אדון השושנים

אז בסוף החלטתי לא לינטוש כי אני מתעבת פאנפיקים נטושים, (מעשה אכזרי שכזה לא מתקבל על הדעת!),  הפרק הזה יהיה לא יהיה מדובר בגוף ראשון, זה יהיה פלאשבק והמשך לפרק האחרון שהתפרסם.
--------------------------------------------------------

לפני שלוש שנים.


"אמה ג'ונסון?"
"מעצבנת"
"קריסטינה ויין"
"רודפת פירסום, היא תעדיף את אבא שלך ולא אותי"
"ג'יימי שרידן"
"יפה אבל שחצנית כמו הטווסים באחוזת מאלפוי"
"נו באמת מאלפוי אין לך שום דבר טוב להגיד על אף אחד מן הבנות בהוגוורסט?, אנחנו חייבים למצוא דייט לנשף המטופש או שנפסיד בהתערבות"
"אתה מתכוון או שאתה תפסיד בהתערבות" סקורפיו מאלפוי חידד ובהה במכשיר הטלוויזיה המוגלגי שהוא כל כך אהב, עכשיו זה הראה את אחת התוכניות היאנקיות (האמריקאיות) ההן, סיטקום ישן בשם חברים.
"זה לא שאתה לא יכול למצוא אף אחת כל הבנות מתות עלייך ואתה נראה טוב ואתה-"
"אולי אתה רוצה להזמין אותי לצאת?" סקורפיו שאל בהרמת גבה מלגלגת וצינית לעבר חברו הטוב אלבוס.
"שתוק אידיוט" אלבוס שילך בחברו את המרפק "אין אף נערה בהוגוורסט שתרצה להזמין?, בטח יש אחת שאתה מחשיב כנסבלת" סקורפיו גלגל את עיניו אבל במחשבותיו צפה דמות דיי יפה עם עיניים חומות ןשיער ג'ינג'י.
נראה שכל פעם שהוא ראה אותה היא הפכה ליפה יותר וזה יותר ממה שהוא מוכן להודות בינו לבין עצמו.
"לא האמת שחשבתי לא להשתתף" סקורפיו אמר בתמצתיות ובקרירות, "אבל מאלפויי!" אלבוס התבכיין, "זה התערבות על חיים או מוות!"
"להסתובב בתחתונים בטירה ולשיר *אנחנו האלופים זה לא מוות"
"זה יהיה המוות של חיי החברה שלי וגם של החיים שלי אם פילץ יצליח לתפוס אותי" סקורפיו פתח את פיו המטרה  לטעון שזה בולשיט הרי הוא השותף של אלבוס לטוב ולרע ולכן הוא ידע שריצה בתחתונים תעשה רק טוב לחיי החברה שלו או לפחות לחיי הרומנטיקה בפרט.
אבל כניסתה של לילי לבית שנשמעה בקולי קולות קטעה אותו וגרמה לסקורפיו ולאלבוס להסתובב.
"יש לי את האוסף הגדול ביותר, אתה ממש תתלהב ממנו דודה שלי הביאה לי אותו" קולה של לילי נשמע ולא עבר זמן רב עד שהיא ונער צעיר אסייתי נכנס אחרייה , לולא סקורפיו היה שם לב טוב יותר הוא היה מבחין שהסומק שנוצר על לחייה של לילי התווצר רק כאשר היא הבחינה בעיניו החודרות בוהות בה יחד עם עיניו הירוקות של אחיה אך הוא יחס זאת לנער שהיה לצידה.
" הו ליל"אלבוס אמר בנימה מתגרה וחיוך שטני במיוחד.
"מי זה" לילי רצתה לקלל באותו רגע כי היא ידעה בהחלט שאלבוס יודע כמה זה מביך אותה, אפילו כשהוא ידע שאין בינה לבין דארן שום דבר הוא פשוט יהנה לגרום לכולם להניח שיש.
"אתה יודע מי זה, זה דארן" לילי הטיחה בו בכעס  עם תוספת הגונה של הסמקה לא רצוייה היא מעולם לא הביאה נער לבית למרות שדארן תמיד הוחשב כידיד בעינייה.
אלבוס בחן את הנער הרזה והגבוה בן הארבע עשרה כאילו הוא לא ראה אותו מעולם למרות שהם נתקלו זה בזה מאות אם לא אלפי פעמים, הוא היה במעט גבוה מן לילי, עיניו המאולכסנות והירוקות הביטו מן המשקפיים באופן כמעט בוטה אל אלבוס ובמן ספק רטיעה ספק כעס בסקורפיו.
"אל תתיחס לאחי הוא ילד בן חמש שכלוא בגוף של נער בן חמש עשרה" לילי אמרה אוחזת בזרועו של דארן ומושכת אותו לכיוון המדרגות אלבוס גלגל את עיניו בכעס "ואת זקנה בת חמישים בגוף של ילדה בת ארבע עשרה".
"סקורפיו תגבה אותי"
"לא אחי היא צודקת " סקורפיו אמר בפשטות, מחזיר את מבטו לטלוויזיה אך לא באמת צופה בה, הוא רק חשב על לילי עם הנער ההוא בחדר שלה,הוא נשך את השפה שלו בהיסח דעת וניסה להתנהג ככל הרגיל ליד אלבוס.
לאחר שדארן כבר הלך, שהיה מאוחר מספיק בשביל לטעון שאתה עייף אך מוקדם מספיק מכדי שתרצה לישון סקורפיו התרומם מהספה "אני אלך לישון מוקדם אני עייף" הוא אמר לאלבוס שהנהן בהיסח דעת, הוא עלה במעלה המדרגות.
חדרו של סקורפיו בבית משפחת פוטר הוא חדר האורחים אבל הדלת של לילי הייתה פתוחה והוא לא יכל לעמוד בפיתוי, עד כמה שזה שפל הוא רצה כל דבר שירמוז לרגשות שלה כלפי הילד ההוא, אולי יומן מטופש אבל הוא לא היה בטוח שיש לה אחד.
"מה אתה עושה פה " לילי שאלה שניה לאחר שסקורפיו נכנס היא נכנסה אחריו בדיוק כשהוא פתח את אחת המגירות.
"אתה מסמיק"היא הוסיפה כעובדה חסרת משמעות והיא עצמה הסמיקה כשסקורפיו התקדם לעברה משפשף את לחיו בחוסר מודעות.
"אני מצטער רק חיפשתי משהו, פלסטרים" הוא פנה לצאת ואז נעצר  והסתובב אליה.
"דארן הזה, את מחבבת אותו?" הסומק בלחייה של לילי גבר "לא!, הוא רק ידיד"
"יש מישהו שאת מחבבת?" לילי נשמה עמוק ובאותה כנות וישירות שבה הציגה את עצמה לפני סקורפיו בפעם הראשונה היא הנהנה.
עיניו של סקורפיו התרחבו מעט ועיניו שוטטו לשפתיים שלה, הוא התקרב יותר והוא היה בטוח שהיא תתרחק תאמר לו שזה לא הוא ושהוא מגעיל. אבל היא לא זזה כמו היא הייתה כמו פסל פניה הוורדרדות התרכחו למראה פניו של סקרופיו כל כך קרוב אליה באותה מידה שפניו התרכחו.
הוא רצה לנשק אותה ולהעלים את המרחק הזה וברגע שהיא לקחה נשימה עמוקה, הוא עשה זאת, היא לא זזה לכמה רגעים אבל אז זרועותיה אחזו בצווארון חולצתו וגאלו אותו מסבלו.
ידיו עברו אוטומטית ללחיה מלטפות אותן בזמן שיד אחת נקברה תחת שערו של מאלפו והשנייה נחה תחת קו הלסת שלו.
לילי הרחיקה אותו ממנה ברגע שצעדים נשמעו במעלה המדרגות.
"אמא חזרתי" גיימס אמר בחוזקה "לילה טוב סקרופיו" לילי לחשה בקול צרוד והפנתה לו את גבו מסתירה את פניה מימנו, הוא רצה לשאול אותה על הנשף  אבל קול קטן בראשו אמר לו פשוט לצאת וכך הוא עשה עובר לחדר האורחים המוכר לו יותר מחדרו שלו באחוזת מאלפוי.
"מאלפוי" קול מעט מריר  אמר בתקיפות, ג'יימס סיריוס פוטר שפניו נראו כמעט רצחניות התסתכל עליו במבט של אברה קדברה.
"פוטר?" סקורפיו שאל בקול קריר ושליו, לפעמים אפילו הדהים אותו איך הוא יכל להישמע קר רוח כבתוכו התחולל הוריקן של רגשת.
"אתה שותק עכשיו ורק אני מדבר" ג'ימס הטיח בו, "אתה ולילי, זה לא הולך לקרות, אחותי הקטנה לא הולכת להיות מאחת מהפרוצות הקטנות שלך. אני עכשיו אמחוק את היכרון הזה מימנה ואתה תתנהג כאילו זה מעולם לא קרה, מובן?!"
"ואם לא, אם אני לא אתן לך, אם אני אגרום לה להתאהב בי שום מה אז תעשה" סקורפיו שאל בגיחוך, לא מבין מאיזה התעוזה חדרה בו, מאיפה לו שלילי יש אליו רגשות בכלל?.
" אל תתנהג כמו טיפש, שנינו יודעים שיש לה רגשות אלייך, אבל אתה לא תקבל אותם לא משנה מה, ואם כן היא תאבד אותי, כי אני לעולם לא אסכים להיות קרוב משפחה של אדם כמוך והיא לא תוכל לעמוד בזה"
סקורפיו לא ידע בדיוק מה יותר הדהים אותו העובהד שג'יימס פוטר הודה כי לילי מחבבת אותו מאז הפעם הראשונה שהם הכירה או מהעובדה שהוא לא סובל אותו עד כדי כך שהוא יהיה מוכן להתנכר ללילי. 
סקורפיו נשך את לחיו הפנימית, הוא רצה את השרביט שלו עכשיו, ולעשות דברים שיבישו את וולדמורט אבל הוא נהם בהסכמה לעבר ג'ימס פוטר שחייך בסיפוק, "יופי" הוא אמר ויצא מן החדר, משאיר את סקורפיו לבד.
 

*we are the champion-אנחנו האלופים, שיר של להקת קווין

הפרק הקודם		הפרק הבא