לוסי

"לוס, קומי ארוחת ערב!" צעקה עלי אלי כמה שעות לאחר מכן.
"לא רוצה ללכת לבית ספר" מילמלתי אליה מתוך שינה.
"אבל ערב עכשיו!" קראה אלי בחזרה.
"מה?"שאלתי בהפתעה והתיישבתי על מיטתי.
"כן אני יודעת שזה מפתיע," אלי אמרה לי בהבנה, "אבל כבר ארוחת ערב ואני מתה מרעב! אולי תבואי כבר?" 'אוי, לא, הצלחתי לעצבן אותה!' חשבתי והתחלתי לצחקק.
"מה כל כך מצחיק?" היא שאלה  בתקיפות.
"אה, לא, שום דבר."עניתי לה בנחת ונכנסתי לשירותים.

"טוב, אז... לוס, תגידי, יש משהו שאת רוצה לספר לי?"אלי שאלה אותי בדרך חזרה מהאולם הגדול.
במשך כל הארוחה ריאן אפילו לא הביט בי!
"לוס! שאלתי אותך משהו!" אלי העירה אותי מהרהורי.
"אה, כן, זה...לא! אין לי שום דבר לספר לך." אמרתי בתמימות.
"אה, כן? את לא רוצה להגיד לי שריאן השיג אישור מיוחד לעלות למעונות הבנות בשביל לנחם בת אחרת..."אמרה בערמומיות.
"זה לא היה שום דבר!" הרגשתי שלחיי מסמיקות. אני לא חייבת לשתף את אלי בהכל!
"טוב אם את אומרת..." אלי אמרה באנחה כשהגענו מבלי משים אל הדיוקן של האישה השמנה.
אמרתי את הסיסמא ונכנסנו לחדר המועדון.

"היי, אלי, תראי!"צעקתי אליה בהתרגשות. "הגיע אלי מכתב!"התלהבתי.
"גם לי הגיע זה בסדר, את לא צריכה להתרגש."היא השיבה לי באדישות מוחלטת.
זו הייתה ארוחת הבוקר של עוד יום גשום במיוחד. היום שלפני היציאה לחופשה.
בדיוק הגיעו הינשופים, ואני הייתי די מופתעת, כאשר נחתו לצד הצלחת שלי לילית מדהימה ביופיה וינשוף עם נוצות זהובות.
בכל זאת...לא כל יום מקבלים שני מכתבים בבת אחת...
פתחתי את המכתב שהיה קשור לרגל הלילית, והיה כתוב בו כך:
תלמיד\ה בית ספר הוגוורטס שלום רב.
רצינו שתהיו מודעים לחוק האוסר על קוסמות בקרב קטינים.
התלמיד שיבצע קסמים מחוץ לכותלי בית הספר יסולק מהוגוורטס מידית!
מאחלים לכם חופשה נעימה!
הנהלת הוגוורטס.
"וואו!"אמרתי לאלי בהפתעה."על זה לא ידעתי!"
אלי, בתשובה, רק גלגלה עיניים. כמה שאני שונאת שהיא עושה את זה!
הכנסתי ברשלניות את המכתב לתוך התיק ופניתי אל הינשוף הזהוב.
הסרתי את המכתב מרגלו ופתחתי אותו.

לוס יקרה! היה כתוב.
את בטח זוכרת שאנחנו מתכננים לקחת אותך לפינוק קצר בחג המולד נכון?
אנחנו מאוד מקווים שכן...
שלחנו את המכתב כדי להיות בטוחים שאת חוזרת אלינו הביתה.
שלחי בבקשה מכתב תשובה בהקדם.

אבא ואמא.

כל כך  מתאים להם...לדאוג שאני לא אבוא הביתה.באמת.
 "צריך ללכת לשיעור תורת הצמחים!" קראה אלי בשמחה. זה היה השיעור האהוב עליה ביותר.
"קדימה לוס!" היא אמרה לי. הכנסתי עוד כף מרק חמים וטעים לפה ופניתי ללכת בעקבות אלי לכיוון החממות.
היום עבר במהירות. השיעורים היו עוד יותר מעצבנים מהרגיל, מכיוון שנתנו לנו הרבה שיעורי בית.
תיקון טעות: הרבה מדי!
לא חשבתי שאצליח לעמוד בכמות.'הכל יהיה בסדר' ניסיתי להרגיע את עצמי בעודי מתקדמת לעבר חדר המועדון לאחר ארוחת הערב.
מיד כשנכנסתי שמתי לב לריאן, שישב על הספה הקרובה ביותר לאח.
חוץ ממנו חדר המועדון היה ריק.
החלטתי לנצל את ההזדמנות והלכתי לשבת לידו.
"היי..ריאן." אמרתי בקול שקט.
הוא אפילו לא העיף אלי מבט.
"אני מצטערת פשוט...הבטחתי להורים שלי ו...לא יכולתי להפר את ההבטחה." את סוף המשפט אמרתי בלחש. כמעט בבכי.
"אם כך,"החל ריאן לומר בקול רגוע. "כנראה שאת מעדיפה אותם על פני.את בטוחה במה שאת אומרת עכשיו?" שאל.
"כן אני בטוחה לגמרי!" הרמתי את קולי. מי הוא שיגיד לי מה לעשות? אני לא צריכה עזרה בסדר העדיפויות שלי!תודה!
"טוב אם כך,"הרים גם הוא את קולו. "אני חושב שלא נוכל להסתדר ביחד."
"אולי באמת!"השבתי לו. "תגיד, אתה שם לב למה שאתה אומר? למה שאעדיף אותך על פני ההורים שלי?" כבר ממש התרגזתי.
"כנראה שאת לא באמת אוהבת אותי..."אמר בלעג.
"איזה כיף שהגעת למסקנה הזאת לבד!" אמרתי בחיוך מאולץ וקר.
"כן נכון!" השיב לי. "עכשיו אני לפחות לא צריך לשמוע את החפירות שלך!" ענה תשובה מוחצת.
"חפירות?? אני חופרת? אולי תסתכל קודם על עצמך! ניסית לבחון את עצמך פעם במראה?"שאלתי במעט חוצפה.
"בטח שכן!" ענה לי. "וכל פעם אני רואה שם בן אדם יפה יותר מהקודם!" אמר בשחצנות.
"כמה שאתה שחצן!"
"כמה שאת שוויצרית!"
"אני שוויצרית?"
"כן! את לוסי פרניל! את שוויצרית!"
"אתה אפילו לא שם לב למילים שלך!"
"אולי כדאי שתשימי לב למילים של עצמך?"
"די נמאס לי ממך!!!" כבר צרחתי.
"את האמת שגם לי די נמאס ממך!" צעק עלי בחזרה.
"טוב, אם כך, אני מניחה שאתה לא צריך אותי!"
"אני באמת לא צריך אותך!"
"בסדר! נראה אותך מסתדר בלעדי!" אמרתי לו כשעיניי כבר היו מוצפות.
עליתי במהירות במדרגות ונשכבתי במיטה.
איזה יום גרוע.

הפרק הקודם		הפרק הבא