זו מלחמה!

נ.מ רון:

"אני אוהב את הרמיוני גריינג'ר!"

הייתי המום.

המשפט הזה חוזר לי וחוזר לי בראש,

זה לא יכול להיות זה לא יכול להיות!

"מ.ה א.מ.ר.ת ע.כ.ש.י.ו.?!"

"וויזלי תירגע!"

"מ.ה א.מ.ר.ת ע.כ.ש.י.ו.?!"

"וויזלי!"

"מ.ה.א.מ.ר.ת.ע.כ.ש.י.ו.?.!"

"מה ששמעת וויזלי, ועכשיו תירגע אני צריך עזרה ממך!"

"למה אתה חושב במוח הקטן שלך שאני אעזור לך?!"

קמתי מתעלם מהחוטים שקושרים אותי לכיסא הרגשתי שאם אני אנסה למשוך את הידיים שלי אני אשתחרר,

וזה מה שקרה.

הרגשתי כוח חזק בוקע מתוכי.

"וויזלי?, מה קורה פה?"

"אתה תפסיד מאלפוי, 

 היא שלי, ורק שלי!"

ברגע שאמרתי את זה הרגשתי חום בידיים שלי,

מין זרם קטן שהרגשתי שם ואז אש התלאתה סביבי.

אני לא יודע איך עשיתי את זה אבל הרגשתי חזק,

חזק כל כך שאני יכול... שאני יכול לעשות הכול.

והדבר שהכי רציתי לעשות עכשיו זה היה להרוג את מאלפוי.

"מצטער מאלפוי (לא באמת) אבל לכל דבר יש סוף,

גם לדברים שעדיין לא התחילו.

וזה עומד להיות הסוף שלך!"

"וויזלי, מה אתה חושב שאתה עושה?!

אבא שלי עוד ישמע על זה!" (תמיד רציתי לכתוב את זה בפאנפיק (הערת הכותבת))

"אבא שלך באזקבאן מאלפוי, 

והוא כבר לא יכול לשמוע כלום!"

הרגשתי את הזרם מתחזק בידיים שלי 

"ביי, ביי מאלפוי!"

וכל החדר עלה באש!

הפרק הקודם		הפרק הבא