אנבל והרוחות האבודות

כבר למחרת בבוקר, כשאנבל ירדה לאולם הגדול היא החלה לחשוב שאולי היא לא הייתה צריכה להתפרץ כך אתמול במיון. שני תלמידי סלית'רין חיכו לה בפתח האולם ועל פניהם חיוכים לא נעימים.

"שלום לך,” אמר הגדול מביניהם. אנבל זיהתה אותו, קראו לו קורט מורג.

"חיכינו לך,” אמר השני. “שמרנו לך מקום, בבית האמיתי שלך.”

"תנו לי לעבור,” היא נבחה עליהם.

"ככה את מתייחסת לחברים שלך?” שאל מורג בלגלוג. “לא פלא שההפלפאפים שונאים אותך.”

"יש בעיה?” קול עדין נשמע לפתע מאחוריה. אנבל הסתובבה. מכשפה גבוהה ובלנדינית עמדה מאחוריה והביטה בסלית'רינים במבט חמור.

"ל..לא, כלום,” מיהרו השניים לומר והסתלקו.

"אל תתייחסי אליהם, אנבל,” אמרה המכשפה. “ילדים כאלה רק אוהבים לדבר בדרך כלל.”

אנבל לא ענתה. היתה לה היכרות ארוכה עם ילדים כאלה, היא לא היתה צריכה עצות מאישה זרה.

"פרופסור אבוט,” המכשפה הציגה את עצמה. “אני ראש הבית של הפלפאף, ברוכה הבאה לביתנו.”

אנבל חייכה חיוך קלוש והלכה להתיישב ליד ג'וליה וניק.

"מה הם רצו ממך?” שאל ניק. בחילה עלתה באנבל למראה הצלחת שלו שהיתה מלאה בדיסה.

"אמא שלך מורה פה?” היא שאלה את ג'וליה, מתעלמת משאלתו של ניק. היא הזיזה את צלחת הטוסטים כך שהיא תסתיר את הצלחת שלו.

"ראיתי שפגשת את חנה,” אמרה ג'וליה וצחקה. “היא אחותו של אבא שלי. היא מלמדת חקר המוגלגים אבל היא לא תלמד אותנו, אפשר ללמוד את המקצוע הזה רק מהשנה השלישית.”

"היא אמרה לי שהיא ראש הבית שלכ – זאת אומרת שלנו,” אמרה אנבל וערמה על צלחתה ביצים וטוסטים.

"אה, כן,” ג'וליה הניפה בידה.

"מה הם רצו ממך?” שאל ניק שוב. “הסלית'רינים?”

"הביעו את האכזבה שלהם שלא שובצתי בסלית'רין,” אמרה אנבל. היא הניחה את הטוסטים שלה בצד. “אבל אני עדיין חושבת שאני שייכת ל - “

רעש פתאומי של משק כנפיים קטע את אנבל. היא הרימה את ראשה. מאות ינשופים חצו את התיקרה המעוננת של האולם.

"זה ינשופי הדואר,” הסביר לה ניק, ינשוף שחור וקטן נחת ליד צלחת הדיסה שלו ובמקורו הוא החזיק עיתון.

"הם תמיד מגיעים בארוחת הבוקר?” שאלה אנבל, מביטה בגועל במספר נוצות שנחתו בצלחת שלה. “זה לא הכי הגייני, הם לא יכולים להגיע אחרי שנסיים לאכול?”

שאלתה לא זכתה למענה.

מהר מאד אנבל למדה שהופעתם של הינשופים בארוחת הבוקר הוא למעשה אחד הדברים הפחות תמוהים שמתרחשים בטירת הוגוורטס. בפעם החמישית שבה היא דרכה בתוך אחת מהמדרגות הנעלמות היא החליטה שמהנדסי הטירה הזאת כנראה תיכננו אותה כשהיו שיכורים.

"היי, צריכה עזרה?” שאל קול מלגלג ומוכר מאחוריה. אנבל הסתובבה וגילתה את מורג, הפעם עמדה לידו ילדה שהיא לא זיהתה אך הבעת פניה היתה זהה לזו של מורג.

"עופו מפה,” היא סיננה אליהם וניסתה שוב ושוב לשחרר את רגלה.

שריקה של בוז נשמעה לפתע ומטר של גירים ניטח עליהם. אנבל הרימה את ראשה אל פיבס המפחידן. יופי, המצב רק הולך ומשתפר ובינתיים היא מאחרת לשיעור שינויי צורה.

"טירונים!” הוא צווח בחדווה. “אווו, תחלקו לכולם, הנה...” ומטר נוסף של גירים ניטח עליהם, גלימתה של אנבל קיבלה צבע מעט אפרפר. גם גלימותיהם של קורט והילדה השניה התלכלכו והם מיהרו להסתלק.

"היי,” קול נשמע מאחוריה שוב.

"תעזבו אותי בשקט!” רגזה אנבל. “אני כבר אשתחרר בעצמי, בסדר?”

"אה - “ אמר הקול ואנבל נוכחה לדעת שהוא לא שייך למורג היא הסתובבה וראתה למרבה הפתעתה את סקרופיוס מאלפוי עומד מספר מדרגות מתחתיה וסומק ורדרד פרוש על לחייו. “תנענעי את הרגל שלך ככה,” הוא הדגים לה. “בעדינות.”

אנבל חיקתה אותו ואכן רגלה השתחררה. “תודה,” היא מלמלה לו. “א..אני חייבת ללכת, ביי.”

והיא המשיכה לעלות במדרגות במהירות אך בזהירות. בדרכה לשיעור היא נתקלה פעם פיבס בפיבס, אך הפעם הברון של גריפינדור, זה שחבריה קראו לו ניק-כמעט-בלי-ראש החל להתווכח איתו והסיח את דעתו.

לבסוף היא הצליחה להגיע לכיתה, אך זכתה במבט נוקשה וחמור מפרופסור מקונגל. היא הופתעה לראות את המנהלת מלמדת שיעור.

"פעם ראשונה שלך אז אני אסתפק בנזיפה,” היא הביטה בה מבעד למשקפיה המרובעים. “עכשיו למדת את הדרך כך שאני לא מצפה לעוד איחורים ממך, גברת וורד.”

אנבל מיהרה להתיישב בשולחן האחרון שנותר פנוי.

"חבל שאחרת, את לא מבינה מה מקונגל עשתה לפני רגע,” לחש ניק באוזנה.

את אנבל זה לא עניין אם מקונגל הפכה את השולחן לחיה או לא. ניק מהר מאד השתתק כשפרופסור מקונגל הורתה להם להעתיק את הנוסחאות המורכבות שהיו כתובות על הלוח.

בסוף השיעור הם היו צריכים להפוך את הגפרורים שניתנו להם, למחטים. היחידים שהצליחו היו רוז וויזלי וניק.

התברר שניק היה מוצלח גם בשאר המקצועות. בשיעור תולדות הקסם, הוא ורוז היו מבין היחידים שהצליחו להמשיך להקשיב לפרופסור בינס אחרי חמשת הדקות הראשונות של השיעור. בשיעור אסטרונומיה, שהתרחש בראש אחד המגדלים ביום רביעי בחצות, הוא היה השני שהצליח למצוא את כוכב צדק.

השיעור שאנבל הכי חיכתה לו היה שיקויים אך הוא היה רק ביום ראשון בשעה השלישית. וכך ביום שישי בארוחת הצהריים, היא הקשיבה לסיפורם של אלבוס, סקרופיוס ורוז, שחזרו מהשיעור מרוגשים.

“...ואז פרופסור פלטשר קרא לי ואמר לי להחזיק את הבזואר,” סיפר אלבוס בהתרגשות. “הוא פשוט בלע את הרעל, לא ידעתי מה לעשות ו - “

" - אז צעקתי לו, 'תכניס את הבזואר, תכניס לו אותו,” המשיך סקרופיו.

"אז פתחתי לו את הפה בכוח ודחפתי את הבזואר - “

" - וכמה שניות אחר כך הוא פשוט נעמד ואמר, 'ככה הבזואר הוא הפיתרון לכל הרעלים.'”

"חבריי,” הוסיף אלבוס. “הוא אמר, 'וככה הבזואר הוא הפיתרון לכל הרעלים, חבריי.”

"אבל אנחנו ת ל מ י ד י ו,” רוז וויזלי הצטרפה לשיחה. “זה בכלל לא היה אחראי במצידו. אתה יודע אלבוס, שאבא שלי כמעט מת מהרעלה בשנה השישית שלו, אבא שלך הציל אותו בשניה האחרונה.”

"באמת?” התעניינה אנבל. היא חשבה שקראה הכל על הארי פוטר אבל כנראה שיש פרטים שהספרים לא יודעים.

"זה לא באמת היה רעל מסוכן,” אמר סקרופיוס. “אחר כך הוא סיפר לנו שזה סתם היה משקה נעילת גוף. כמו הקללה. הוא היה חוזר לעצמו אחרי רבע שעה גם אם אלבוס לא היה נותן לו את הבזואר.”

"את סתם מתעצבנת כי הוא העלה לסלית'רין עשרה נקודות,” הקניט אותה אלבוס.

להפתעתה של אנבל, רוז צחקה ולא התעצבנה עליו. “מה שתגיד,” היא מלמלה לו. פניה הרצינו לפתע. “ג'יימס מגיע, אלבוס.”

פניהם של אלבוס וסקרופיוס התאבנו והם מיהרו לשולחן סלית'רין, אנבל צפתה בהם מתיישבים בקצוות מרוחקים.

"אלבוס לא רוצה שג'יימס יגלה שהוא חבר של סקרופיוס,” הסבירה רוז למבטיהם השואלים של ניק ואנבל. “סקרופיוס הוא הבן של מאלפוי, שמתם לב איך כולם לא מפסיקים לרדת עליו?

למען האמת אנבל לא שמה לב. היא היתה עסוקה בלשים לב איך כולם צוחקים עליה. תלמידי הפלפאף עדיין לא סלחו לה, וגם תלמידי רייבנקלו וגריפינדור אהבו להזכיר לה את הצורה שבה היא זרקה את המצנפת על הרצפה, רק שהם היו אוהבים להדגים לה עם הספרים שלה.

"אבא של סקרופיוס מאלפוי היה אוכל מוות?” שאלה אנבל, נזכרת בספר שהיא קראה על מלחמת הקוסמים השניה.

"כן,” רוז התיישבה לידיהם ונאנחה. “אין לי מושג דוד הארי יקבל את זה. הוא ומאלפוי שנאו זה את זה בהוגוורטס.”

"אני דווקא חושבת שסקרופיוס הוא ילד נחמד,” אמרה אנבל. “זה לא משנה בכלל מי היו ההורים שלו.”

"זה כן משנה,” התפרצה רוז. “את לא יודעת על מה את מדברת. אם הארי יגלה שאלבוס חבר של סקרופיוס זה יהיה הסוף של אלבוס.”

"אז הארי פוטר הגדול יצטרך לסבול את העובדה שלבן שלו לפחות יש חבר,” התעצבנה אנבל . היא ראתה את אלבוס וסקרופיוס יוצאים מהאולם, ניכר היה שהם מתאמצים לא להיראות קרובים מידיי אחד לשני. בהחלטה של רגע אנבל קמה ומיהרה בעקבותיהם.

הפרק הקודם		הפרק הבא