מועדון הקשת בענן

“זה... ילד קטן" מלמלה צ'ו כשראתה את הילד.
"כן צ'ו, הבנו את זה גם בלעדייך" השיבה הרמיוני שעדיין כעסה על האסייתית.
"איך קוראים לך?" פנה הארי אל הילד, לאחר שראה שהפך לאדום יותר ממקודם.
"ג'ק" מלמל והפנה מבטו לרצפה. הוא לא היה גבוה במיוחד, למעשה הוא היה די נמוך. היה לו שיער חלק בצבע שחור בוהק ופוני נוטה לצד שמאל שכיסה חלק מעינו. עורו היה בהיר כאילו מעולם לא ראה אור שמש, והארי חשב שהבחין בצלקת קטנה שנחה על ידו הימנית.
"אתה תלמיד שנה ראשונה?" המשיך לשאול. "אני לא חושב שראיתי אותך פה קודם".
"כן" הרים ג'ק את מבטו להארי ומיהר להשפיל אותו בחזרה לאחר שענה על שאלתו.
"ג'ק... שנה ראשונה..." מלמלה צ'ו לעצמה וגרמה לכולם להפנות אליה את מבטם. "אתה בהפלפאף, נכון?" שאלה לבסוף כדי לאמת את חשדותיה.
"איך את יודעת?" תמה הקטן.
"סד הזכיר אותך מתישהו" משכה צ'ו בכתפיה וגרמה לג'ק להירתע לאחור.
'הזכיר אותי? למה? מה הוא רוצה ממני עכשיו?' החלו המחשבות לרוץ בראשו של ג'ק.
"הוא אמר שאתם חברים טובים ושהוא מאוד מחבב אותך" המשיכה צ'ו בדבריה וגרמה לג'ק להירתע אחורה עוד יותר. הוא לא הבין על מה היא מדברת. האם זה אותו סדריק? אותו הנער שהציק לו כל הזמן? אולי יש עוד סדריק והיא מדברת עליו? לא. זה לא יכול להיות. זה הסדריק היחידי שהוא מכיר, והם ממש לא חברים.
"הוא משקר" אמר ג'ק לבסוף בנסיון להסביר את התנהגותו המוזרה לשמע הדברים.
"משקר? לא יכול להיות" אמרה צ'ו, מופתעת מהמילים שיצאו מפיו. "סד אף פעם לא משקר. הוא התלמיד הכי הפלפאפי שאני מכירה, הוא לא מסוגל לשקר!" המשיכה צ'ו לשכנע את עצמה שהכל שטויות ושסד המתוק לעולם לא ישקר לה.
"הוא משקר" המשיך ג'ק לומר, ושוב פעם צ'ו קפצה עם תגובת נגד. זה נמשך ככה מספר פעמים עד שצ'ו התעצבנה לגמרי.
"הוא-לא-משקר" צעקה והדגישה כל מילה. היא צעקה כל כך חזק שהיה נדמה כאילו כולם איבדו לרגע את היכולת לשמוע. היא צעקה כל כך חזק שהיה נדמה שכל בית הספר שמע את זה, מה שהתברר אחר כך כלא נכון, לשמחתם. ג'ק הביט בה במבט מלא אימה. מעולם לא צעקו עליו כך. הוא לא האמין שמישהו מסוגל לצעוק כך. הוא המשיך להביט בה במשך שניות אחדות, ומיד פתח בריצה הרחק מהארבעה.
"כל הכבוד צ'ו" אמרה הרמיוני שמצאה עוד הזדמנות לכעוס עליה. "בוא רון, נלך להתאמן בכיתה הסמוכה" הוסיפה לומר והצביעה על הדלת שלידם. רון משך בכתפיו והלך אחריה. הארי הביט בדלת הנסגרת אחריהם ומיהר להיכנס אחרי צ'ו לכיתת המועדון לפני שהדלת תיסגר לו בפרצוף.
"אף מילה" הזהירה אותו צ'ו כשנכנסו לחדר. "אני יודעת מה אתה רוצה להגיד ולא אכפת לי" הוסיפה לומר. הארי משך בכתפיו ונעמד לידה. הוא לא התכוון לומר דבר מלכתחילה. לא התחשק לו לשמוע את צ'ו צועקת שוב.

"תראה, אני יודע שאתה לא מרוצה מהסידור הזה, והאמת שגם אני לא, אבל משימה זו משימה וצריך לעשות אותה" אמר בלייז לפרד שישב על המיטה בידיים שלובות ושתק.
הם קבעו להיפגש היום כדי לבחור שיר ולהתאמן. יותר נכון בלייז קבע. פרד עשה טובה שהוא הגיע וברגע שהגיע התיישב על המיטה, שילב את ידיו ושתק. הוא לא פצה את פיו אפילו פעם אחת, למרות שהיה לו הרבה מה להגיד. בלייז לא הבין למה הוא מתנהג ככה, והאמת שגם פרד לא. "אם אתה רוצה לסיים עם זה מהר, תדבר כבר" התעצבן בלייז וגרם לפרד להגיד את מילתו הראשונה.
"בסדר" מלמל הג'ינג'י והניח את ידיו על המיטה. בלייז התיישב לידו. יותר נכון במרחק של כמה מטרים ממנו והוציא רשימה מהכיס. "זו רשימה של שירים שחשבתי עליהם, תגיד לי אם משהו משם מוצא חן בעיניך" אמר והושיט לפרד.
פרד עבר על הרשימה ברפרוף והחזיר אותה לבלייז. "מספר שש" אמר הוויזלי.
"אתה בטוח?" שאל בלייז בהרמת גבה. הוא לא היה בטוח כמה זה יהיה רעיון טוב לבצע את השיר. למעשה, הוא בכלל לא היה בטוח למה הוא שם אותו ברשימה.
"כן" ענה פרד בביטחון והעלה חיוך קטן על פניו. חיוך שעלה על פניו כל פעם שתכנן מתיחה או משהו לא שגרתי.
"אוקיי" מלמל בלייז בחוסר הבנה. "אתה יודע את המילים?"
"כן" השיב פרד בזריזות. "חשבתי שאולי כדאי לעשות את זה בצורה מיוחדת" אמר הנער.
"צורה מיוחדת?" תמה בלייז.
"כן" אמר. "כולם בטח ישבו או יעמדו וישירו. אולי יוסיפו כמה תנועות פשוטות, אבל ההופעות יהיו משעממות ובנאליות. בלי משהו מיוחד. אני חושב שכדי להוסיף להופעה שלנו אלמנטים מהשיר, לתת לזה גוון אחר" הציע פרד.
"אלמנטים מהשיר?! אתה יודע בכלל על מה השיר מדבר?" נרתע בלייז לאחור.
"ברור שאני יודע" אמר פרד שלא הבין את פשר התגובה המוגזמת. "יש לי גם מאיפה להשיג כדור הריסה, ככה שאין מה לדאוג" הוסיף לדבריו.
"כן... אין מה לדאוג...." מלמל בלייז לעצמו בעצבנות. "ומה נעשה עם כדור ההריסה?" שאל.
"חשבתי שאחד מאיתנו יוכל להיכנס כשהוא רכוב עליו ואז נוכל להשתמש בו מדי פעם כמו בקליפ" השיב וכנראה לא הבין מה הוא מציע. או שאולי הוא כן הבין? זה פרד. אי אפשר לדעת...
"להשתמש בו כמו בקליפ" חזר בלייז על דבריו של פרד. "בבקשה תגיד לי שלא ראית את הקליפ" הוא הוסיף בקול מתחנן ומלא תקווה.
"למה אתה חושב שלא ראיתי?" תמה פרד. "אם זה מפריע לך אני אהיה על הכדור. בסדר?"
"למה כל כך דחוף לך להשתמש בכדור הריסה?" שאל הסלית'ריני בייאוש.
"קצת הומור" השיב הגריפינדורי והעלה שוב פעם חיוך קטן על פניו. אולם הפעם היה זה חיוך מעט מאולץ. בלייז הבחין בכך ורצה לשאול את פרד אם קרה משהו שבגללו הוא רוצה לעשות את זה, אולם ידע שלא יקבל תשובה במידה וישאל, ולכן העדיף לשתוק ולזרום עם הרעיון שלו. כמה מטורף ומביך שהוא היה.

הפרק הקודם		הפרק הבא