במשך אלף שנים

תודה לבטא שלי  katherine221  .. והפעם מחווה קטנה לכל הבנות שהיו/ עדיין מכורות לדרמות קוריאניות כמו שאני הייתי

(למכורות הדרמה/ הרומנטיקה / הקומדיה שבינכן אני יכולה להמליץ על כמה ממש טובות באתרים ממש טובים)

:P  עד הפרק הבא (שיגיע ממש בקרוב) מקווה שתאהבו 

---------------------------------------------------

'רק ידידים, רק ידידים, אנחנו רק ידידים', הרמיוני חשבה לעצמה שוב ושוב בזמן שפניו של דראקו הופיעו במחשבותיה. היא עצמה את עיניה כאשר נמו גמדון הבית
שלה איפר אותה, "אני ממש טוב גברתילי הרמיוני גרינג'ר, אני איפור איפרתי אנשים רבים", הוא אמר בהתחננות לפני חצי שעה שהיא ניסתה לאפר את עצמה ללא הצלחה.
הפעם האחרונה שהיא התאפרה לאירוע היה בחתונתם של פלר וביל. "סיום סיימתי גברת- הרמיוני גרינג'ר", נמו אמר בהתרגשות ותיכן את עצמו כשנזכר שהרמיוני לא אוהבת שהוא מכנה אותה גברתילי.
"תודה נמו", הרמיוני אמרה בחשש, היא לא זלזלה בגמדון הבית אבל היא אף פעם לא ראתה גמדון מאפר, נמו הביט בה בהתרגשות עם עייניו הגדולות, הוא לבש חולצה של ילד עם הדפס דגים ומכנסיים כחולים שהתאימו לה.
הרמיוני הביטה במראה מכינה את עצמה לחייך חיוך מזוייף אבל הבחורה שנגלתה אליה מן המראה הייתה מאופרת ברמה של כוכבות הוליווד, שפתייה הודגשו בליפסטיק וורוד עדין, היה קצת סומק על לחייה שגרם לה
להיות בעלות עצמות לחיים גבוהות יותר וורדרדות וצבע עינייה החום הודגש במסקרה שחורב עדינה.
"זה מדהים נמו", הרמיוני אמרה בהשתאות והצליחה להוציא מנמו צווחה מאושרת. "אתה יכול לפתח את זה בתור מקצוע", היא אמרה אליו בחביבות כשפעמון הדלת צלצל, "אני לא יודעת
מתי אחזור אז אל תדאג", היא אמרה לנמו ונגשה לדלת. היא לבשה שמלת סטרפלס בצבע טורקיז ירוק ושחור, אשר שהשתפלה עד הברכיים.דראקו שלח לה אותה מוקדם יותר היום.
השמלה הגיעה בקופסא עם פתק בכתב ידו 'לגריפנדורית האהובה עלי', "הוא צוחק עליי" אמרה עם שיניים חשוקות כשהבחינה בצבע השמלה הירוק העז.
הרמיוני הסתכלה על השמלה שוב ושוב "הוא בהחלט צוחק עליי", היא אמרה אבל לבשה אותה רק אחרי שהבהירה את צבעה בעזרת לחש שימושי שלמדה מג'יני.

"היי דראקו" הרמיוני פתחה את דלת הכניסה של ביתה אבל מצאה את עצמה עומדת מול רון שלבש בגדים מוגלגים.
"דארקו?", רון שאל מבועת בזמן שהרמיוני שאלה בקרירותה מה הוא עושה פה.
"נפרדנו פחות משבועיים ואת כבר הולכת עם הדו פרצופי הזה?!", רון שאל פניו אדומות מכעס."אני לא חושבת שיש לך זכות לדבר.
אתה זה שהלכת עם מישהי עוד לפני שנפרדנו", הרמיוני גיחכה, מונעת ממנו להיכנס לביתה. רון האדים עוד יותר ובהה בה בכעס   "הוא אוכל מוות הרמיוני, הוא האויב", רון כמעט צעק.
"הוא אוכל מוות לשעבר ובקשר לאויב, זה אותו דבר שאמרת בקשר לויקטור קרום", הרמיוני תקנה אותו ושתיקה השתחררה בינהם.
"אני צריכה ללכת רון", הרמיוני אמרה ורון שלח בבגדיה מבט מלא משמעות שאומר שלא שם לב לבגדיה החגיגיים.
"אני מבין, אני רוצה שנדבר הרמיוני, אני מתגעגע אלייך", רון לחש לבסוף בקול נשבר והיא ראתה דמעות בעיניו, מה שגרם לה לרצות לבכות.
"זה יצטרך לחכות, וויזלי", קולו של דראקו מאלפוי נשמע מן המסדרון ושניהם הסתכלו לעבר דראקו שהגיח מאחורי רון, הוא היה לבוש בטוקסידו שחור והעניבה שלבש הייתה בעלת צבע זהה לשמלתה של הרמיוני.
"אני בטוח שאתה יודע שגרינג'ר מעדיפה שהיות רחוקה מהאנשים שבוגדים בה", את שתי המילים האחרונות הוא אמר בזלזול גדול ועקף את רון כך שעמד לצד הרמיוני.
"אני אשלח לך ינשוף", רון אמר שולח מבט שנאה בדראקו ומתעתק משם.
"שנלך?", דראקו שאל פונה להרמיוני שעינייה מבריקות מדמעות שמאיימות להרוס את עבודתו של נמו, הרמיוני הנהנה ושניהם התהלכו למכונית השחורה ונכנסו למושב האחורי, לא היה נהג במכונית היא זזה בעצמה.

"את יפיפיה, ידעתי שהשמלה תתאים לך", דראקו לחש עם חיוך מעודד לעברה, ידו הזיזה תלתל שנפל על פנייה אל מאחורי אוזנה "ירוק זה הצבע שלך הרמיוני גרינג'ר, את לא יכולה להתכחש לזה", הוא המשיך לדבר
בזמן שהרמיוני לחצה את זרועו בחוזקה דבר שמנע מימנה לבכות.
הרמיוני חייכה לעבר פניו המתגרות עם מבט אומלל אך שובה "היית מת סלית'ריני", ראשה נח על כתפו, לא היה אכפת לה שדראקו עצר את נשימתו ברגע שעשתה זאת, או מפעמון הסכנה בראשה
שצלצל היא פשוט רצתה שלווה לכמה רגעים.
 

-לאחר שעה-
 

"הגענו" דראקו לחש באוזנה, דגדג אותה "הרמיוני תתעוררי", היא החלה לצחוק ורק אז שמה לב לעובדה היא מחבקת אותו, ממתי היא מחבקת אנשים מתוך שינה?.
הם ישבו במכונית השחורה ומוזיקה קלאסית נשמעה מחוצה לה.

הרמיוני השתחררה ממנו נמנעת להסתכל בפניו בזמן שהוא הסתכל עלייה במבט מוזר וחודר, "הנסיעה נמשכה שעה, כבר תשע כדי שנצא", דראקו כחכך בגרונו והרמיוני פתחה את הדלת.
השלט 'כנסיית האירוסים' נתלה בכניסה ונצבע בצבעים עדינים של לבן וכחול.
דראקו נשם בכבדות והושיט להרמיוני את זרועו בזמן שחצו את דלת הכניסה והתיישבו באחד הספסלים הרחוקים והרייקים, רוב האורחים כבר הגיעו ונראה שהחתונה תתחיל בעוד מספר דקות.
דראקו נראה חיוור יותר מהרגיל "אתה בסדר?", הרמיוני שאלה וחשה איך זרועו ידו לופתת את ידה.
"אופה!",נשמע קול נשי וילדותי, בחורה אסייתית התקרבה אל שניהם עם חיוך שחשף שיניים לבנות.
"הניו דראק,  בוגו נומו ווישפוסויו".
היא אחזה בידו הפנוייה שלו, למרות שהרמיוני לא תודה בזה היא הבינה את מה שהבחורה אמרה- 'שלום דראקו, התגעגעתי אליך מאוד', הייתה תקופה שהיא הייתה מכורה לדרמות קוריאניות.
מסתבר שדראקו הבין אותה גם אבל העדיף לענות לה באנגלית, "התגעגעתי אלייך גם ג'אנג מין", הוא לחץ את ידה ונראה נינוח יותר "איך אחותך? היא אמורה לסיים את הלימודים עכשיו נכון?".
ג'אנג מין הנהנה בחיוב ודברה הפעם באנגלית עם מבטא קל "היא סיימה לפני חודש, ונסעה לאמסטרדם", היא אמרה במרירות שמקורה כנראה בקינאה.
"זו היוג'ה-צינגו ( חברה במובן רומנטי) שלך?", היא שאלה ופנתה להרמיוני בסקרנות.
"לא, אני לא", הרמיוני אמרה במהירות ולחיה הסמיקו. ג'אנג מין חייכה חיוך ערמומי ודראקו הביט בה מגחך ומעט מופתע.
"אני צריכה ללכת אני שושבינה", ג'אנג מין אמרה כשקול קרא בשמה, הפעם היא חיבקה את דראקו ונופפה להרמיוני.
"אז את מבינה קוריאנית" דראקו לחש לאוזנה "לא מפסיקה להפתיע".
"אז אתה גם מבין קוריאנית" הרמיוני לחשה לעברו ושניהם השתתקו כשהדלת נפתחה ומארש החתונה התחיל להתנגן.

 שתי בחורות בשמלות זהות לשל ג'אנג מין נכנסו והתהלכו בקצב מסוים ואחריהן ג'אנג מין, לשלושתן הוצמד שושבין. הן עמדו בצד השמאלי של הבמה, בזמן שהשושבינים עמדו בצד ימין לצד החתן.
לבסוף, נכנסה בשמלה לבנה הנערה מן התמונה בחדרו של דראקו כשהיא נראית מלכותית ויפיפיה, כמו שמצפים מאישה להראות ביום חתונתה.
היא הלכה באיטיות כשחיוך ענקי על פניה, חיוך שמיועד לחתן.
דראקו הסתכל על מריה בריכוז עם מבט מעט עצוב, כשחלפה על פניו עינייהם נפגשו והם הנהנו זה לזה בראשם, ואז דראקו הביט בהרמיוני שהייתה מהופנטת ממריה כמו שאר האורחים.
"היא יפיפיה", הרמיוני לחשה לדראקו והרגישה מעט חסרת ביטחון לעומתה.
"כן", דראקו אמר מהורהר והחזיר את מבטו למריה ולארתור כשהכומר התחיל לדבר, "אבל זה גורם לי לחשוב איך את תראי בחתונה שלך", הרמיוני היייתה זו שפנתה להביט בו הפעם מופתעת ממה שאמר. 
חצר הכנסייה היה מקושט במנורות קטנות ויפיפיות שנתלו על העצים ועל אחד מקירות הכנסייה החיצוניים, שם הוגש האוכל. דראקו והיא ניגשו למריה שהייתה לא רחוקה מבעלה החדש
"הטקס היה יפיפה... מריה", דראקו אמר ולחץ את ידה נמנע מכל מגע קרוב יותר.
"תודה שבאת", היא הסתכלה עליו בעיניה הכחולות משתוקקות ואז הן נדדו להרמיוני "ואת?". הא אמרה בהתנשאות לא נעימה .
"הרמיוני גרינג'ר", הרמיוני רצתה ללחוץ את ידה כפי שמקובל אבל ידו האוחזת של דראקו לא נתנה לה ומריה לא נראת ממהרת להושיט את ידה גם כן.
"הרמיוני גרינג'ר!" מריה הכריזה בהפתעה, "הרמיוני גרינג'ר, התלמידה המצטיינת ששנאתה בזמן לימודייך, דרייקו?", מרייה שאלה מתקרבת מעט לדראקו שנחוש להתרחק מימנה בחביבות.
"כן זו אותה הרמיוני, אנשים ,משתנים מריה", דראקו אמר והחביבות נעלמה מפניו אבל ההבעה של מריה נשארה אותן הדבר
"אתה בהחלט השתנת לטובה, במראה בעיקר", מריה סרקה את גופו של דראקו במבט רעב.
"גם את השתנת, באופי בעיקר", דראקו הטיח בה יותר כעובדה מאשר בעלבון.
"אז אתם ביחד?", פנתה מריה להרמיוני במבט שואל וסקרן "כן" דראקו ענה באופן טבעי כל כך שזה החליא אותה, הוא שקרן טוב מידי.
"עוד שבועיים יהיה יום השנה שלנו, נכון אהובה?", לפני שהרמיוני הספיקה להגיב הוא נישק אותה נשיקה, קצרה על שפתייה שלא הייתה תמימה כל כך.
"היא עוד לא רגילה להפגנת חיבה בציבור", הסביר דראקו את הבעתה ההמומה של הרמיוני.
"אני ממש שמחה בשבילכם דרייקו", מריה אמרה בנימה כלל לא שמחה "אני אלך בטובכם לדבר עם עוד אנשים, תשמור על קשר", מריה הפנתה את החלק האחרון לדראקו עם נימה מפלרטטת.

"בואי נלך", דראקו גרר את הרמיוני ההמומה למכונית השחורה שלהם שלא החנתה רחוק, המכונית התנוערה לחיים ברגע שהם נכנסו והתחילה לנסוע.
"מה זה היה", הרמיוני שאלה בתסכול, ראשה היה מלא מחשבות והתפוצץ "אתה ניצלת אותי שם! אתה נישקת אותי ושיקרת כדי להראות לה שהתגברת עליכם", כעסה של הרמיוני גבר וקולה הפך לקולני ומהיר.
"כששיקרתי, ניצלתי אותך", דראקו אמר באופן שליו ורגוע "אבל לא כשנישקתי אותך".
"אז בשביל מה זה היה?", הרמיוני שאלה באופן נסער וזזה למושב המרוחק יותר. דראקו צחק מעט וגירד את ראשו, מהרהר "אני מניח שסתם התחשק לי". 

"או באמת?" ודמעות הבריקו את עיניה החומות של הרמיני, "אתה לא מבין שזה.. מבלבל כשאתה מנשק אנשים סתם כי בא לך וללא סיבה זה, זה פשוט... זה מערער אנשים וגורם להם
לחשוב דברים משונים עליך אז אל תנשק אנשים סת-" אבל היא לא המשיכה את המשפט, דראקו התקרב אליה בפתאומיות תפס את ידיה ונישק אותה וניתק רק את הראשים שלהם.
"אני לא מנשק אותך סתם", חיוכו השחצני הופיע על פניו, "זו נשיקה על כך שאת חמודה שאתה כועסת".
הוא נישק אותה שוב, "זו נשיקה על כך שכואב לי כשאת עצובה" שפתיו נוחתות על שפתייה וגולשות ללחי
הימנית שלה, "זו נשיקה שאומרת 'אני חושב שאני יכול לאהוב אותך במשך יותר מאלף שנים' " הנשיקה הזו הייתה העמוקה ומלאת הרגשות ביותר.
הרמיוני נישקה אותו חזרה הפעם, לא שיכורה מוויסקי אש או מהכחשות, היא נזכרה בנשיקה ההיא בביתו ונאחזה בו בחוזקה.

---------------

כמו תמיד אשמח תגובות הצעות או ביקורות :) 

הפרק הקודם		הפרק הבא