רק בדיחה לא מזיקה

לי לא הספיק להגיע לארוחת הצהרים עד הזמן שבו פרד וג`ורג` נאלצו לעזוב עקב פחדם להיתקל בהרמיוני, אז הם נפגשו בדרכם ל`טיפול ביצורי קסם`, לי מעדכן אותם במהירות על הדעות של הבנות בעודם הולכים לרוחב המדשאה.

 "זה לא טוב," פסק לי. "הן חושבים שאתם חמורים בגלל מה שתכננו. הן מקוות שהרמיוני תבעט לך בתחת. והן אמרו שאל תטרחו לדבר איתן עד שתפסיקו להיות טיפשים."

“כן, זה מה שצפיתי שהן יאמרו," אמר פרד באנחה. "ובכן, כשהכל יגמר אנחנו נשתה בירצפת ונצחק על זה."

לי צחק. "עד שהכל יגמר, כל הקטע הזה יחזור לאחור כך שג`ורג` יציע נישואין להרמיוני. אני מתכוון, זה מצחיק והכל, אבל-" לי עצר. פרד עצר ונעמד, עומד בהבעה של הלם והבנה על פניו. "מה קורה איתך?" הוא שאל, הוא וג`ורג` מסתובבים אליו כדי לנעוץ בו מבטים.

"זה מבריק," פרד התנשם. "זה ממש גאוני!"

“מה ממש גאוני?" שאל לי, נועץ בפרד מבט זהיר, כאילו חשב שפרד עלול להתפוצץ ולי רצה להיות מוכן לרוץ למקום הבטוח הקרוב ביותר. 

“הו, לא. לא המבט הזה," ג`ורג` נאנח. "המבט המתגלה. יש לך רעיון משוגע עבור מזימה שלכל הפחות תגרום לנו לריתוק עד שנסיים ללמוד, וזה יהיה רק אם אנחנו נהיה ברי מזל. אחרת, קדימה לאזבקאן."

“תפסיק להיות פטליסט," אמר פרד בחוסר סבלנות. "יש לי רעיון נהדר!"

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"הם קנו את זה?" הרמיוני שאלה בקול נמוך בעוד היא, הארי ורון ישבו בסוף כיתת לחשים, מתרגלים את הלחש היומי.

“הוא כמעט נשבר," אמר הארי, נאנח. "הוא עצר בעצמו בדיוק בזמן. חבל; פבראטי ולבנדר ישבו בקרבת מקום."

“אנחנו נתפוס אותו," אמר רון. הוא חייך. "אולי אנחנו צריכים להעניק לפרד את ברכתנו או משהו כזה, הארי. נגיד לו שיש לו את תמיכתנו המלאה בנוגע לכך שהוא יוצא עם החברה הכי טובה שלנו."

הארי גיחך. "או אולי אחד מאיתנו צריך לגשת אליו ולומר לו שיש לו רגשות כלפי הרמיוני ולשאול אם הם מתכוונים להישאר פרודים."

"אל תעשו את זה," הזהירה אותם הרמיוני. "זה עלול לסיים את המשחק, אם הוא חכם. כל מה שיצטרך לומר זה `בטח`, ואז המשחק יגמר."

“פרד לא יעשה את זה, הוא נהנה יותר מדי. חוץ מזה," אמר רון בחיוך, "אם הוא יעשה את זה, אנחנו יכולים לערוך קטע בו הרמיוני מסרבת לאחד מאיתנו בגלל שהיא אוהבת את פרד יותר מדי. או שאחד משנינו ילך לפרד ויצעק עליו כמה שהרמיוני לא מגיעה לו- מה עם שניכם?"

גם הארי וגם הרמיוני הסתכלו בו בפליאה. "זה רעיון מעולה, רון!" הרמיוני התנשמה בהתרגשות. "זה מתאים בדיוק!"

"חכי, אני רק צחקתי," אמר רון במהירות. "זה היה בצחוק."

“תחשוב על זה, רון," אמר הארי באיטיות. "אחד מאיתנו מזמין את הרמיוני לצאת איתו במקום שכולם ישמעו. ביום למחר אותו אחד ירדוף את פרד ויצעק עליו... וביום שלאחר מכן, האיש השני שלא עשה דבר יריב עם פרד על מה שקרה. אתה יודע- משהו כמו `לא באמת אכפת לך! אתה מתנהג באנוכיות! תיתן למי שמגיע לו הזדמנות להיות איתה! תשמור על גבך!` ודברים כאלה."

רון הסתכל בחבריו בחוסר אמונה. "אתם צוחקים, נכון?"

"לא! זה נהדר!" אמרה הרמיוני בהתלהבות.

“אין סיכוי!" רון קרא.

"אתה לא חייב לעשות את זה, רון." אמר הארי באי רצון. "אני... אני אהיה זה שיעמיד פנים שהוא מאוהב. אנחנו נגרום לג`יני לעשות את הצעקות." 

רון נאנח. "לא... הם בטח כבר הבינו שג`יני יודעת, הרמיוני מספרת לה הכל. אם הם באמת יודעים, והיא תהיה זאת שתצעק עליהם, יהיה ברור שהכל תחבולה."

"ואז הם יבינו שאתה והארי יודעים," הסכימה הרמיוני, מהנהנת. "בסדר. אז... אתה מוכן לעשות את זה, רון?

רון נאנח שוב. "למה לא?" הוא אמר, מגלגל את עיניו. "למה לא?"

-   - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

הרמיוני נפרדה מהארי ורון לאחר שיעור לחשים, והלכה לעבר לשיעור אסטרונומיה. ג`ורג` נעץ מבט אחרון בפרד ולי שאמר "אני-לא-רוצה-לעשות-את-זה-בבקשה-אל-תכריחו-אותי" לפני שהלך בעקבותיה.

הרמיוני הייתה היחידה מבני השנה החמישית בגריפינדור שלמדה אסטרונומיה; השיעור היה אחד מהקשים ביותר והקטנים ביותר, והוא איחד את התלמידים החכמים ביותר מכל הבתים. ג`ורג` הבחין בתאומתה של פבראטי, פאדמה חיכתה להיכנס לכיתה והוא חייך; השמועות שהוא עמד ליצור בוודאות עמדו להתפרסם בכל הוגוורטס בקרוב.

הוא צפה בהרמיוני שהחלה לדבר עם זוג בנות ריוונקלוריות שג`ורג` לא הכיר. משנה את הבעתו לחצי מובכת, הוא ניקה את גרונו.

"הרמיוני?"

היא הסתובבה, מגלגלת את עיניה, ואז נעצה בו מבט. "שלום פרד- אני מתכוונת ג`ורג`," היא אמרה, קולה שופע סרקזם.

לסומק שכיסה את פניו של ג`ורג` לא היה שום קשר למשחק בעוד תריסר משאר תלמידי האסטרונומיה החליפו מבטים ולחישות. "אמ, אני יכול לדבר איתך לרגע?" הוא שאל בהיסוס.

"לא," אמרה הרמיוני בהחלטיות. "תודות לך פרד ואני כבר לא מדברים אחד עם השני."

תדהמתו של ג`ורג` למראה פעולותיה נעלמו תוך רגע. אם היא רצתה לשטות בקהל, זה בסדר, הוא יכול לעשות כך גם הוא, אבל הוא כעס יותר על מילותיה מאשר לדאוג לשמור על המריבה ביניהם.

"סליחה?" אמר ג`ורג` בכעס. "תודות לי? את נישקת אותי! איך בדיוק זה באשמתי?"

“אתה ידעת שחשבתי שאתה פרד," אמרה הרמיוני בקור.

“את היית צריכה לדעת להבדיל בינינו," השיב ג`ורג`. "את מכירה אותנו כבר כמעט חמש שנים. אני יודע שסביר להניח שכשהייתם לבד במהלך החודשים האחרונים כיביתם את האורות, אבל-"

“איך אתה מעז!" הרמיוני התפרצה, מתעלמת מהלחישות והצחקוקים שהערתו של ג`ורג` גרמה לשאר התלמידים. "אם אחיך רוצה להאמין שזאת לא אשמתך, בסדר, אבל אל תנסה אפילו למכור לי את השטויות האלה! אתה נישקת אותי בחזרה, אתה משכת אותי לחיקך ואפילו לא ניסית לספר לי שאתה ג`ורג`! אתה הנחת לי לחשוב שאתה פרד!"

ג`ורג` נאנח, ניסה לשלוט ברגשותיו האמיתיים בנוגע להצהרתה והמשיך ברעיון המקורי שהכין. "לא יכולתי לשלוט בזה," הוא אמר בביישנות.

"אתה בהחלט יכולת לשלוט בזה, ואתה יודע את זה," הרמיוני רטנה.

“לא, לא יכולתי!" הוא צעק, גורם לה להרים לעברו גבה. "את לא יודעת איך זה, לשמוע את פרד מדבר עליך כל הזמן ולהיאלץ לנשוך את הלשון כי את החברה שלו!"

"על מה אתה מדבר?" דרשה הרמיוני לדעת.

“בואי נדבר בפרטיות," ג`ורג` התחנן.

“לא," אמרה הרמיוני בתוקף.

ג`ורג` נשך את שפתו. הוא ידע שהתוכנית תעבוד טוב יותר בפרטיות, וכך גם לדאוג להחזיר להרמיוני, אבל הוא ידע שיהיו יתרונות בכך שכולם יקשיבו, גם כך. "בסדר," הוא אמר לאחר הפסקה ארוכה. "תראי, נישקתי אותך בחזרה בגלל שרציתי לעשות את זה כבר שנים. ואחרי כל הבלגן שפרד התחיל הבנתי שסביר להניח שלעולם לא נהיה יחד, ולכן כשנישקת אותי הפסקתי לדאוג לפרד, בסדר? יש לי רגשות כלפייך. מרוצה?"

הרמיוני בהתה בו בחוסר אמון. ג`ורג` ברח, מגחך.

זה עבד.

-  - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

"אני חושבת שזה די פתטי," הרמיוני אמרה לג`יני בארוחת הבוקר בבוקר שלמחרת בעוד הן חיכו להארי ורון. "אני מתכוונת, אם זה כל מה שהם חשבו עליו, אני יכולה כבר עכשיו להכריז על ניצחון, את מבינה?"

ג`יני הנהנה באיטיות, ניראת לא נינוחה. "אמ, `מיוני`? את מבינה שייתכן שג`ורג` סיפר את האמת, נכון?"

הרמיוני קפאה, בוהה בג`יני, מזלגה עם הביצה שוכח את הדרך לפיה. "מה?" הרמיוני גמגמה, מבולבלת.

ג`יני הסמיקה ושיחקה עם האוכל שלה בהיסח דעת, מבטה מוסט. "ובכן... זה פשוט, תחשבי על זה. אחרת למה הוא נישק אותך בחזרה?"

לסתה של הרמיוני נפתחה ונסגרה תריסר פעמים לפני שהצליחה לומר, "`ג`ין`, אין שום סיכוי. חוץ מזה, פרד מנשק בחזרה כל הזמן. אז למה שלא ג`ורג`? הוא רק נהנה מהרגע."

"יכול להיות שהוא לא," אמרה ג`יני גלויות. "יכול להיות שהוא דלוק עליך."

“כן, בטח," נחרה הרמיוני. "אז למה הוא לא סיפר לי לפני זה?"

“למה לא רון? או נוויל?" הגיבה ג`יני.

אבל היא, הרמיוני החווירה ועדיין שכחה מהמזלג שאחזה, מנענעת בעקשנות את ראשה. "נוויל הזמין אותי לנשף חג המולד."

"כן, בתור ידיד," אמרה ג`יני, מגלגלת את עיניה. "ורון עדיין לא אמר כלום. זה לקח לויקטור... כמה זמן? כמעט חודשיים, והיה לו תירוץ- נשף. לא להזכיר את העובדה שויקטור ידע שאם תידחי אותו, הוא יצטרך לחוות את הדחייה וההשפלה רק לשבועות מועטים עד שיחזור לדורמסטרנג. זה די הגיוני שג`ורג` לא העז עד עתה להזמין אותך לצאת איתו. אני מתכוונת, ראיתי אותו מנשק את קייטי כמה פעמים, וזה אף פעם לא היה כמו מה שאמרת שהוא עשה. אם הוא מתחיל לחשוב שאת מתאהבת בפרד, אז, ייתכן שהוא נלחץ, חשב שייתכן שתילקחי, והחליט ללכת על זה."

הרמיוני נאבקה למצוא טיעון נגד. היא הבחינה לבסוף שידה עדיין מחזיקה מעט אוכל והכניסה אותו לפיה כדי להשהות את הטיעון. "חכי- אם הם חשבו על התוכנית הזאת כבר זמן מה, הם יכלו בקלות להטעות אותי כדי לנשק אותו!" קראה הרמיוני בניצחון. "הם ביצעו את סצנת איך-יכולת-לנשק-את-אחי במהירות מדהימה. אולי זה כבר תוכנן."

ג`ני הנידה את ראשה. "אני לא חושבת שהם יכלו לתכנן שתתבלבלי בין פרד וג`ורג`. את מעולם לא עשית זאת קודם."

"לעזאזל עם זה, טעות טיפשית אחת והכל משתבש..." היא רטנה.

ג`יני צחקקה. "ובכן, בואי נדאג לגבי ג`ורג` מאוחר יותר. עכשיו, בואי נתרכז על פרד." 

"תוכנית טובה," הסכימה הרמיוני.

הארי ורון הגיעו בדיוק אז, מחליקים לכורסא שליד הבנות. "ובכן?" שאל הארי בלהיטות.

"ובכן מה?" שאלה הרמיוני.

“מתי אנחנו מתחילים את שלב שתיים?" שאל רון בקוצר רוח. "להארי ולי יש רעיונות ממש טובים בשביל זה."

“חשבתי שאתה לא היית נלהב מהתוכנית, רון." אמרה ג`יני בחשדנות.

“לא הייתי, אבל זה הולך להיות אדיר," אמר לה רון, מגחך בזדוניות. "אני מרגיש כאילו... כאילו אני סוף-סוף נוקם בפרד וג`ורג` על כל דבר מעצבן שהם עשו אי פעם."

“ועל חצי מהדברים המעצבנים שהם יעשו בעתיד," הוסיפה הרמיוני בשמחה.

הפרק הקודם		הפרק הבא