הגילגול הבא

למחרת בערב, ראיתי את הארי ורון יוצאים החוצה. החלטתי לעקוב אחרייהם. לראות מה הם עושים.
"כן, הרמיוני, איך מגיעים?" שמעתי את הארי אומר לאוויר. לאחר שהתקרבתי ראיתי שהוא מדבר בטלפון.
מכשיר מוגלגי שאבא סיפר לנו עליו.
"כן, ימינה? כל הזמן ימינה?" שאל הארי בשנית.
שמעתי את הרמיוני מחזירה לו 'ימינה עד הרמזור, ואז כל הזמן ישר, עד הפנייה הראשונה, שם שמאלה ובפנייה הבאה ימינה. אין התפצלות דרכים'.
"תודה, אנחנו עוד מעט נגיע" אמר הארי, וניתק.
הם המשיכו ללכת בדממה, אני אחרייהם.
לאחר שהלכנו עוד כמחצית השעה, הגענו לבית גדול, מכוסה מעט טחב, אך משרה אווירה נעימה. הארי דפק על הדלת.
הרמיוני פתחה כעבור כדקה. ונפלה לפתע על צאוורו של רון.
"רון, הו, רון, כל כך התגעגעתי!" נראה כאלי היא אפילו לא שמה לב להארי.
"אממ.... הרמיוני, יש לנו הפתעה בשבילך" אמר, והלך לכיוון השיחים, שם התחבאתי.
"פרד, ידענו שתעקוב אחריינו, צא!" אמר הארי. יצאתי, והלכתי לפני הרמיוני.
"פרד! מה... איך?" שאלה בבלבול.
ספרתי לה את הסיפור: על ארץ באנשים בברדסים, על ג'יני, על אמה, על הכול. לא השמטתי שום פרט.
"אוי, איזה סיפור!" אמרה הרמיוני. "מרגש..." הוסיפה.
"בואו, היכנסו, הורי נמצאים בתוך הבית".
נכנסנו אחרייה. כל הזמן הזה עמדנו בחוץ.
"אמא, אבא?" שאלה הרמיוני. "זיכרונם חזר אלייהם, איכשהו" לחשה לנו הרמיוני.
"טוב מאוד" אמר הארי, והלך ללחוץ את ידו של מר גריינג'ר. עשיתי בדיוק כמהו.
"אהה, אז אתם החברים של הרמיוני?" ספק שאלה ספק אמרה מרת גריינג'ר.
"כן, וזה אחי, פרד" אמר רון. הוא לא רצה להגיד משהו על הגילגול, כנראה.
"כן, אני אחיו הגדול" אמרתי.
"תרצו לשתות?" שאלה מרת גריינג'ר.
"כן, בבקשה" אמרתי. היא הלכה למטבח ותוך זמן קצר חזרה עם תה. "תודה" אמרו כולם, והתחלנו לשתות. לאחר ששתינו ואכלנו, חזרנו ל'מחילה', ביחד עם הרמיוני, והלכנו לישון. היתה זו שעה מאוחרת. אך אמא לא דאגה. כנראה הארי ורון סיפרו לה על התוכנית שלהם.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
ניסיתי לעשות פרק ארוך, וזה מה שיצא, אז חשוב לי שתגיבו, בעיקר חשוב לי בפרק הזה.

הפרק הקודם		הפרק הבא