למה דווקא אני?

למחרת מוקדם בבוקר עליתי לחדר של הקונדסאים בעודם ישנים. סגרתי מאחורי את הדלת והטלתי לחש השתקה.

"קומו!" צרחתי וארבעתם הזדקפו בבת אחת. "עכשיו הסברים" שילבתי את ידי ונעצתי בהם מבט רציני.

סיריוס הושיט לי את ידו ואני היישבתי לידו, רק אז הבחנתי בשריטות על כתפו ובשריטות שעל ידו של ג'יימס. רמוס נראה חיוור אפילו יותר מאתמול.

"מה קורה פה?" בחנתי את השריטות שעל כתפו של סיריוס. "אתם יודעים כבר שאתם יכולים לסמוך עלי" אמרתי בעדינות.

הסתכלתי עליהם עד שרמוס כבש את מבטו ברצפה ולחש "אני אדם זאב". "אוקי" השבתי כשכל החתיכות של הפאזל נפלו במקומן.

זה מסביר למה הוא תמיד כל כך חיוור וחלש סביב המועד של הירח המלא ואף פעם לא היה בלימודים בתקופה הזו.

"ואנחנו אנימאגוסים" ג'יימס הוסיף. "קרניים- אייל" הצבעתי על ג'יימס והוא הנהן בחיוב; "רך- כף אתה כלב" הבטתי בסיריוס שנתן לי חיוך עקום. "ירחוני הוא אדם זאב" רמוס הנהן, " וזנב תולע הוא תולעת?" שאלתי.

ג'יימס וסיריוס פרצו בצחוק מתגלגל וגם רמוס חייך קלות בעוד פיטר רק מלמל " עכברוש".

"אני אבין אם לא תרצי קשר אלי" רמוס עדיין הביט ברצפה. קמתי ממיטתו של סריוס והתיישבתי לצידו של רמוס וחיבקתי אותו חזק. "בחיים אל תגיד את זה שוב" תקעתי אגרוף בזרועו כשברקע ג'יימס וסיריוס מתפקעים מצחוק.

רמוס רק חיבק אותי חזק ויכולתי להרגיש שירדה לו אבן מהלב. "עכשיו" ג'יימס קפץ מהמיטה "בואו נלך לאכול", "תתלבש קודם" גיכחתי כשהוא עמד לצאת מהחדר בלי חולצה ורק עם מכנס פיג'מה.

אני כבר הייתי לבושה במדים אז ירדתי לחכות להם בחדר המועדון עד שהם יסיימו להתלבש והלכנו לאכול ביחד.

במשך היום ישבתי לבד בספרייה וחקרתי על אנימאגוסים. ידעתי שאני לא אשאיר את החברים שלי לבד בעניין.

הייתה לי בעבר כלבה דנית גדולה והיא השאירה כמות לא מבוטלת של פרווה על הבגדים שלי. מכיוון שהייתי מאלו שהצטיינו בשיקויים הצלחתי להבין איך להכין את השיקוי, ומאחר ואני קונדסאית היה קל להשיג את המרכיבים.

חודש עבר עד שסיימתי להכין את השיקוי והפכתי באופן מושלם לכלבה דנית עם פרווה לבנה שכיניתי "זנב- ירח". אחרי שהתאמנתי כמה פעמים ישבתי ליד העץ הגדול בדשא וניסתי לקרוא ספר ללא הצלחה. 

"יש סיבה שאת מתחמקת ממני כל השבוע?" קולו של סיריוס הבהיל אותי והסתובבתי לראות אותו נשען על העץ מאחורי. חייכתי ורצתי לכיון היער האסור כשהוא רץ אחרי.

עצרתי בקרחת יער קטנה והשתנתי לזנב- ירח והמתנתי לו. הוא הגיע בריצה ונעצר באחת מולי. "רוז?" הוא הסתובב סביבי "זו את?" הוא נעצר מולי.

השתנתי חזרה וישבתי על הסלע מולו על רגליים משוכלות. "זנב- ירח בשבילך" חייכתי. הוא תפס את מותני וסחרר אותנו במעגל. "את עשית את זה בשבילנו?" הוא שאל נרגש, "כן" חייכתי ונישקתי אותו.

רצנו חזרה להוגוורטס כדי לספר לאחרים. מצאנו אותם בחדרם.

"אתם חייבים לראות את זה" סיריוס התנשף ודחף אותי לפניו. פתאום נתקפתי ביישנות שלא אפיינה אותי כלל.

"רוז מה קורה פה?" רמוס שאל ונראה מודאג. נשמתי עמוק והשתנתי. המבט שהיה על פניהם היה שווה יותר ממליון אוניות.

"מה לעזאזל?!" ג'יימס קפץ ממיטתו והקיף אותי ואני לא יכולתי להתאפק ונבחתי עליו והוא מעד אחורה בבהלה. השתנתי חזרה ולא יכולתי להפסיק לצחוק למראה ג'יימס שכוב על הרצפה עם מבט מבולבל.

"למה עשית את זה?!" רמוס צעק עלי וניער את כתפי. "אני לא נוטשת את החברים שלי לבד" ניערתי אותו חזרה.

רמוס עזב את כתפי וצעד החוצה בכעס, "אני אלך אחריו" סיריוס אמר ויצא במהירות. "אז איך נקרא לך?" ג'יימס קם מהרצפה והתיישב חזרה על המיטה. "זנב- ירח" חייכתי.

הפרק הקודם		הפרק הבא