שונה

"תודה על היונה לייסי, אני חייבת לך", אמרה אליזבת לחניכה צעירה, בת אפרודיטה. "
אין בעד מה", היא אמרה וחזרה לעיסוקיה. אליזבת שנאה בני אפרודיטה, אבל לייסי הייתה די בסדר, לא כול כך נוראה. היא הלכה כעת לביתן שלה, ביתן זאוס, והתקרבה לפסל זאוס הענק שניצב ליד הכניסה, "היי, אבא", היא מלמלה אליו ובלי לחשוב פעמים ירדה על בירכיה, כמו משתחווה לפסל, והוציאה מבין רגלי הפסל פסל בגודל מלא של עיט. "תאליה גרייס", היא לחשה, "תיצרי קשר ברגע שתוכלי עם אנבת', אני לא יכולה להסביר כרגע, אבל זה מתחיל, שוב", היא אמרה אל הפסל שתוך רגע פרס כנפיים והתעופף מהחלון הקרוב, אל תאליה, אחותה.

***

בסוף הרמיוני יכלה לדבר עם הארי ורון רק בסוף יום הלימודים, כול פעם שניסתה לדבר איתם היא חשה שמישהו מאזין. מה שכן היא התחילה לקרוא את הספר שאליזבת שלחה לה, היא לא הבינה למה הוא חשוב.

"טוב, אז על מה רצית לדבר איתנו?", שאל הארי כאשר רק שלושתם נותרו בחדר המועדון. "היום בבוקר קיבלתי מכתב מאליזבת", אמרה הרמיוני, רון פלט אנחת בוז, הוא לא חיבב את אליזבת במיוחד. "תראו", היא אמרה והראתה להם את המכתב. "אני לא הוויזלי שלך!", התרעם רון. "ומה ג'יני לונה ונוויל קשורים לזה?", תמה הארי. "אני לא יודעת, אני רק יודעת שזה מה שהיא אמרה, ושזה עיניין של חיים ומוות. אתם באמת רוצים לקחת את הסיכון?"

"ומה אם היא סתם רוצה להוציא אותנו דבילים, את באמת רוצה לקחת את הסיכון שיעיפו אותנו מהוגוורטס, סליחה מהוג'?!!", שאל רון בבוז, תוך שהוא מצטט. "טוב, אתה לא חייב ללכת, אבל אני מתכוונת לנסוע", אמרה הרמיוני בכעס. "וגם ממש נחמד לראות שאתה סומך על יכולת השיפוט שלי", הוסיפה לאחר כמה שניות. "אני אבוא איתך הרם, אני סומך על יכולת השיפוט שלך", אמר הארי כאשר הוא מדגיש את ה"אני" במשפט. "טוב, אתם יכולים להסתלק מהוגוורטס כבר עכשיו, אבל אני לא מתכוון להרוס לי את החיים בגלל מתיחה של קאלן! הסתבכתי במספיק בעיות לכול החיים! אני סיימתי עם זה!!!", אמר רון, מתאפק שלא לצרוח. "יופי לך! תהנה לך בהוגוורטס, תיכשל בהצלחה בכול הבחינות שלך! תבלא בנעימים!" רשפה הרמיוני והפנתה לו את גבה, "אני הולכת לעזור לאליזבת, אם לא בא לך אל תבוא! זה לא כאילו מישהו צריך אותך!!", אמרה הרמיוני ועלתה למעונות לפני שהספיק להוציא מילה מפיו. ברגע שהרמיוני עצמה את עיניה נחת על ראשה מכתב ועליו סמל של מטה ועליו שני נחשים, קדוקאוס. הרמיוני פתחה את המכתב בו נכתבו שתי מילים בודדות. דראקו מאלפוי

"בטח, מה עוד, אולי גם תבקשי ממני להביא את הירח?!" רטנה הרמיוני ובמחשבה זו נרדמה.

הודעות-חשוב

1. בפרקים הבאים אני אכתוב לפעמים מנקודת מבט של דמות מסויימת, אז תשימו לב.

2. הפיק אומנם לא כולל את כול הסדר "גיבורי האולימפוס" אבל לקוחים משם לא מעט פרטים.

3. אחרי קריאה מחודשת של "כס האש" (השני בסדרת משפחת קיין והאלים המצריים), החלטתי להוסיף את זה כפאנדום, רוב מה שיהיה זה הדמויות משם יקפצו לבקר בפאנפיק שלנו, אבל חוץ מזה זה לא ישפיע הרבה על העלילה, לא באופן קריטי לפחות.

זה הכול קריאה מהנה :)

הפרק הקודם		הפרק הבא