אליזבת מאלפוי

היום אני במצב רוח טוב מהרגיל, והחלטתי להעלות לכם שני פרקים ביום אחד!
אני מאוד נהנתי לכתוב את הפרק הזה. אני מצטערת שהוא קצר, אבל הוא מאוד יפה!
תהינו, ותכתבו מה דעתכם. אני אשמח לתגובות בונות.  

פרק 6
זיכרונות והפתעות

כריס ישב בחדר המועדון. לבד. זה היה חדש לו, תמיד הוא היה עם ג'יימס.
כשהוא ראה אותו נכנס דרך התמונה, הוא מיהר אליו.
"איפה היית?" כריס שאל אותו.
"במרפאה. אני חייב לספר לך." ג'יימס לקח אותו למקום שקט, וסיפר לו הכל. ג'יימס לא התכוון לספר לכולם. הוא אמר לכריס שלא יגלה לאף אחד. כריס היה כמו אח שלו, והם מעולם לא הסתירו סודות אחד מהשני.
"זה נוראי!" קרא. ג'יימס הנהן.
אחרי זה, ג'יימס הלך להתקלח. כריס נשאר בחדר המועדון לבד. שוב.
הוא חשב על היום שקיבל את המכתב של הוגוורטס. הוא גדל בבית יתומים מאז שהוא זוכר את עצמו. הוא כל כך שמח שהוא עובר לבית ספר רחוק. הוא היה מנודה. הוא היה הילד המוזר הזה עם השיער הכתום שדברים מוזרים קרו סביבו.
כמו הפעם ההיא שאחד הילדים בא לשחק איתו. כריס היה בן שמונה אז, אבל יש מקרים שהוא בחיים לא ישכח.
הילד החזיק מכונית. הוא התיישב לידו. כריס הסתכל עליו וחייך, לקח מכונית אחרת ועשה רעשים של מכונית. אבל שנייה אחרי זה, המכונית שכריס החזיק התעוררה לחיים ונסעה באוויר, משמיעה קולות של מנוע. הילד הקטן נבהל ורץ מחוץ לחדר, בעוד כריס מוחא כפיים למכונית.
הזיכרון צמרר את כריס. רעד עבר בגופו. הוא נזכר בשנתו השלישית, איך גילה את זהות אימו. זה היה בטיול הראשון להוגסמיד, עיירת הקוסמים הקרובה.
מאז שכריס זכר את עצמו, היה לו שעון. בבית היתומים אמרו לו שמישהו השאיר אותו ליד הדלת, והשעון היה על זרועו. זה היה שעון פשוט, מצופה בזהב מזויף ולא ממש יפה, אבל כריס מעולם לא עזב אותו.
כשכריס התהלך בהוגסמיד, השעון נפתח, ופיסת נייר נפלה. כריס מיהר לסגור את השעון ולהרים את חתיכת הנייר. הוא בהה בכתוב במשך זמן רב. ככל שהמשיך לקרוא, כך ההפתעה הקשתה עליו להמשיך.

כריס היקר.
אני לא יודע מתי תוכל לקרוא את זה, אבל כתבתי את המכתב לך, בשביל שיום מין הימים תמצא אותו.
אמך נטשה אותך. אני לוקח אותך לבית היתומים, לא יכולתי להשאיר אותך למות. כמו כן, כתבתי לך את המכתב הזה בשביל שתדע שאימך היא בלטריקס לסטריינג', כן, היא ולא אחרת. אני יודע שזו הפתעה, לא שמחה אבל זו האמת.
אני אצור איתך קשר בזמן המתאים. יגידו לך שאימך מתה, אבל זה שקר. תזכור את זה. אל תיתן לזהות אימך להשפיע על המשך חייך.
תיזהר בן.
אביך.

זה מה שהיה רשום במכתב. כריס היה המום. הוא שמע לא מעט על בלטריקס לסטריינג', והוא לא היה מוכן להאמין שהיא אימו. אבל זו הייתה האמת המרה. כמובן שהוא התייעץ עם ג'יימס. הוא אמר לכריס שכותב המכתב צודק, (מיד אחרי שציין שהיא הייתה בשכבה עם סבא שלו, ושאמא שלו זקנה. כמובן שכריס בעט בו וצחק.) אסור לו לתת לעובדה הזו להשפיע על המשך חייו. אחרי הכל, אף אחד לא יודע לאן לסטריינג' נעלמה. יש שמועות על זה שהיא מתה, או שהיא עדיין מסתתרת איפשהו.
הזיכרון העציב את כריס, והוא תהה למה הוא נזכר בזה דווקא עכשיו. הוא הביט בשעונו, ולפתע ראה פנים של גבר מחייכות אליו. כריס מצמץ בהפתעה. כשהביט בשעון שוב, לא נראו הפנים.

הפרק הקודם		הפרק הבא