עתידנו

הרמיוני צפתה בחדשות הבוקר בפליאה. פיה היה ממש פעור. רון קם לאחר מכן, כוס קפה בידו.

"בוקר טוב, מתוקה.“ הוא נשק לפיה של הרמיוני והיא מלמלה "מה שתגיד, מה שתגיד...”

"בוקר טוב... תסתכל... שלושה נערים נראים עוברים בדרך פריווט, מעולפים במצב קשה. נראה לך שהם נישקו אותם?“

"למה שהם יעשו את זה?“ שאל רון ומשך בכתפיו. "וולדמורט מת, הרמיוני.”

דממה. "אני יודעת, רונלד, אבל... זה לא הגיוני. סתם מעולפים? ככה סתם?“

"אולי הם קיבלו מכת שמש, את יודעת,” הוא גיחך ופיהק.

"אתה יודע שאני לא אניח לזה, רון. אני רוצה...“

"תני לי לנחש,” חייך רון והמשיך. "את רוצה לחקור את זה לעומק. אם היינו בהוגוורטס, היית בודקת בספרייה. אבל - אנחנו לא בהוגוורטס. ואת בהיריון. אז את לא בודקת שום דבר. סוף פסוק.“

"אתה לא יכול למנוע ממני לבדוק את זה, רונלד. זו החובה שלי, אם לא אני אז מי יעשה את זה?“

"אף אחד לא. זה העניין של המוגלגים. הם לא מתערבים בעניינים שלנו - לא נתערב בשלהם, הרמיוני. אז נשארת בבית.”

"אתה לא אבא שלי, רון!“

"לא. אני בעלך, אני אוהב אותך ואני יודע שאת צריכה להישאר פה,“

"זה לא נראה לך מוזר, רון? באמת, תחשוב על זה,“

"טוב, אולי זה קצת מוזר באמת. אבל אנחנו לא מתערבים. סוף וויכוח. אני הולך להחזיר את הכוס לכיור,“

"ושטוף כלים על הדרך,” ציינה הרמיוני.

"את חייבת לי.” הוא נישק אותה והיא דחפה אותו ממנה.

"קדימה, לך!”

"אני שונא אותך!” קרא מהמטבח.

"גם אני שונאת אותך, מותק!” הרמיוני צחקה, מסתירה את צעדיה, מתקדמת לטלפון הנייד שלה.

"היייי, הארי,” אמרה הרמיוני. ברקע נשמע בכי וצעקות. "הכל טוב שם?“

"הכל מעולה, רק ג׳יימסי כאן... - ג׳יני, תחליפי לו! הרמיוני התקשרה אליי! - כן, הרמיוני, רצית משהו? תעשי את זה מהר, בבקשה, ג׳יני צריכה עזרה,”

"כן - ראית את חדשות הבוקר, הארי?”

"כן - בערך, האמת שלא - למה, מה קורה?”

"שלושה נערים נמצאו מעולפים אתמול בלילה בדרך פריווט, ממש מתים כמעט! בטוח נפלה עליהם איזו נשיקה!”

"אל תגזימי, הרמיוני... את יודעת שהסוהרסנים עכשיו באזקאבאן! - ג׳ימי, לאן אתה בורח? ג׳יימס סיריוס פוטר, חזור הנה עכשיו! ג׳יני, תפסי אותו! - הרמיוני, נדבר אחר כך!“

רון הופיע בפתח הסלון. הרמיוני זרקה את הטלפון לספה ונאנחה.

"הימרת את פי.”

"אתה צוחק עליי,“ גלגלה הרמיוני את עיניה. 

הפרק הקודם		הפרק הבא