Black Rock Shooter

"אור וחושך נלחמים כבר במשך מיליוני שנים" קולה של ריי התהדהד בבית הקברות הקר, עיניה הביטו לעברי, אך בהו דרכי במחוזות רחוקים.

"האור והחושך היו מחולקים לגהנום וגן עדן, מלאכים ושדים. אבל לפעמים זה מתהפך, ואז הכל מסתבך" היא המשיכה באנחה.

"לרוב זה קורה כשנשמה מעניינת מגיע" אמר האנדר טייקר, קולו שקט.

"אז מה עושים?" אמרתי, משפשף את ראשי. עיני ננעצו בריי, היא שונה מכולם, כמו מישהי...לא מין העולם הזה. דא, היא רוח....אבל....

"ריי, האם את רוטח מן העבר או העתיד?" שאלתי, שלושה זוגות עניים ננעצו בי, ריי חייכה.

חיוך מלא כאב ועצוב.

"העתיד" ענתה קולה משועשע, "מטרתי היא ללכת לעבר ולשנות את ההיסתוריה לטובה, לפעמים אני מצליחה ולפעמים לא, נראה שאתה חכם יותר ממה שאתה נראה, נסיך קטן" היא אמרה צחוקה מצטלצל כמו פעמונים.

לולוש הביט בא, פניו חסרות הבעה.

"נראה שהעתיד לא זוהר כל כך אם את כאן, אני צודק?" אמר עיניו הסגולות זוהרות. פניה של ריי חזרו להבעה קפואה.

"לא, הוא חשוך ואפל, יותר ממשדמיינו".

"אני יוצאת" אמרה ליידי אליז'בת, עיניה הירוקות תכולות מביטות בזעף באביה העייף.

"אני ליזי, יקירתי" התחיל, הוא הזיע בצורה חשודה, ובדרך מגעילה מאוד, איכס.

"פייבס, תביא את המרכבה" אמרה, שערה הזהוב המקורזל אסוף לשני קוקיות גדולות, שמלתה בצבע ארגמן זהרה בשקיעה. מביטה מחוץ לחלון, עיניה זהרו בסגול, עיניו של פייביאן נפערו.

"יס מיי ליידי" אמר, עיניו מתצתמצמות, הוא יצא לגשם השוטף, מקלל את אלוהים על משחקיו הטיפשים.

הצל עקב בחשאיות רבה אחר האישה.

היא הייתה נמוכה, לא יפה במיוחד, שמלה עתיקת יומין ושערה אסוף בכובע רחב וזהוב. היא זימזמה לעצמה, סופרת את מטבעות הזהב של היום. היא מצאה גבר שמשלם יחסית הרבאה לליילה אחד.

מחייכת חיוך ממזרי, האישה פנתה בעיקול אל עבר רחוב קטן וחשוך, לא חושדת שאחריה עוקבים.

הצל, הוציא מכיסו סכין מטבח פשוט שזהר ברשעות בחשכה.

כשהאישה הסתובבה להוציא מתיקה הקטן את מפתחה לביתה, פתחה את פיה לצרוח כשראתה את הדמות המפחידה.

לפני שהצליחה, נחתך גרונה בצליל מגעיל וזוועתי. 

גופה נפל, חסר חיים, עיניים פעורות בהפתעה. הדמות החשוכה התקדמה לאישה המתה וחייכה חיוך מרושע.

מתקדמת עוד צעד אחד, הרימה הדמות את סכינה שוב.

תגובות?

הפרק הקודם