לכבוש את ליבה

תודה רבה על התגובות של כולכם!! אינלכם מושג כמה זה משמח אותי לראות שאוהבים כל כך את הפאפניק ושיש לו הרבה עוקבים (:

השלושים ואחד באוקטובר הלך והתקרב, כלומר הדייט השני של ויקטאור וטדי. אף אחד מהם לא דיבר על מה שקרה באותו לילה עם ראי ינפתא. גם הפרופסור לונגבטום לא הזכיר אף מילה בנושא, אם כי חשב על כך ללא הרף ואף סיפר להארי על המקרה.

"הוא ראה שם את המשפחה שלו? מצחיק, בדיוק מה שאני ראיתי כשהסתכלתי בראי בגילו...כמובן שעכשיו יש הרבה יותר אנשים במראה, אתה יודע... ג'ורג' ורמוס וטונקס וסיריוס וסנייפ ואפילו את הדוויג ודובי אני רואה שם..." אמר הארי בעצב.

אבל מה שכן, החוויה הזאת שינתה את שניהם, את טדי וויקטואר כאחד. כאילו הם התבגרו בכמה שנים בלילה אחד. גם חבריו של טדי שמו לב להתנהגות הבוגרת שלו, לדיבורו השקול. הוא התנהג בהרבה פחות ילדותיות מאז אותו הלילה. וגם ויקטואר. היא הפסיקה להיות קשוחה ומלגלגת כלפי כולם. כעת יכולת למצוא אותה פעמים רבות יושבת באיזושהי פינה, מצונפת בעצמה, שקועה במחשבות. חברותיה של ויקטואר ניסו לדובב אותה, אך היא הכחישה כל קשר למשהו מיוחד שקרה לה. גם היא וגם טדי הרגישו שהחוויה הזאת היא משהו שאמור להישאר רק בינם לבין פרופסור לונגבטום.

המורים החלו מתואששים מפתיחת השנה והחלו להעמיס על תלמידי שנה השביעית שיעורי בית, כתיבת חיבורים ומטלות כהכנות לכשיפומטרי, המבחנים הסופיים של תלמידי השנה השביעית, שהיו אמורים להתרחש בסוף השנה. תלמידי השנה השביעית שקעו מתחת לעודף שיעורי הבית, ועוד אפילו לא הגיע נובמבר. טדי, למרות שהיה אחד מהתלמידים המבריקים והמצטיינים בשכבה, בקושי הצליח בעצמו לעמוד תחת עומס שיעורי הבית יחד עם חובתו כקפטן קבוצת הקווידיץ'.

המשחק הראשון של סלית'רין נגד גריפינדור הלך והתקרב. הוא נקבע ליום שבת הראשון בחודש נובמבר וכמעט שלא הייתה שעה מחוץ לשעות הלימודים בהם יכולת למצוא את מגרש הקווידיץ' ריק שכן קבוצת הקווידיץ' של סלית'רין וקבוצת הקווידיץ' של גריפינדור ניצלו כל רגע פנוי כדי להתאמן.

אף אחד מהבתים (גריפינדור, הפלפאף ורייבנקלו) לא חיבב במיוחד את בית סלית'רין, שתלמידיו היו ידועים בהתעיינותם המופרזת באומניות אופל המפוקפקות, ושהיה ידוע בתור הבית שמתוכו יצא הכי הרבה קוסמים ומכשפות אפלים. אבל בית גריפינדור היה שקוע ביריבות הגדולה ביותר עם בית סלית'רין, יריבות שהייתה קיימת כבר מאות שנים, מאז תקופת חייהם של גודריק וסלאזאר סלית'רין עצמם, כך מספרים. ולכן, כל אחת מהקבוצות השתוקקה לנצח במשחק הראשון של העונה.

חודש אוטקובר הלך והגיע לקיצו, עד התאריך השלושים ואחד באוקטובר, ליל כל הקדושים. כל תלמידי הוגוורטס הנרגשים, מהשנה השלישית ומעלה כמובן, יצאו להוגסמיד בשמחה באותו בוקר קריר, אך לא גשום. מזג אוויר מצוין להסתובב בו ברחבי הוגסמיד.

גם טדי לופין חיכה בצייתנות לויקטואר באותו בוקר. הוא התכוון לקחת אותה למקום מיוחד היום. לבסוף, בשעה תשע וחצי בבוקר, הגיחה ויקטואר ממגורי הבנות, חסרת הבגדים השחורים והקרועים האופיינים לה. היום היא לבשה סוודר בצבע ורוד בהיר (שהיה חבוי עמוק מאוד בתוך המזוודה שלה, היא ידעה שחברותיה יצחקו עליה לנצח אם ייראו אצלה משהו ורוד) מכנסי ג'ינס בהירים ושיערה היה קלוע לצמה ארוכה.

"את נראית נהדר" אמר טדי בחיבה.

"גם אתה נראה לא רע בעצמך" השיבה ויקטואר לטדי המחייך.

טדי וויקטואר קבעו ללכת לבית התה של מאדם פודיפוט, הצעה של טדי, בית תה קטן וחביב בעיירה, שניצב לא רחוק מפונדק שלושת המטאטאים. ויקטואר לא ידעה אם טדי מנסה לרמוז לה משהו, שכן רוב הזוגות שהיו הולכים לבית התה של מאדם פודיפוט היו מנצלים את המקום וההזדמנות כדי לחקור את הלשונות האחד של השני באמצעות לשונותיהם שלהם עצמם.

ויקטואר שלחה מבט חטוף לעבר טדי בעודם צועדים לכיוון בית התה. האם טדי ניסה לרמוז לה באמצעות הצעתו ללכת לבית התה, שהוא רוצה שהם... יתמזמזו? ויקטואר, למרות שהייתה בת שש עשרה, יפהיפייה, ומושכת מאוד, מעולם לא התנשקה (בעיקר בזכות אופיה המרדני והקשוח) והיא נלחצה מאוד לחשוב מה תהיה דעתו של טדי עליה בתור מנשקת, בתור אחד שנישק כבר עשרות בנות ושהיה מנוסה מאוד בעניין.

"היית פעם בבית התה של מאדם פודיפוט?" שאל טדי בעודם הולכים.

"אהמ, לא, לא יצא לי" אמרה ויקטואר במבוכה. היא נמנעה מלומר את האמת, שכן אז היא הייתה אומרת "אהמ, לא, לא היה לי עם מי ללכת לשם".

בית התה של מאדם פודיפוט היה קטן ונתן אווירה חמימה של אינטימיות ברגע שנכנסת אליו. המקום קושט בדלעות מגולפות ובובות קטנות ומכושפות של מכשפות שהתעופפו מסביב על מטאטאים זעירים, לכבוד ליל כל הקדושים שהיה אמור להתרחש היום בערב, בתור סעודה מפוארת באולם הגדול. זוגות רבים היו בבית התה, כולם היו בשלב כזה או אחר של התמזמזות עמוקה. ויקטואר חשה סומק מציף את פניה כשהיא וטדי התיישבו לצד שולחן בו שני תלמידי שנה שביעית נלהבים מהפלפאף פשוט אכלו אחד את השני.

"שנזמין..?" אמר טדי, משתדל להימנע מלהסתכל על הזוגות סביבו.

"כן, בטח" אמרה ויקטואר במבוכה. היא הציצה בתפריט ובחרה בהיסח דעת את המשקה הראשון שעינה נחה עליו, שוקו חם בטעם שוקולד-תפוז.

"אתם מוכנים להזמין?" היא שמעה קול מעליה. מלצרית צעירה וחיננית, בעלת שיער בלונדיני, הרבה איפור, חזה שופע ובגדים שלא טורחים להסתיר אותו, נישאה מעליהם. היא שלחה מבט מלא משמעות בטדי, שהשתדל להסתכל בעיניה ולא להשפיל מטה את מבטו למקומות יותר מעניינים בגופה.

"כן. בשבילי מיץ אוכמניות עם תוספת קרמל בבקשה" אמר טדי.

"ובשבילך?" שאלה המלצרית, מביטה בויקטואר בחוסה חיבה מובלט.

"שוקו חם בטעם שוקולד-תפוז" אמרה ויקטואר.

"וואו, אני מת על השוקו חם שלהם" אמר טדי בחולמנות בעוד המלצרית מפנה אליהם את גבה ופונה ללכת להביא לשניהם את המשקאות.

"לא ידעתי שאתה אוהב מיץ אוכמניות. רוב האנשים שונאים את זה" אמרה ויקטואר.

"גם את לא אוהבת את זה?" שאל טדי.

"לא, אני ממש אוהבת מיץ אוכמניות! בגלל זה התפלאתי" אמרה ויקטואר.

בדיוק אז הגיחה המלצרית, נושאת בידה מגש עם כוס זכוכית גבוהה מלאה במיץ כחלחל- סגלגל ובספל מפתה עם ניחוח מהביל של שוקו חם.

"תרצו להזמין משהו נוסף?" שאלה המלצרית, מביטה בטדי במתיקות.

"לא תודה" אמר טדי ולקח לגימה מן המשקה שלו.

המלצרית משכה בכתפיה, ואז, באורח פלא, נפל פתק קטן מחזייתה.

"אופס..." היא מלמלה ולא טרחה להרים אותו, אלא התרחקה משם, מחייכת אל טדי, שלא טרח אפילו להסתיר שהוא מגלגל את עיניו.

"מה זה?" שאלה ויקטואר בעוד טדי בוחן את פיסת הנייר הורודה.

"השם המלא שלה. כדי שאוכל לשלוח לה ינשוף..." אמר טדי.

"אתה כובש לבבות, לופין" הקניטה אותו ויקטואר.

"כן, אבל היחיד שאני מנסה לכבוש את ליבה הוא את" אמר לה טדי. ויקטואר הרגישה סומק מציף את פניה ותחושת חמימות משונה מלאה אותה. כשלא מצאה מה לומר היא לגמה מספל השוקו שלה, שהיה טעים להפליא.

"אפשר לטעום?" שאל טדי לאחר שתיקה קצרה ומביכה בין השניים.

"בטח. גם אתה רוצה להיות נדיב?" אמרה ויקטואר.

טדי הנהן בחיוך והושיט לה את מיץ האוכמניות שלה.

"מממ...אני פשוט מתה על מיץ אוכמניות" אמרה ויקטואר בחולמניות.

"ואני על שוקו חם" אמר טדי, עיניו מזוגגות.

בדיוק אז, כשנראה שהדייט מתקדם בדיוק בכיוון הנכון, נכנסה קבוצה רעשנית לבית התה. טדי הסתובב אליהם בבת אחת, ולאחריו גם ויקטואר.

אלו היו שלושה בנים ושלוש בנות, תלמידי השנה השביעית בגריפינדור, חבריו של טדי. הם כללו את מייקל, בחור נוסף בשם אריק, שהתנשא לגובה של מטר תשעים לפחות והיה בעל עיניים כחולות וחודרות, ועוד בחור בשם ארתור שהיה בעל שיער ערמוני ועיניים ירוקות יפהייפיות. הבנות היו מגי, שכעת מייקל כרך סביבו את זרועה, יחד עם חברתה הטובה ביותר, אליסיה, שהייתה בלונדינית ורזה מאוד בדומה לחברתה, ושאריק כרך סביבה את זרועה, וג'ני, שדיברה עם ארתור שלא העז לשים על ג'ני את זרועו לאחר השם המובהק של פנימסטית ותומכת בזכויות הנשים שיצא לה.

"החברים שלך..." התחילה לומר ויקטואר אבל נעצרה כשהבחינה בהבעת פניו של טדי. הוא היה חיוור כמו סיד וקימץ את ידיו לאגרופים, ובהה בחבריו באימה. בדיוק אז, כשנראה שטדי מתפלל בכל ליבו להיבלע באדמה, קראה אליסיה

"היי! הנה טדי! מה הוא עושה עם ויקטואר הפריקית הזאת?". כן, אליסיה לא הייתה ילדה חכמה במיוחד או בעלת עודף טקט.

ויקטואר הסמיקה כמו עגבנייה וטדי נראה כרוצה להכות את עצמו. מייקל הביט בטדי במבט מלא משמעות, אבל הוא התחמק בכוונה ממבטו. גם מגי נראתה מופתעת.

"טדי! מה אתה עושה!" היא קראה ורצה לעברו ולעבר ויקטואר.

"למה אתה מסתובב, איתה?" אמרה מגי, מבטאת את השם של ויקטואר כאילו דיברה על זבל פרות. "בוא, תהיה איתנו". טדי ניסה להניד בראשו אך אריק קטע אותו.

"ממתי אתם ביחד?" אמר אריק והביט בויקטואר, ואז בטדי.

"אנחנו לא ביחד" מיהרו שניהם לומר במבוכה.

"טדי? עם ויקטואר? הכול בסדר, אחי?" שאל ארתור בקול מלא הפתעה. ג'ני עמדה לצידם בלי לומר דבר, אך שפתיה היו קמוצות והיא נראתה זועפת למדי.

"טוב, עזבו אותו, באנו אנחנו וזהו, שיעשה מה שהוא רוצה..." ניסה מייקל לחלץ את טדי מהמצב המביך אליו נקלע, אם כי בחוסר הצלחה.

"אבל... איתה? עם הפריקית הפסיכית הזאת?" אמרה אליסיה ובקולה נשמעה תדהמה אמיתית. ויקטואר הרגישה איך הדם מציף את ראשה, אך הכריחה את עצמה להישאר רגועה. היא חברה של טדי, היא חברה של טדי, אל תתפרצי אליה...

"באמת, טדי! אמרת לי שאתה לא מרגיש טוב ובכלל לא הולך להוגסמיד! שיקרת לי כדי להיות עם המוזרה הזאת?" אמרה מגי בזעם. היא חברה של טדי, ויקטואר, תשתלטי על עצמך...לא, את לא תקללי אותה, תשתלטי על עצמך...

"טדי... היא כוסית והכול, אבל היא מעורערת לגמרי" אמר אריק והניד בראשו. חייבת-להשתלט-על-עצמי חשבה ויקטואר בכל כוחה.

"אתה יודע, טדי...יש משהו במה שהם אומרים-"התחילה לומר ג'ני אבל נקטעה.

"עד כאן, חבורה של אידוטים חסרי מוח!" נשמעה קריאה רמה מאחוריהם. בוני ואנה עמדו שם, מבטים זועמים על פניהם.

"אוקיי, זוג בלונדיניות חמודות שלי. אני מבינה שמישהו התבלבל ושם לכם צמר גפן במקום שכל בראש אבל זה לא אומר שאתם צריכות לפזר את הצמר גפן הזה על כולנו, בסדר? וג'ני, זה שאת טוענת שאת תומכת בזכויות הנשים, לא אומר שאת לא מופקרת לגמרי וחסרת שכל לא פחות מהבלונדיניות שלנו, אז תסתמי. אריק, ארתור, אתם לא צריכים לעשות את הדברים הרגילים שהמוח שלכם מסוגל להכיל- לזיין בנות ולשחק קווידיץ'? או שהמוח שלכם התרחב עד כדי כך שהוא מסוגל גם להכיל פעולות כמו דיבור והתחלתם ליישם אותם על ויק? וטדי, אתה חתיכת חבר מניאק ומסריח שאכפת לו רק מהחברים שלו" אמרה בוני.

"אה, ואליסיה, יש לך קונדום בשיער" אמרה אנה בארסיות ואליסיה המבוהלת החלה לפשפש במהירות בשיערה, תחת מבטיהן המלגלגים של אנה ובוני.

"בואי, ויק, נתחפף מכאן, את לא צריכה לבלות עוד רגע עם הפתטיים האלו" אמרה בוני ומשכה בידה של ויקטואר שיצאה עם שתי חברותיה מחוץ לבית התה, משאירה את טדי וחבריו המומים וחסרי יכולת דיבור.

"מה זה היה?!" שאלה אותה אנה אחר כך.

"ממתי את לא עומדת על שלך ונותנת לדפוקים האלו לומר מה שבא לך? את ויקטואר וויזלי, לעזאזל! יש לך פה יותר גדול מהטמטום של מגי!"

"אני...אני לא יודעת" אמרה ויקטואר שהרגישה כעת מובכית לחלוטין. היא התביישה בעצמה שלא עמדה על שלה ונתנה להם להעליב אותה כך.

"וטדי הזה- מה הוא חושב לעצמו! לעמוד בצד ולא לעשות כלום. תעזבי אותו, ויק! הוא לא בשבילך! הוא חתיכת חזיר מגעיל שלא שווה אותך!" קראה בוני.

ויקטואר הביטה בהם, עיניה פעורות, ולא ידעה מה לומר. כי הן צדקו לגמרי בכל מילה ומילה שלהן, אבל היה דבר אחד שהן לא הבינו, שמנע ממנה לעשות את מה שהייתה צריכה לעשות. היא הביטה בהן ונאנחה.

"אבל אני..." אמרה ויקטואר, משפילה את מבטה.

"מאוהבת בו"

הפרק הקודם		הפרק הבא