סודות הוגורטס

טוב אז ערכתי את זה...מעדיפים ככה?

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

בערב מאדאם פומפרי שיחררה את ריצארד, לאחר ויכוח רב בנושא. ריצארד פנה לחדר המועדון של רביינקלו, כל זאת על מנת לגלות שמישהי נועצת בו מבטים כועסים- אותם מבטים כמו שנעצה בו איימי בעבר. איימי לא הייתה בשום מקום נגלה לעין. ריצארד פנה לעבר חדרי השינה, הוא פתח את דלת חדרה של איימי וראה אותה יושבת על אדן החלון. "היי איימי" אמר ריצארד וצעד לעברה כדי לתת לה נשיקה, ברגע האחרון הפנתה איימי את ראשה כך שנישק את לחייה. איימי נשמה עמוקות ועשתה כמיטב יכולתה שלא להפגין עצב, או לחץ. "ריצארד...אני חושבת שזה...זה לא ילך בינינו-אתה צודק לגבי הסיכונים, אני לא חושבת שאתה שווה את הסיכון של שלילת שרביט ...אני חושבת שכדאי שניפרד." איימי שתקה. שתקה מביכה השתררה בחדר. "אוקי" אמר ריצארד בכל חלוש, "אם זה מה שאת רוצה." והסתובב לפנות משם. פתאום מליסה יצאה מחדר האמבטיה מאורגנת לארוחת הערב. מליסה עמדה בגבה עליהם ושאלה "נו..אז כבר נפרדת מריצארד?אני בטוחה שאף אחד לא היה עושה את זה בשבילו-רק כדי שלא ירשם לו פדופי..."ובמילתה האחרונה הסתובבה וראתה את ריצארד עומד מולה. "הוו" פלטה מליסה "כן הוו" פלט גם ריצארד והסתכל על איימי בעודו משלב את ידיו על חזו. ריצארד הביט בה לא יודע על מי יותר לכעוס עליו או עליה... עליו כי בכלל העז לשקול את זה או עליה כי היא ניסתה לחבל בתוכניותיו. "האזנת לשיחה שלי עם פומפרי?" אמר, פחות שואל מאשר עונה לעצמו. איימי הנהנה בכובד ראש, מבטה מושפל "למה?" שאל. "כי אכפת לה הלו?!" מליסה צעקה מנופפת בידיה. "שקט!" תקף אותה ריצארד והיא שתקה, נבהלת מהצעקה או מהתגובה שלו. "טוב...אני ארד למטה עכשיו...אהיה בחדר המועדון עם תצטרכי אותי" אמרה מליסה וירדה למטה. "למה את באמת רוצה שניפרד?" שאל בעודו פונה אל הדלת ונועל אותה, מנצל את ההזדמנות לאטום את המקום מהאזנות. "כי..." אמרה והביטה בעיניו של ריצארד "אתה באמת לא שווה את זה-אני אוהבת להיות קוסמת יותר מדי כדי לוותר על הכול בשבילך..זה לא יעבוד בינינו" אמרה והביטה בריצארד. אוקי" ענה במלמול. לאחר הרבה זמן לפתע חש את הדמעות נאחזות בעיניו וגוש מחניק בגרונו. בצעדים שקטים יצא החוצה. לא יכולתי להיאבק עם הרצונות שלה!- צריך 2 לטנגו ...אמר קול במחשבותיו. ריצארד הרגיש איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה, כיצד תקוות מתנקזות, כיצד מעט ניצני השפלה צצים. ריצארד פתח את הדלת ומבלי להתכוון טרק אותה. הוא נשען על הדלת, נותן לדמעות ליפול,מבלי לשים לב חזרה עליו אותה התחושה שהייתה בכיתה עם איימי . החולשה ברגליים, הסחרחורת ואז הנפילה אל הקרקע ובו זמנית לחור עמוק שחור.

הפרק הקודם