גוף ללא נשמה

"מה אתה עושה כאן" שאלתי בקול.

"היי, קבענו לצאת זוכרת, אחרי המסיבה"

"אה, כן זה ברח לי ממש מהראש" אמרתי.

"אם את לא רוצה לצאת לא צריך"

"לא, בוא נלך"

בדרך מייסון אמר שזאת הפתעה..

הוא אחז בידי בחמימות, ולעיתים ידי לא יכלה לעמוד ברגש.

"היי, נואל תקשיבי.. זה חשוב, אהי רוצה שתבטיחי שגם אחרי שאומר לך את הסוד, את תאהבי את משפחתך ואת אמך באותה אהבה"

"מייסון, נו אל תלך סחור- סחור תאמר וזהו, מבטיחה"

"נואל, את בת אלמוות, את שונה מכולם- יש לך כוח שתגלי ברגע שתעשי ותפתרי משהו מיוחד"

"מייסון, תפסיק לבלבל לי את השכל- נו עכשיו תגיד לי את הסוד"

"נואל- זה הסוד, ועוד משהו..."

"טוב, כשתרצה לספר לי תקרא לי, אני הולכת"

גשם התחיל לרדת, כן גשם בקיץ זו תופעה לא רגילה..

"נואל, שבי על הספסל, זה חשוב"

"מה- אתה רוצה שאני אאמין לך, שאני בת אלמוות מה זה בכלל" שאלתי מתקשה להכיר בעובדה.

"נואל, גברת ג'ייסון- אמא שלך, לא באמת אמך הביולוגית, כשנולדת ידעו שתהיי משהו גדול, וזה היה רק עניין של זמן עד שרצחו את אמך.. את מבינה איימו עליה שאם היא לא תהרוג אותך,יהרגו אותה"

"מ..הה בעצם זה אומר"

התחלתי לבכות הרגשתי את פעימות ליבי בחוזקה, רציתי לקבור את עצמי, הרגע גיליתי שכל חיי היו שקר..

מייסון התקרב אליי וחיבק אותי חזק..

"אתה שקרן, עד שנכנסת לחיים שלי הכל היה טוב, היה לי חבר שאהבתי, הייתה לי אמת משלי, אמת מושלמת"

"נואל, האמת היא כואבת אבל אני כן, מהיום אני אשמור עלייך כל הזמן"

"תתרחק ממני, תעוף מהחיים שלי, אני שונא..ת אותך"

פרץ דמעותיי לא הפסיקו, רצתי כמו שבחיים לא חשבתי שאוכל לרוץ..

"נואל, חכי רגע"

"עזוב אותי, אני שונאת אותך לא הבנת"

מייסון רץ אליי ותפס את ידי..

"ואני לא יכול לחיות בלעדייך" אמר.

מייסון התקרב אלי, תפס את מותניי ונישק אותי בעוצמה..

"ממיסון" גמגמתי.

"נואל.. מאז שהכרתי אותך את לא יוצאת לי מהראש ומהלב"

"מייסון, תבטיח לי שלא תעזוב אותי לעולם"

"נואל, אני בחיים לא אעזוב אותך, את הדבר הכי יקר לי, את הנפש התאומה שלי"

מייסון נישק אותי שוב והלכנו....

הפרק הקודם		הפרק הבא