וולדמורט- לא היה ולא נברא (:

חברים, תראו לי עוד מישהו שמעלה פרקים בתדירות כ"כ גבוהה

קבלו אותו במחיאות כפיים, פרק 9 !

-----------------------------------------------

הם הגיעו לאולם הגדול. ארבעת השולחנות היו מלאות באוכל כיד המלך.

הארי סרק בעיניו את השולחן של גריפינדור כדי לחפש את ג'יני. כשלא ראה אותה,

התיישב ליד רון ששוחח עם נוויל.

"... היא מטורפת לגמרי אני אומר לך," אמר רון ופינה להארי מקום על הספסל.

"אבל איך היא ידעה שאני הולך לשבור את הספל ההוא?", שאל נוויל.

"אין לי מושג אבל לפחות על דבר אחד כולם מסכימים: היא משוגעת ותו לא".

"לא כולם מסכימים על זה, רון", אמרה לבנדר בראון שהופיעה מאחוריהם לצידה של פרוואטי

פאטיל. "לדעתי היא מורה נהדרת !", אמרה פרוואטי ובזאת הן התרחקו משם והתיישבו ליד

שיימוס.

"נראה לך שגם הן השתגעו?", שאל רון את הארי והביט בהן בתמיהה.

"תאמין לי, בקצב הזה אי אפשר לדעת מי משוגע ומי לא..״, אמר הארי והחל למלא את

צלחתו מכל הבא ליד.

כעבור חצי שעה הרמיוני הגיעה לאולם והתיישבה מול הארי ורון. 

״למה התעכבת כל כך?", שאל רון בעודו נועץ את מזלגו בחתיכת עוף.

 ״דיברתי עם טרלוני״, היא ענתה בפשטות.

״מה יש לך לדבר איתה?", שאל הארי.

״שאלתי אותה על ׳העין הפנימית׳ שלה..

תאמינו לי אני לא מבינה איך דמבלדור קיבל אותה לעבודה ! היא בקושי הסבירה לי על

הדבר שהיא מדברת עליו הכי הרבה! רון, הפעם אני נוטה להסכים איתך." היא אמרה.

״זאת אומרת-?"

״זאת אומרת שהיא באמת פסיכית״.

הארי ורון לא האמינו למשמע אוזניהם;

שהרמיוני תגיד על אחת המורות שהיא פסיכית? את זה לא שומעים ממנה הרבה. הרמיוני

חייכה אל רון ומילאה את צלחתה בעוגות.

בהמשך הסעודה הצטרפו אליהם כל התלמידים שזה עתה סיימו ללמוד, וכן גם שולחן

המורים התמלא בהדרגה. בסוף הארוחה, דמבלדור קם על רגליו, חיכה לשקט, חייך אל

התלמידים ואמר:

״תלמידים ותלמידות יקרים. אני מקווה שהיום הראשון ללימודים עבר עליכם בצורה נעימה

וטובה. במעמד זה אני רוצה לומר שהפרופסור טרלוני אינה חשה בטוב ולכן לכל התלמידים

שצפוים להם שיעורים עם פרופסור טרלוני מחר, יקבלו שיעור חופשי״. 

כשליש מן האולם הריע. קשה היה לדעת אילו מהם מריעים על כך שקיבלו שיעור חופשי,

ואילו מהם מריעים על כך שטרלוני חולה. כמה תלמידים אפילו זרקו כובעים באוויר. דמבלדור

המתין מעט שהשמחה תדעך ואמר, ״ועכשיו המיטות מחכות לכם. קדימה, היפ היפ!"

נשמעו המון גרירות ספסלים וגל של תלמידים יצא מן הדלתות הגדולות. 

״אתה בא הארי?", שאלו רון והרמיוני.

״כן, אני אבוא עוד מעט.." הוא אמר, מנסה לחפש את ג'יני.

״בסדר..", רון אמר ושניהם יצאו מן האולם הגדול.

״ג'יני!", קרא הארי כשראה אותה.

היא התקרבה אליו ושאלה ״כן, הארי?"

״חשבתי על זה קצת.. במועדון יהיה יותר מדי רעש, לא?", הוא שאל אותה.

״כן..", היא ענתה לו משפילה את מבטה מטה.

״אז יש לי מקום מעולה לעשות את זה !", הארי אמר. ג'יני הסתכלה בעיניו במבט שואל.

״אבא שלי גילה לי מן מקום כזה בקומה השביעית.. זה מן חדר כזה..

אה ! חדר הנחיצות !" הוא נזכר בשמחה בשמו של החדר. ״אז תבואי למועדון בשעה

שקבענו ואני כבר אקח אותך לשם״.

ג'יני הנהנה, והלכה לחברות שלה. 

הארי יצא מהאולם הגדול בתחושת אושר.

סוף סוף יגיע אותו ערב שחיכה לו כל כך.

------------------------------------------

תגובותתתתתתת

הפרק הקודם		הפרק הבא