כמעט כמו אבא

לילי ירדה לארוחת הבוקר בבוקר יום שבת- שבועיים לאחר שהמשלחות הגיעו. 

״בוקר טוב, הוגו.״ היא חייכה והתיישבה מול בן דודה, שכירסם להנאתו גזר.

״בוקר מצויין!״ בירך הוגו, והניח את הגזר בצלחת.

״ממה אתה מתרגש כל כך הבוקר?״ שאלה לילי, כשראתה שהוגו עם חיוך ענק על הפנים שלא יורד ממנו.

״היום נגלה מה בוחר את המתמודדים לטורניר!״ קרא הוגו. לילי החווירה. היא חשבה על אלכס במשך מרבית הזמן, עד שהיא לגמרי שכחה מהטורניר עצמו. לפתע סאם התיישבה לידם. ״בוקר טוב.״ היא

מלמלה בעייפות. בכל יום שבת סאם הייתה עייפה. 

״לילי, מה עובר עלייך?״ שאלה סאם כששמה לב שלילי חיוורת. 

״אהה.. מה?״ קפצה לילי מהרהורייה.

״תגידי, מה עובר עלייך בזמן האחרון?״ שאל הוגו בחשדנות. ״כלום...״ מלמלה לילי, אלכס תופס כל תא פנוי במוחה.

״בוקר טוב, לילי.״ מישהו בירך אותה מאחורי גבה, והקפיץ ללילי את הדופק. היא הסתובבה וראתה את אלכס מחייך אליה. ״בוקר טוב.״ חייכה לילי. הצבע חזר ללחייה. אלכס התיישב לידה. ״אתה לא אוכל?״

שאלה לילי. ״כבר אכלתי. הייתי בדרכי לצאת מהאולם הגדול כשראיתי אותך.״ חייך אלכס. לילי הסמיקה קלות.

היא חייכה כשראתה את הבנות הסלית'רניות מביטות בה בתיעוב.

״שלום.״ אמר אלכס כששם לב להוגו הבוהה בו. ״אני אלכס קרום.״ חייך אלכס. ״הוגו... הוגו וויזלי.״ גמגם הוגו. האינסטינקט שלו היה לגונן על בת דודתו מבנים שלא טובים לה, אז הוא היה חשדן לגבי האלכס

הזה.

״לילי, זה הבן של רון והרמיוני?״ שאל אלכס. במהלך השבוע הקודם הוא ולילי דיברו מעט על המשפחות אחד של השני.

״כן.״ חייכה לילי אל אלכס. ״נעים להכיר אותך, הוגו.״ חייך אלכס והושיט את ידו. הוגו בהה ביד המושטת לכמה רגעים ואז הושיט את ידו ולחץ את ידו של אלכס. 

״גם אתה רוצה להשתתף בטורניר?״ שאל אלכס. ״כן.״ אמר הוגו. ״אז אני מניח שגם אתה מתרגש לקראת היום.״ חייך אלכס. ״מאוד.״ השיב הוגו, שהתחיל לחבב את אלכס.

״טוב, ומה איתך, לילי?״ שאל אלכס בחיוך. לילי כמעט שכחה לענות לו, היא הייתה שקועה בחלומות ורודים על אלכס ועלייה.

״אני?״ שאלה לילי בבלבול.

״הטורניר.״ הזכיר אלכס. ״אהה... אני... מה אני אמורה לעשות בדיוק?״ שאלה לילי בטמטום. ״את רוצה להשתתף, לא? את מתרגשת לקראת היום?״ שאל אלכס, מתפלל שתענה תשובה עם טאקט.

״אהה.. כן, אפשר להגיד שאני מתרגשת.״ מלמלה לילי. ״אני תוהה לעצמי אם גם הפעם גביע האש יבחר אותנו.״ הרהר אלכס.

״גביע האש?״ הסתקרן הוגו.

״כשאבא שלי ואבא של לילי השתתפו בטורניר, גביע האש היה זה שבחר את המתמודדים.״ סיפר אלכס. ״מה אתם חושבים שיהיה במשימות?״ שאלה סאם, מנסה להיכנס לשיחה.

״בטח יהיו דרקונים. תמיד יש דרקונים.״ חייך אלכס. תמיד?! חשבה לילי בחרדה.

״ההורים שלי מתכוונים להגיע לפה לכבוד הטורניר. הם רוצים לצפות.״ אמר הוגו. ״אה, כן, גם ההורים שלי רוצים לבוא.״ אמר אלכס.

״גדול!״ קרא הוגו. ״ויקטור קרום בכבודו ובעצמו יבוא הנה?!״ שאל הוגו בעיניים בורקות.

 ״לא מפריע לך שאמא שלך ואבא של אלכס יצאו פעם?״ שאלה סאם. ״לא, אני חושב שזה מגניב. אפילו שזה היה לפני כמעט ארבעים שנה.״ מלמל הוגו. לילי חשבה על המשפחה שלה.

״האחים שלי בטח ירצו לבוא...״ נאנחה לילי.

״את לא אוהבת את האחים שלך?״ שאל אלכס, כששם לב לטון דיבורה של לילי על אחייה.

״בטח שאני אוהבת, פשוט הם כל כך מעצבנים לפעמים... במיוחד ג׳יימס...״ מלמלה לילי. והם בטח יצחקו עלי כשאני לא אתקבל... חשבה לילי.

״אני דווקא אשמח להכיר את המשפחה שלך, לילי.״ חייך אלכס. לילי חשה סחרחורת לשנייה, ואז הקירות חזרו למקומם.

הם דיברו על הטורניר ועל המשפחות של כל אחד עוד כמה דקות, עד שחבריו של אלכס קראו לו והוא היה צריך ללכת.

״גם הוא אוהב קווידיץ׳.״ חייך הוגו. ״אני שואל את עצמי אם הוא טוב כמו אבא שלו.״ הוסיף הוגו.

את לילי זה לא ממש עניין. אחרי שאלכס הלך היא חזרה לחשוב על הטורניר. היא נזכרה במה שאלכס אמר.

תמיד יש דרקונים. המשפט הדהד בראשה של לילי למשך שארית היום.

לקראת הצהריים, לילי, הוגו וסאם ירדו חזרה לאולם הגדול.

״הגיע הזמן!״ קרא הוגו בהתרגשות. לילי לעומתו, הייתה עצבנית. רק שאני לא אבחר... גם אם ג׳יימס ואלבוס יצחקו עלי... רק שאני לא אבחר... היא חשבה לעצמה בלחץ.

״תלמידים ואורחים יקרים.״ פתחה מקגונגל.

״אני שמחה שהגענו ליום הזה, היום בו נציג לכם את מה שבוחר את המתמודדים! אני מזכירה שרק מי שעבר את גיל שבע עשרה רשאי להציע את מועמדותו. אל תנסו טריקים, אני וסגל המורים כבר מכירים

הכל.״ סיפרה מקנוגל, נזכרת בימים אחרים, ישנים יותר.

לילי והוגו חשבו על אותו הדבר; הדודים ג'ורג' ופרד- זכרונו לברכה.

ההורים שלהם סיפרו להם על התאומים השובבים של פעם. נכון, פרד כבר לא היה בין החיים, אבל זה לא מנע מהם או מג׳ורג׳ לספר על כל הדברים שהם עשו בהוגוורטס, משנתם הראשונה של התאומים

בהוגוורטס ועד שנתם השביעית, שאותה לא סיימו מעולם.

״כעת, אני גאה להציג בפניכם את גביע האש!״ הכריזה מקגונגל והסדין שכיסה את הגביע התרומם וחשף גביע גדול ומרשים. ״מרגע שנדליק אותו, התלמידים יוכלו להציע את מועמדותם. הגביע יהיה פה

במשך כל השבוע, וביום שבת הבא נגלה מי הם המתמודדים.״ הכריזה מקגונגל, וכל התלמידים- משנה ראשונה ועד שביעית- הביטו בגביע במבטים מעריכים ומעריצים.

היא סיימה את דבריה והסגל הדליק את הגביע. 

                                                    ~~~

במשך השבוע לילי ראתה את אלכס וחבריו זורקים פתקים עם השם שלהם לתוך הגביע הבוער. היא ראתה גם את הבנות מבובאטון ואת התלמידים מהוגוורטס עושים זאת. 

הוגו וסאם גם הם כבר זרקו את השמות שלהם לאש הכחולה.

״לילי, היום זה היום האחרון ועוד לא זרקת את השם שלך לגביע.״ הזכיר לה הוגו.

״אני יודעת...״ מלמלה לילי בשקט. היא עמדה לוותר על כל העניין, כשאלכס נעמד לידה. ״קחי, לילי.״ חייך אלכס והגיש לה פיסת קלף. לילי הופתעה לגלות שהשם שלה כתוב עליה. 

״חשבתי שתעשי את זה עכשיו, כי אני יודע שאת רוצה להשתתף ושעדיין לא הגשת את מועמדותך.״ חייך אלכס.

״תודה.״ אמרה לילי בעצב מוסווה. כעת הוגו, סאם ואלכס הביטו בה. היא הבינה שאין ברירה ושהיא חייבת לזרוק את הפתק לגביע הבוער. היא הלכה לאורך האולם הגדול בשקט.

על החיים ועל המוות..! חשבה לילי והשליכה את הפתק עם כתב ידו של אלכס לתוך הגביע.

הפרק הקודם		הפרק הבא