אשפית בזמן

היא קמה באמצע הלילה בעזרת לחש שהטילה מבעוד מועד.
הקופסא. מה יש בפנים?
היא שלפה את הקופסא ואז קפאה.
משהו בה, משהו שנותר מהתקופה ששרתה בסודיות בפרויקט ההוא, שהשכיחו ממנה את אודותיו, צלצל לאות אזהרה.
אין לפתוח משהו לא מוכר בקרבת אנשים. אין לפתוח משהו לא מוכר בקרבת אנשים...
מה אם זה יצלצל? מה אם זה יתפוצץ?
לא, היא צריכה להיות לבד.
היא ירדה לחדר המועדון והתיישבה על כורסא.
מה יש בפנים?
הקופסא נחה בידיה ונראתה כל כך תמימה.
אבל לוסי ידעה שיש בה הרבה יותר מזה.
היא בלעה את רוקה, נשכה את שפתה, ופתחה את הקופסא.
עיניה נפערו.
מגילה.
ולא היה כתוב בה דבר.
אז מה היא עושה בקופסא כל כך מכובדת?
לוסי שמה לב בפעם הראשונה שהקופסא מעוטרת בסמלים בשפה לא מוכרת, שלדעתה של לוסי שויים מזהב שבולט על דפנות העץ של הקופסא הקטנטנה.
מה יש במגילה הזו?
היא הביטה במגילה...
ואיכשהו הצליחה לראות את עצמה.
איך זה יכול להיות? הארי סיפר שראי ינפתא נראה כמו ראי, לא כמו משהו אחר, בטח שלא מגילה.
ואז נכתבו על המגילה שתי מילים.
ג'יימס פוטר.
***
"אני אהרוג אותך!" צעקה לוסי על ג'יימס המבוהל שהביט בה בחשש בחדר המועדון.
היא בקושי הצליחה להירדם לאחר אותה תגלית, ומצאה את עצמה מטילה על עצמה לחש שהכריח אותה לישון.
והיא לא יכלה למנוע מעצמה לצעוק את אכזבתה ואי אמונתה מג'יימס, בפני כל חדר המועדון.
"מה יש לך?" ג'יימס נעמד, וניקה פתיתי אבק שלא היו שם מחליפת הוגוורטס שלו. ללוסי נראה כאילו הוא מנסה לשמור על כבודו ולכן הוא מתחמק.
"אתה ידעת!" היא קראה.
רוז הסתובבה מערימת שיעורי הבית שלה, שהיא נסתה לסיים לפני ארוחת הבוקר, מפני שבחרה יותר מדי מקצועות לימוד וכרעה תחת נטל העומס.
הוגו קפא באמצע שח קוסמים.
לילי ואלבוס קפאו מעיסוקם. אלבוס קפא עם השמלה של לילי ביד, ולילי, שרדפה אחריו וניסתה לקחת אותה בחזרה, לא הצליחה לבלום את עצמה והתנגשה באלבוס. אך זה לא  מנע מהם לבהות בלוסי כאילו היא שד.
"מה... ידעתי?" ג'יימס גמגם.
"ידעת מי אני!"
שתיקה.
שתיקה שהתמשכה והתמשכה.
ג'יימס פער את עיניו בתדהמה.
אלבוס ולילי נעצו בג'יימס מבטים בהולים, שמתחננים שיכחיש.
ורוז והוגו החליפו מבטים של: 'מה קורה שם, אצל הבני-דודים?'
"לא... מאיפה הגעת... הגעת לזה?" ג'יימס שאל, נסוג לאחור.
"אני יודעת שאתה יודע. יש לי הוכחות." לוסי אמרה בכעס.
"איך זה יכול להיות שיש לך הוכחות, אם זה לא נכון?!" ג'יימס השתחרר מההלם.
"באמת? אז למה מצאתי את השם ג'יימס פוטר כתשובה לשאלות שלי?!" שאלה לוסי בקול שקט ומאיים.
עוד שתיקה מעיקה. נדמה הי שהשתיקה הזו לא תיגמר לעולם.
ואז קרה הדבר שלא קרה כבר חצי שנה, שמעולם לא קרה ללוסי, חוץ מלתוך הכר, מאז שהגיעה לג'יני והארי.
היא החלה לבכות.
דמעותיה מצאו דרכן החוצה, בתערובת של יאוש, פחד, וכעס.
היא התייאשה מכך שאינה יכולה לגלות דבר על עצמה. שעד שהיא מגיעה לפריצת דרך, היא מגלה מבוי סתום.
היא פחדה מכך שכולם יבגדו בה, שתחייה באפלת עברה לנצח.
היא כעסה על כך שכולם לא משתפים פעולה, שכולם לא מוכנים לעזור לה, ואף מסתירים ממנה דברים, במקרה של ג'יימס.
היא בכתה בגלל אי הצדק שבחייה, בגלל החוסר אונים שהיא שרויה בו.
היא בכתה בגלל כל חצי השנה האחרונה.
"אני לא עשיתי כלום, לוס!" ג'יימס קרא.
"ג'יימס... בבקשה, לפחות תספר לי מי אני... אני באמת שלא יכולה-" לוסי החניקה יפחת בכי. "-לחיות ככה..."
"אני באמת לא יודע, לוס. תאמיני לי, בבקשה!" ג'יימס נשמע שבור.
"אז למה היה... רשם שם... ג'יימס פוטר?" לוסי יבבה.
"לסבא שלנו קוראים ג'יימס פוטר, גם." הקול הגיע מלילי, שישבה מול אלבוס, ושפשפה את מצחה מההתנגשות.
זה היה הדבר הכי לא צפוי. איך לילי הגיעה לזה?
"באמת הקשבת לאבא?" אלבוס התבדח, מנסה לצנן קצת את האווירה המתוחה.
"אבל לג'יימס קוראים על שם ג'יימס פוטר! אבא של אבא!" לילי התעקשה. "חוץ מזה, אני חייבת ללוסי. הנה, החזרתי לה את הטובה על מה שהיא עשתה בשבילי."
"ג'יימס פוטר...?" לוסי מלמלה בהשתאות. פניה נצבעו אדום עז והיא מלמלה. "אז אני אשאל את הארי וג'יני מי הוא היה. סליחה... ג'יימס."
"אני מבין אותך," חייך ג'יימס. "באמת שאני מבין."

המכתבים היו הדבר היחיד שלוסי לא פתחה. אבל היא לא רצתה לפתוח אותם, כדי שלא תגיע למסקנות שגויות נוספות לפני השיחה עם הארי וג'יני.
ג'יימס פוטר הסב. איך היא לא חשבה עליו קודם?
היא הרגישה כל כך רע על כך שהבישה את ג'יימס.
היא קוותה שזה לא עשה לו יותר מדי רע.
אבל... מה הייתה המגילה הזו?
לא הייתה לה תשובה.
היא החליטה לחכות לשיחה, שתתקיים בעוד יומיים, ביום ראשון, בחופשת חג המולד.
ביום שבת הם יצאו להוגסמיד. זאת תהיה פעם חד פעמית השנה, לתלמידי השנה הראשונה. היא חשבה להציע לרוז לבוא איתה. בכל זאת, לג'יימס לא נעים לה להציע לבוא איתה אחרי מה שקרה, אלבוס תמיד נדבק אל ג'יימס ולילי תגרור אותה בין חנויות הבגדים.
רוז בסדר, יחסית.
גם... היא לא ידעה אם היא מתכננת לקחת את הפרויקט על ג'יימס ואלבוס מהמחבוא שלו.
בכל זאת, היא עשתה לג'יימס רע ועכשיו תקלקל לו משהו נוסף?
היא לא יכולה לעשות לו את זה.
היא ידעה שיש לה עד למחרת בצהריים להחליט ולבצע.
היום עבר לאיטו, כשלוסי שקועה במחשבות. אלבוס ג'יימס ולילי הביטו בה בדאגה, ורוז והוגו באו אליה בהפסקה ושאלו אם לקחת אותה למרפאה.
לוסי חייכה והודתה להם על הרצון הטוב, ואמרה שהיא רק שקועה במחשבות.
גם טוניו ניגש אליה בהפסקה.
"הייתי שם, בחדר המועדון. שמעתי מה קרה. אני מבין את המצוקה שלך. צריכה עזרה?" הוא קרץ.
"אני אשאל את הארי וג'יני. הם יספרו לי מי היה ג'יימס," חייכה אליו לוסי.
"אבל... איך ידעת על השם שלו?" טוניו הסביר מה הוא לא הבין.
"אני אראה לך," חייכה לוסי חיוך צופן סוד. "שבע, מאחורי החממות."
באופן מפתיע, היא סמכה על טוניו באופן מלא.
היום חלף יותר במהירות ולוסי הרגישה משוחררת יותר.
היא לא התחרטה אפילו לרגע על כך שהיא משתפת את טוניו בסודותיה.
הוא הגיע לשם, לבוש בדיוק כמו בצהריים, רק עם ז'קט מחמם, שהגן עליו מפני הרוח העזה. "אז... מה רצית להראות לי?"
לוסי שלפה את הקופסא עם המגילה מכיס בחליפת בית הספר שלה, ללא מילים.
טוניו הרים את המגילה ביריאת כבוד והביט בה.
שנינם נרתעו כשנכתבו על המגילה שלוש המילים:
'אמה וג'ונסון הנבר'.
"ה... ההורים שלי...?" מלמל טוניו באי-אמון.
"למה לא לוור?" שאלה לוסי ואז התעשתה. "אה, סליחה, התבלבלתי לרגע. לוור זה שם המשפחה של אלה שאימצו אותך, נכון?" שאלה ברכות.
הוא הנהן. "אני... אני לא מאמין..."
"זה בסדר," היא חייכה. "אני יכולה לעזור לך איכשהו?"
"אולי." ענה טוניו.
"איך?" שאלה לוסי.
"אחי הולך עם החברה שלו להוסמיד היום ואין לי עם מי ללכת. רוצה לבוא איתי?" טוניו חייך.
"בטח," ענתה לו לוסי. "אנחנו חברים לא? אני לא יכולה שלא לעזור לך להתמודד."
בעיה אחת נפתרה.
טוניו חייך. "תודה."
"בשמחה," ענתה לו לוסי. "אני אספר לך מה גיליתי אחרי השיחה עם הארי וג'יני אחרי החופשה." היא הבטיחה.
טוניו חייך. "אז... מחכה למחר,"
"מחכה," חייכה אליו לוסי וקרצה.
"אז... ניפגש מחר."
הם מיהרו לחדר המועדון, מפטפטים על סדר היום של היום למחרת.
לבסוף כל אחד פרש לחדרו שלו, ולהפתעתה, לוסי נרדמה מיד.

תגובות...?

הפרק הקודם		הפרק הבא