אני תמיד יאהב אותך

אוקי, מעכשיו הפרקים יהיו  מנקודת המבט של הארי.

_________________________________________________________________________________________________________________________________________

ישבתי , לי. באולם הגדול אוכל ארוחת צהריים עם רון והרמיוני חברי הטובים ביותר.

עד, שניכנסה אליאנה מאלפוי לאולם הגדול בזעם.

והסתכלה לכיוני.

השבתי לה מבט מבולבל.  מה היא רוצה ממני עכשיו? חשבתי לעצמי תוהה.

היא באה לכיווני בזעם.  " פוטר, איך העזת להגיד שהתנשקו?" שאלה אליאנה בכעס.

" אני, לא אמרתי כלום ולמה, לי להתנשק איתך?" שאלתי אותה .

היא הסתכלה עליי בזעם. " אתה, משקר אתה סיפרת לכול הגריפינדורים" אמרה בכעס.

והסתכלה בזילזול על הרמיוני ורון.  " מה, את מיסתכל אלינו?" שאל רון.

" אני מסתכלת את כמה הרמה שלך נמוכה וויזלי " אמרה אליאנה בלעג.

הוא האדים. " תישתקי, מאלפוי " קרא בזעם.

פיתאום אחיה דראקו מאלפוי האויב הגדול ביותר שלי בא. כמובן, עם שני נגורילות שלו. חשבתי משועשע.

" פוטר" קרא מאלפוי בשינאה.  " תיזהר, להתעסק עם אחותי הבנת?" צעק דראקו.

" מי , שואל אותך?" שאלה הרמיוני .

" שתקי, בוצדמית מזוהמת " קרא דראקו בכעס.

" שתוק, נמיה קטנה ומעצבנת " אמר רון בכעס. ובזאת כול השולחנות צחקו.

דראקו האדים והלך עם הגורילות שלו. "אתה, תשלם על זה פוטר!" אמרה אליאנה.

" על, מה? יש לי לשלם?" שאלתי אותה.  " אתה, המצאת שמועה אידיוטית שאנחנו ביחד!" צעקה אדומה לחלוטין.

" למה, את מסמיקה מאלפוי?" שאלתי. " אני, לא מסמיקה פוטר!" צעקה בזעם.

" תקשיבי מאלפוי, אין לי מושג על מה את מדברת. עכשיו, עזבי אותי, ותתני לי לאכול בשקט " אמרתי לה.

" אתה, לא תגרש אותי!" צעקה בכעס.  חייכתי אליה במבט מלגלג. 

" אני לא. אבל פרופסור, דמבלדור כן," אמרתי לה. שדמבלדור היה מאחורה.

" העלמה מאלפוי, חזרי לשולחן של סלת'רין " אמר דמבלדור.

היא זעמה והלכה. צחקתי עם הרמיוני ורון והמשכתי לאכול.

אחרי, כמה דקות סיימתי. רון, המשיך לאכול. " רון, חתיכת חזיר תפסיק לאכול ובוא לשיעור!" אמרה הרמיוני.

שראתה את רון זולל בכמיות אדירות אורז.

" הרמיוני, עזבי אותי " אמר רון בפה מלא. היא נאנחה והוציאה מהתיק שלה ספר שיקוים.

" הרמיוני, אני אוכל למה את קוראת ספר שיקוים?" שאל רון בזמן ששתה מיץ דלעת.

" כי יש מיבחן בשיקוים!"  אמרה הרמיוני.

רון ניחנק מהמיץ. " מה?!" שאל משתעל. 

הרמיוני חייכה. " כן, רון. יש היום מבחן בשיקוים מסכם של כול השנה . " אמרה הרמיוני.

" אוף. דווקא את סנייפ בצהריים? זה אסון!" קרא רון.

" כול, שיעור עם סנייפ אסון רון " אמרתי לו בגיחוך.

" הרמיוני? את יודעת את החומר?" שאל רון בתקווה. איך, הוא שואל? עם יודע את התשובה שאלתי את עצמי.

" כן, רולנד אבל אני לא יתן לך!" אמרה הרמיוני בזעף.

" למה,?" שאל רון.

" כי, אתה לא תלמד ככה עם תעתיק ממני!" אמרה הרמיוני.

" הארי, כבר לא מעתיק מימני! הוא השתפר קצת. " אמרה הרמיוני.  הינהנתי. " נכון, כבר חודש שלם אני לא מבקש מימנה שיעורים רון . " אמרתי לו.

" נו .. בבקשה הרמיוני זאת הפעם האחרונה " אמר רון. הרמיוני נאנחה בכיסא.  " זה, מה שאמרת גם בשיעור ללחשים " אמרה הרמיוני.

" טוב, את זה באמת לא ידעתי " התגונן רון . חייכתי אליה.  " היא, צודקת רון כדאי שתלמד " אמרתי לו.

" אני , גרוע בשיקוים" אמר רון. הרמיוני צחקה. רון זעף. " מה , מצחיק אותך? הרמיוני?" שאל בזעף.

" שאתה, לא יודע " אמרה הרמיוני. " כן, בטח. את הרי יודעת הכול אה?" אמר רון.  הרמיוני  הסתכלה אליו זועפת.

" הרגע, חשבתי להביא לך להעתיק במיבחן ולעזור לך עכשיו אחרי שעלבת אותי אני לא יתן לך!" אמרה הרמיוני כעוסה.

" מעצבנת " קרא רון. הרמיוני הסתכלה עליו נעלבת. וקמה, ממקומה ויצאה מהאולם בכעס.

" רון , למה עשית את זה?" שאלתי אותו.

" כי, היא באמת מעצבנת " אמר רון כעוס. נאנחתי.  " טוב, אתה בא לשיקוים?" שאלתי אותו  . הוא נאנח והינהנן. ויצאנו מישם.

תגובות? הפרק הבא אני ישתדל להעריך.  ממש השקעתי בזה .

הפרק הקודם		הפרק הבא