אהבתו של דראקו מאלפוי

שירוש- הפרק מוקדש לך ♥

(בכל זאת, בזכותך אני מעלה אותו היום...)

עברו כחמש דקות שלמות של דממה מוחלטת, בהן שני הבנים פשוט בהו זה בזה, עד אשר החליט הארי לדבר. הוא צעד שלושה צעדים נוספים אל תוך החדר, שוכח לחלוטין מתחושת הרעב, למרות כל המאכלים שנמצאו ברגע זה על השולחן שמאחורי הבלונדיני.

"מצטער," הוא אמר כמעט בלחש.

"מה?" שאל דראקו, גם הוא לא מרים את קולו.

"אני מצטער," חזר הארי בקול רם יותר והתיישב על יד הבלונדיני.

"על מה?" התבלבל דראקו, עדיין בטוח שהכל חלום. הרי הארי כעס עליו, לא?!

"על הכל," ענה קצרות שחור- השיער, מתקרב מעט. "על זה שצעקתי עליך, אני מניח... לא הבנתי... בכל מקרה, רון והרמיוני הסבירו לי הכל."

"הסבירו לך מה?" דראקו רצה להיות בטוח מה, בדיוק, הם אמרו לו.

"דראקו," הפעם הסלית'ריני היה בטוח- הארי קרא לו בשמו הפרטי!

"כן...?"

"למה נישקתי אותי?"

הבלונדיני קפא במקומו. עברו עוד כמה דקות עד שהצליח לחשוב על תשובה מספיק טובה, ובכלל, להצליח להוציא הגה מפיו. "זה לא ברור?!" הוא ענה בשאלה, עדיין לא בטוח שכדאי להודות. עדיין לא. כן, זהו זה- הוא לא יודה, עד אשר יהיה בטוח בזה שהדבר הדדי!

"לא ממש," משך בכתפיו הגריפינדורי, "או לפחות לא לי... אני מתכוון, רון והרמיוני אמרו שזה די פשוט..."

בכל מקרה אחר, דראקו ודאי היה מתעצבן מכך שהארי מזכיר את חבריו בכל הזדמנות אפשרית, אבל לא כעת. בכל זאת, הם די עזרו...

"מה הם אמרו לך?" ניסה דראקו לחזור לשאלתו המקורית, זאת שתגרום להארי לעשות את הצעד ראשון.

הגריפינדורי הסמיק, בעודו מנסה לחשוב על תשובה (דבר שדראקו חשב שממש חמוד...). לבסוף ענה, "רגע, הם דיברו גם איתך, לא? ככה שרוב הסיכויים שהם אמרו לך את מה שאמרו לי..."

"צודק- רוב הסיכויים. לכן אני מוודא..."

שתיקה.

"טוב די!" שבר הארי את הדממה, "הרי שנינו יודעים... למה שלא נודה וזה?!"

"נודה במה?" הבלונדיני המשיך בשלו. אין מצב שהוא אומר ראשון!

"אתה יודע..."

"לא, אני לא!"

"..."

"..."

"איפה רון והרמיוני כשצריך אותם?!"

"תקשיב," זהו. דראקו הולך לומר את זה!

הארי הביט בו בציפייה.

"עזוב, אני לא יכול..."

"לא יכול מה?!"

"לא יכול להודות שאני אוהב אותך!"

***

הפרק הקודם		הפרק הבא