19 שנים אחריי

אור, אור יחיד וקטן.

הנער שחור השיער משך את ברכיו אל חזו, צופה באור הזהוב הקטן והמרוחק, עיניו הירוקות כהות בשל החושך סביבו. סביב ידיו אזיקים אדומים כדם, נוצצים את תזוזותיו, על רגליו אזיקים בצבע דמעה, שקופים כמים.

שקט, שקט תמידי, במקום מבודד זה.

צופה באור החלש הניד אלבוס את ראשו למעלה, עיניו נוצצות בסקרנות פתאומית.

קם על רגליו, הושיט את ידיו אל העבר האור, עיניו בהירות.

ככל שידו התקרבה יותר לאור כך הוא נצץ יותר, כמעט נוגע בו הוא עצר, ראשו זז אוטמטית אחורה, בידו השניה אחז בחוזקה תאומו, עיניו האדומות מלאות כאב.

"אתה עדייך לא מוכן לזה" אמר, מושיט את ידו לגרונו של אלבוס, אלבוס תפס בידו מחזיר לו מבט חסר תחושה, החושך סביבו זז, כמשהו המתעורר מתנומה ארוכה.

"מזה נקרא לחיות?" אמר אלבוס, שולח את שאלתו לסביבתו. התאום הניד את ראשו ופגש במבטו של אלבוס, קולו קר כערס.

"לחיות זה לשרוד".

***

עיניה החומות של לילי לונה פוטר, זזו מצד לצד בבהלה. שערה הג'ינג'י היה מבולגן  והיא אפילו לא יכלה לשער איך בגדיה נראים, היא ישבה בחושך כבר יותר משבוע, היא הפסיקה לספור לאחר שלושת הימים הראשונים.

סביבה זזו קלות שאר ילדי השנה החמישית, כשהם הובאו לכאן, הפרידו בינהם, אך לאחר כמה זמן, תקעו אותם בחדר ביחד.

הם לאט דיברו, לא בכו. הם עשו את זה בחודש הראשון, כל הדמעות כבר התייבשו.

במקום זה, לילי חשבה. היא זוכרת, איך זרקו אותה לשק ונסעו אותה במשך חמש דקות, ואז היא נזרקה לחדר קטן מברזל. כל יום הביאו לה אוכל ומים, שרביטה נלקח והיא גילתה באחזריות שאפילו היא לא יכולה לעשות קסם בלי שרביטה, כי כישפו סביבה את התא המחורבן.

היא עדיין בהוגוורטס, ככה נדמה לה. אלא אם כן הם התעתקו, אבל זה בלתי אפשרי להתעתק לתוך ומתוך הוגוורטס. אלא אם כן מישהו שינה את הלחשים הקדמוניים.

מיליון שאלות, ואף תשובה

היא נשפה את האוויר אם שיניים שחוקות.

חייבים לצאת מכאן, כי מזה לא בלי לדעת מה יעשו לנו אחר כך, איפה אלבוס כשצריכים אותו?

***

צעדיו של ההילאי הצעיר נשמעו בדרך האבן הקשה, אם הגיעו לדלת העץ פתח ארותה בדחיפה, היא נפתחה בחריקה מעצבנת.

אם כניסתו היא נטרקה, הקול מתהדהד בחדר הגדול.

"הארי" אמרה מקנוגל מאחורי החדר, מנידה את ראשה קלות. הארי פוטר הינהן בתגובה, עיניו הירוקות חסרות הבעה. סביבה של המנהלת רבת העוצמה, ישבו המורים השונים ומדריכי הבתים, וכמובן כן, חברי מסדר עוף החול הנוכחים.

עיניהם קודחים חורים בפניו של הארי, מיהר הוא להתיישב בין חברין הטובים, הרמיוני ורון.

"נתחיל" אמרה מקנוגל, קולה רציני, עצוב ונמשך בהד בחדר הקר זה.

פרק הבא בקרוב,

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא