הארי בכלל לא ציפה שזה מה שייראה. הוא ציפה לראות אותם חיים-
הוא ראה את הוריו בימים המאושרים.
הוא ראה את אימו מחזיקה אותו, מנשקת לו בלחי, מחייכת ורוקדת עם אביו. לילי הייתה יפה, כמו שכולם אמרו. אבל הארי התאכזב, הוא ראה רק הולוגרמות.
עיניו היו על סף דמעות, הוא שנא את התחושה הזו, שמצפים למשהו והוא בכלל לא קורה. הוא כבר קיווה שהוא יראה אותם, ייחבק אותם אבל לא. תמיד אמרו שבקומה השישית לא כיף, או שיקרו דברים משונים.
"די, הארי. זה בסדר." לחשה לו הרמיוני וליטפה את כתפו.
"כן, הארי זה בסדר. תתנחם בעובדה שהם תמיד בתוכך," אמר רון בחצי חיוך.
האם אני ורון נוכל לבוא לפה, חשב הארי, כשהרמיוני כבר תלך? לראות את זכרונותייה?
"קדימה, בואו נצא מפה. החדר הזה לא עושה לי טוב." אמרה הרמיוני.
הם יצאו מהחדר הזה והמשיכו בדרכם.
"היי, חכו לי." אמרה הרמיוני והלכה באיטיות. היא מתנשמת בכבדות, נבהלו הארי ורון.
"היי, הרמיוני, מה קרה?" זעק רון והחזיק אותה.
"לא יודעת, אפשר מים?" שאלה הרמיוני. הארי הוציא במהירות את בקבוק הזכוכית שלו.
"אגוואמנטי!" אמר הארי והבקבוק התמלא מים.
"שתי הרמיוני," אמר רון וליטף את שיערה.
"יופי, אני חושבת שאני בסדר." אמרה הרמיוני.
"אבל איך זה קרה פתאום?" שאל רון בסקרנות.
"אני-" נאבקה הרמיוני, בלהגיד את המשפט שאולי יהיה האחרון שלה.
הארי השקה עלייה עוד מים, אך זה לא עזר.
היא עצמה את עינייה, לאט ובאיטיות.
"תודה שהענקתם לי את עולם ומלואו. ת-תודה שה-שהכרתי אתכם." דמעות ירדו מעינייה.
"שמי הוא הרמיוני גריינג'ר. אני- אני ל-ומדת בהווגורטס, אני לא-לא יודעת אם אמות עכשיו. אני- רון והארי- להתראות." היא נשמה בכבדות בכל מילה שאמרה.
"אני אוהבת אותך, רון." היא אמרה ונותרו לה רק עוד שני מילים להגיד, אך אם תיאבק תוכל לפחות שלוש.
"אשמור עליכם." אמרה ועכשיו עינייה נעצמו באמת.
"לא!" רון זעק בבכי.
"הרמיוני," לחש הארי בבכי.
שניהם החזיקו אותה, מתאבלים.
פרופסור דמבלדור ופרופסור מקגונגל הוזעקו תוך שנייה אל הקומה השישית.
"אוי, העלמה גריינג'ר." הפרופסור מקגונגל מיררה בבכי.
יום זה היה עצוב לכל בית ספר הוגוורטס, גם לדראקו מאלפוי שלא היה לו מה להגיד.
הוריה של הרמיוני היו הרוסים, הם איבדו את האוצר שלהם.
יום זה היה עצוב בשביל הוגוורטס, השמיים הראו את צבעם כאפור.
יום זה היה עצוב בשביל הוגוורטס, נוחי, הרמיוני. נוחי.
-------------------
אני בן אדם מגעיל, אבל זה לא הסוף! הישארו כאן.
|