תאליה פוטר

אחותו של הארי פוטר מגיע להוגוורטס, אחרי שנים שבילתה בבית יתומים..

כותב: לילי היפה:)
הגולש כתב 22 פאנפיקים.

פרק מספר 9 - צפיות: 13823

(4.786) 14 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: מתח - שיפ: ג'ן, לפחות ביינתיים.... - פורסם ב: 27.06.2013 - עודכן: 21.10.2013

המלץ!

ID : 4567

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

הייי!

קודם כל, חג שמח לכוווווווולם!

(למרות שהוא כמעט נגמר)

הפרק מוקדש למאיה גריינג'ר, הראל HD, ג'יני פוטר1981 ומארינה פוטר!!

קולולו קולולו קולוליי!

ועכשיו, לפרק!

פרק חביב למדיי, אם תשאלו אותיי!

עברתי את הפתח ראשונה. אחריי עבר האגריד, ראשו שפוף מעט. " אז זה הכל, אני מניח". " זה הכל?!?!" שאלתי. " זה עולם שלם של קוסמים שבנוי בתוך עולם של רגילים! זה הרבה מאוד!" נדהמתי. " נכון" הוא השיב לי.

שמתי לב שהוא מביט מוטרד אל השמיים. " מה קרה?" שאלתי. " אני חושב שעומד לרדת פה גשם" הוא דיווח. " נו, אז? יש לך מטרייה, זוכר?" הזכרתי לו. " המטרייה לא יכולה להרטב, היא מכושפת", הוא הסביר לי.

"אהההההההה" פיהקתי. " בוא נמהר ונכנס לחנות". הלכנו במהירות ברחובות, מנסים להתחמק מעגלות סוררות ומאנשים נמהרים. " תעבירי לי את הרשימת ציוד" ביקש האגריד. " מה???" לא שמעתי אותו. הרוח נשבה בפניי ולא יכולתי לשמוע דבר מן דבריו של האגריד. " רשימת ציוד, אמרתי!" הוא חזר על דברייו, הפעם עייף יותר ורוטן יותר. " על איזה רשימת ציוד אתה מדבר?" כשנעצתי בו מבט תמהה הוא התייאש. " יש לך את המעטפה של המכתב?" הוא שאל אותי, מתגבר בקולו על הרעם שהתפרץ בשמיים הגבוהים הסוערים. " המעטפה? כן, היא פה בכיס, למה?" שאלתי אותו. "אוהו, יופי שהיא פה. תעבירי לי אותה, מהר!". הוצאתי את המעטפה מכיסי והעברתי אותה במהירות להאגריד, לבל תסחוף אותה הרוח והיא תעלם." ספריי לימוד... ספריי לימוד..." הוא הרים את ראשו. " בואי נלך לכרף ודף בע"מ!" הוא קרא. הוא לפת את בידי והחלנו לרוץ לעבר מקום לא ידוע. לפתע, ניצבה מולינו חנות ענקית מלאה בספרים. על הדלת היה כתוב באותיות זהב:" כרך ודף בע"מ, ספרים איכותיים במחירים טובים!". לפני שהספקתי להתפלא, האגריד פתח את הדלת ונכנסנו פנימה. בפנים היה חמים וייבש, לעומת הבחוץ, שבו היה קר ולח. התיישבנו על השטיח שמול האח וניסינו להתחמם מעט. הסתובבנו בחנות כשעה, אספנו את כל הספרים שהיו כתובים ברשימה וגם ניצלנו לא מעט את האח החמימה שבערה שם. כעבור שעה לערך המבול הפסיק. כל הלקוחות יצאו מהחנות במימולי "תודה לאל!". אף-על-פי שהיה חם בחנות, היה צפוף ומחניק. אני והאגריד התקדמנו לעבר חנות נוספת. " לאן נלך עכשיו?" שאלתי את האגריד. "אמ..." הוא הציץ בדף. " למדאם מלקין". לפני שהספקתי לשאול מי? מה? מו? כבר נדחקנו בין אנשים והגענו. על דלת הכניסה היה כתוב באותיות כסופות הפעם: מדאם מלקין, גלימות משובחות בתוצרת יד. הפעם אני פתחתי את הדלת ונכנסתי. לבד. מדאם מלקין הייתה נחמדה, ודברנית. היא בירכה אותי לשלום והסבירה על החנות. היא אמרה לי לשבת ובירברה. היא העמידה אותי על השרפשרף ובזמו שמדד אותי מטר קסום היא דיברה. אחר היא הסכלה לתוך עיניי ואמרה שבלה בלה בלה אני דומה לאמא שלי ואיך שהיא זוכרת את המותק פוצקי בובי שהייתה פה. הקטע הזה דווקא עניין אותי, אבל היא חפרה כל כך הרבה לפניי כן, עד שלא היה לי כוח להקשיב לה. היא שיחררה אותי כעבור חצי שעה, (למרות שזה יכל לקחת הרבה פחות זמן אם היא לא הייתה מדברת כל כך הרבה) עם שלוש גלימות תלמיד חדשות ושחורות ושני חלוקי מעבדה. "אוהו, כמה שהאישה הזאת מדברת", אמרתי להאגריד כשפגשתי אותו ממתין ליד הדלת. הוא חייך. המשכנו מתחנה לתחנה, כלומר מחנות לחנות וצברנו דברים. לבסוף הגענו לחנות האחרונה. החנות של אוליביינדר, חנות השרביטים.