שלי, שעבדה בעבר בנביא היומי, סיפרה לי שיש לך מוניטין של עיתונאי אמין,״ הוא אמר, מחליט להגיע כבר לנושא הפגישה. ״היא סיפרה לי שאתה חושף שחיתויות.״ ״כשאני נתקל בהן, כן.״ ״טוב, אז לא תמצא אחת פה.״ קריין לגם מהתה שלו בקור רוח. ״אני מוכרח להודות שאני מעט מאוכזב, אדון פוטר,״ הוא אמר בכנות, ״קיוויתי שנוכל לנהל שיחה כנה. אני רוצה לשמוע את נקודת המבט שלך על הדברים שכתבתי, אבל הייתי רוצה שתרגיש פתוח לדבר איתי כקוסם אל קוסם, בלי לפחד שהמילים שלך יופיעו בעיתון מחר.״ ״מה, אתה רוצה שנהיה חברים?״ ג׳יימס פלט. קריין צחק צחוק נבוך שגרם לג׳יימס לחשוב שזה בדיוק מה שהוא רוצה. ״טוב, אולי יום אחד,״ הוא אמר בעליזות, ״כרגע אני אסתפק בלשמוע יותר מאשר הכחשה גורפת על כל מה שכתבתי בכתבה שלי.״ ״ומה תעשה עם מה שאני אספר לך?״ ג׳יימס שאל. ההתנהגות של קריין רק גרמה לו לחשוד בו יותר, בטח שלא להרגיש בנוח להיפתח בפניו. ״אהרהר בהם, בתור התחלה,״ קריין אמר, ״אם תרצה אוכל לפרסם כתבה נוספת. ואם תתחיל להרגיש בנוח לדבר איתי, אולי אוכל לפרסם ספר.״ ״אתה… רוצה לכתוב ספר… עלי?״ ״למה זה כל כך מפתיע? יחסית לאחת ממשפחות הקוסמים הכי מפורסמות באנגליה, אם לא המפורסמת ביותר, הציבור לא יודע עליכם כמעט כלום. ואני לא מדבר על עובדות יום-יומיות משעממות מהסוג שמדורי הרכילות מתעסקים בהם. שאלות כמו - למה זה-שאין-לנקוב-בשמו רצה להרוג אתכם במלחמה הראשונה? השמועה אומרת שהוא כעס בגלל שלא היית מוכן להפוך לאוכל מוות, האם זה נכון? למה הוא לא הצליח להרוג אתכם באותו הלילה? איך הוא הובס בפעם הראשונה? לפני שנים הסתובבו שמועות שבנך הוא הנבחר, מי שיביס את וולדמורט אחת ולתמיד, מה אתה אומר על זה? ומי לקח אותך ואת אשתך והסתיר אתכם? זה היה דמבלדור? או שאולי הלכתם מרצונכם החופשי? ואיך - ״ ״הבנתי,״ ג׳יימס קטע אותו לפני שהוא יספיק להגיע לשאלה איך וולדמורט השתלט על הגוף של הארי בשנה שעברה. ״אני לא מעוניין, תודה.״ ״כמובן,״ קריין אמר בהבנה, ״אני מבין שאתם אנשים מאוד פרטיים. לכן אני רוצה שתדע, לא משנה מה אני אכתוב או לא אכתוב עליך בעתיד - אני מבטיח שאני לעולם לא אטריד את אשתך והילדים שלך.״ ״תודה,״ ג׳יימס מצא את עצמו אומר, מופתע מההצהרה. ״למעשה, אני מעריך את זה. אם אתה מתכוון לזה.״ ״אני באמת מתכוון לזה,״ קריין אמר בפתיחות, ומזג לעצמו עוד כוס תה. ״ובכן, תרצה להגיב על הכתבה?״ ״כן. הדברים שכתבת שם לא נכונים.״ ״הכל? גם תאריך הלידה שלך והשמות של הוריך - ?״ ״אתה יודע למה אני מתכוון,״ ג׳יימס אמר בקוצר רוח, ״הצגת אותי כאילו יש לי איזה מניעים נסתרים, או כאילו נבחרתי שלא כחוק.״ ״אני לא חושב שאני כתבתי משהו כזה,״ קריין השיב בנחת. בדיוק כשג׳יימס חשב שהוא מתחיל לחבב אותו קצת, הוא חזר לדבר באותה שלווה מערערת. ״בסך הכל ציינתי עובדות. למשל, אתה חייב להודות שזה נראה משונה שגם אתה וגם אדון בלק החלטתם להירשם כאנימגוסים כמעט באותו הזמן, אחרי ששניכם הייתם מנותקים מעולם הקוסמים במשך שנים.״ ״שנינו חלמנו להפוך לאנימגוסים אחרי הלימודים,״ ג׳יימס דיקלם את השקר שהוא וסיריוס הכינו מראש. ״התחלנו ללמוד את הלחש ביחד עם פיטר פיטגרו, אבל כמו שאתה יודע, נסיבות החיים לא אפשרו לנו להגשים את החלום הזה. כשחזרתי רציתי לסיים ללמוד את הלחש סוף- סוף, ואחרי שהצלחתי, נרשמתי במשרד הקסמים. לא מפתיע אותי שסיריוס חשב מחשבות דומות.״ ״זה נשמע כמו עיסוק מוזר לפושע נמלט.״ ״ההפך הוא הנכון. מה עוד יש לו לעשות?״ ״בסדר,״ קריין אמר בחיוך, כאילו זה היה איזה מן משחק. ״ומה לגבי המסדר?״ ״איזה מסדר?״ ״אכן,״ קריין צחק, ״אז מה תגיד לשכנים שרואים קוסמים מתעתקים לאזור באופן קבוע?״ ״הם אי פעם ראו מישהו נכנס לבית?״ ״ובכן, הבית מבודד למדי - ״ ״אז אולי אלה רק חובבי בתי קוסמים עתיקים, כמוך.״ הטריד את ג׳יימס שקריין נראה מרוצה מהתגובה שלו. זה נראה כאילו תהליך גילוי האמת היה מהנה עבורו יותר מידיעת האמת. ״בכל מקרה, היה יכול להיות נחמד מצד השכנים האלה לספר לי שיש אנשים מוזרים שמסתובבים ליד הבית של ההורים שלי, לפני שהם הלכו לדבר עם הנביא היומי על זה. אני אבדוק את זה.״ קריין חייך, לא שובר את קשר העין ביניהם. ג׳יימס ראה את עצמו כאדם מאוד קר רוח ומחושב, אבל לקריין היו עצבי ברזל של ממש. נואש לכוון את תשומת הלב שלו למקום אחר, ג׳יימס אמר לו, ״אם אתה רוצה לנעוץ את השיניים שלך בסיפור עסיסי באמת, אני יכול לספר לך מה גיליתי על אחד מאוכלי המוות הכי מפורסמים שיושבים היום באזקבן.״ משום מה קריין נראה מעט נעלב, אבל הסכים להקשיב. ג׳יימס סיפר לו כיצד מאלפוי הבן פנה אל הארי בבית הספר וחשף את העובדה שאביו מתכוון לערער על גזר הדין שלו בפני הקסמהדרין, כנראה בעזרתו של צד שלישי לא ידוע. ״אז אתה חושב שמי שעוזר לו הוא אוכל מוות שלא נחשף?״ קריין שאל, מבין מייד את האפשרות החמקמקה שג׳יימס הבין רק בעזרתו של סיריוס. ״זה בדיוק מה שאני חושב.״ קריין אמר שהוא יבדוק את הנושא, ובכך המפגש המערער שלהם הסתיים סוף-כל-סוף. קריין הודה לו על הזמן שלו ועזב דרך הפלו. ג׳יימס נותר לשבת בכורסא, מרגיש מותש להפליא. הוא בקושי שם לב שהזמן עבר עד שלהבות ירוקות נדלקו באח בשנית, ולילי יצאה מתוכן. ג׳יימס הסתכל בשעון והבין שכבר כמעט שמונה בערב. ״ישנת?״ לילי שאלה אותו בזמן שהניחה בצד את התיק שלה, שהיה מלא בשיעורי בית של תלמידים. היא נראתה עייפה. ״לא,״ ג׳יימס השיב, מבין שהוא נראה מרוחק ומבולבל. ״אתה בסדר?״ ״קראת את העיתון היום?״ ״לא היה לי זמן.״ לילי התיישבה על שולחן הקפה מולו, והבחינה במגש התה. ״היו לך אורחים?״ ג׳יימס סיפר לה על הכתבה ועל המפגש עם קריין. ״הייתי חייב לשקר,״ ג׳יימס הצדיק את עצמו בלהט, יודע שלילי שונאת חוסר כנות. ״לא יכולתי לספר לו על המסדר, ולהיות אנימגוס לא רשום זה פשע חמור - ״ ״אני מבינה,״ לילי אמרה. היא תמיד אמרה לו שהוא עוד יתחרט שהוא לא נרשם כשהם סיימו את הלימודים, כמו שהוא היה צריך לעשות. ״אנחנו לא יכולים לחשוף את המסדר בלי לסכן את כל מי שחבר בו. עדיין יש קרובי משפחה של אוכלי מוות ותומכים בסתר של וולדמורט שהיו שמחים לנקום במי שהביאו לתבוסה שלו.״ ״זה מתחיל להצטבר,״ ג׳יימס אמר, מגלה לראשונה את מה שהדאיג אותו באמת. ״שיקרתי גם בשימוע של סיריוס, שלא לדבר על מה שעשיתי במחלקת המסתורין בשנה שעברה… אם זה אי פעם יתגלה - ״ ״אני יודעת,״ לילי אמרה בעצבות, לא מכבידה עליו עם אמרות כמו ״אמרתי לך״. ״לילי, אני חושב שאולי אני צריך להתפטר. אנחנו לא צריכים את הכסף, ומשרד הקסמים במסלול הנכון, עכשיו כשניקו אותו מאוכלי מוות. אולי להיות פוליטיקאי זה לא בשבילי.״ לילי חייכה אליו חיוך משועשע, אוהב. ״קשה לי לחשוב על עיסוק שמתאים לך יותר. תראה - פגשת עיתונאי שכתב עליו כתבה לא מחמיאה, והוא יצא מפה בלי כוונה לכתוב עליך עוד משהו ועם משימה לבדוק נושא שחשוב לך. מה זה אם לא מהלך פוליטי מוצלח? חוץ מזה שאני מפחדת לחשוב מה תעשה עם כל הזמן הפנוי שיהיה לך.״ ג׳יימס הבין שהיא צודקת. איך בדיוק קריין הפך לבן הברית שלו במהלך השיחה שלהם? ״למעשה, גם אני רציתי לדבר איתך על להתפטר,״ לילי אמרה לו בזמן שחלצה את נעליה בעייפות. ״חשבתי שאמרת שאני לא צריך להתפטר.״ ״אני מדברת על עצמי.״ ״על מה את מדברת?״ ההצהרה תפסה את ג׳יימס לא מוכן, ״זה החלום שלך ללמד בהוגוורטס!״ ״אניטה מוהארי באה לראות אותי היום,״ לילי סיפרה לו. אניטה מוהארי, שהייתה אימה של חברתה של אמילי מרגרט, הייתה חברת מסדר טרייה יחסית, וראש חבר המנהלים של הוגוורטס. ״היא סיפרה לי שחבר המנהלים קיבל מספר גדול של תלונות מאז מתחילת השנה… יש הרבה תלמידים והורים שלא חושבים שלהארי יש מקום בהוגוורטס. היו אפילו תלמידים שחתמו על עצומה לסלק אותו מהלימודים. אניטה אמרה שלא מעט תלמידים מגריפינדור חוששים מהארי.״ החדשות היו מכעיסות, גם אם לא מפתיעות. ״אז את חושבת שבגלל שהם לא פנו אליך בתור ראש הבית שלהם, זה אומר שאת צריכה להתפטר?״ ״איזה מן ראש בית אני אם התלמידים שלי לא מרגישים שהם יכולים לבוא אלי כשהם מפחדים?״ לילי התפרצה, מניחה את ראשה בידיה. ״ואי אפשר להאשים אותם. הם בטח חושבים שאני אתעלם או אבטל את מה שהם מרגישים, או אפילו אתנכל להם.״ מזהה שהיא נכנסת לסחרור, ג׳יימס רכן במושבו ולקח את ידיה בידיו. הוא ידע איך היא יכולה להיות - היא בטח כבר דמיינה לעצמה חבורת ילדים חסרי אונים שלא יכולים לפנות לאיש ומפחדים מהאישה שהייתה אמורה להשגיח עליהם ולעזור להם בבית הספר. ״הפתרון צריך להיות להראות להם שאת מבינה את הפחד שלהם, לא לברוח מפניו,״ הוא ייעץ לה, ״אם את תתפטרי זה רק יחזק את הטענה שמשהו עם הארי לא בסדר. זה טבעי לחשוש ממנו אחרי מה שקרה לו - אני חושב שזה היה מוזר אם תלמידים לא היו מפחדים שהוא יהפוך פתאום לוולדמורט או משהו - אבל הדבר הכי טוב בשביל כולם זה שהם יבינו שהוא בדיוק כמוהם.״ ״אבל הוא לא,״ לילי אמרה בלי להסתכל לו בעיניים, ״הוא לא כמוהם.״ ג׳יימס היסס לפני שהשיב על ההצהרה הזו. שניהם ידעו היטב שהארי שונה מאוד מנערים אחרים בני גילו, אבל הם לא הרבו לדבר על זה. הם לא ידעו איך להתמודד עם זה. ״הוא כמוהם בכל הדברים שמשנים,״ ג׳יימס הצהיר לבסוף, במאמץ ניכר. ״את לא חושבת?״ ״אתה צודק,״ לילי הסכימה, מזדקפת מעט. ״אני אאסוף את כל התלמידים בחדר המועדון ואדבר איתם על זה. הם יוכלו לשאול מה שהם רוצים, ואני אענה, כל עוד זה לא משהו פרטי מידי… אתה חושב שהארי יכעס מאוד?״ ״אני חושב שהוא לא כועס כמו שהוא היה פעם,״ ג׳יימס אמר, נזכר בתגובה של הארי למעורבותה של אמברידג׳ בתקיפת הסוהרסנים. ״אני חושב שהוא דווקא יהיה בסדר עם זה.״ הוא שמח לראות שהתגובה שלו מרגיעה אותה. היא נדחקה במקום הפנוי המועט שלידו בכורסא והניחה את ראשה על כתפו. הוא כרך את זרועותיו סביבה והתאמץ פשוט לנוח איתה מול האח ולא לחשוב על אירועי היום. הם ישבו בשתיקה נעימה זמן ארוך. ג׳יימס חזר ותהה האם אולי הם באמת צריכים להתפטר, שניהם. הם עברו כל כך הרבה תלאות, למה שהם לא פשוט יפרשו מהעולם ויחיו חיים שקטים? בקרוב ההמולה סביב הארי תרגע, ונראה שאמילי משתלבת מעולה בבית הספר. למה שהם לא פשוט ימצאו לעצמם תחביבים ויחיו חיים פשוטים ונטולי צרות? על מי הוא עובד, הוא חשב לעצמו - לילי צודקת, אפילו אותו זה הפחיד לחשוב מה הוא יעשה עם כל כך הרבה זמן פנוי.
|
|
||||||||||
בדיליי קל, שמתי לב שיש לך פאנפיק חדש! ועוד המשך לאויב האחרון, שהוא הכי טוב שלך בעיניי בלי תחרות
המשיכי כך!
וואו, פרק מעולה בפאנפיק מקסים
| ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
| גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
|||||||
 |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2007-2025 |