הוגוורטס: בית ספר להרפתקאות

קול צופר נשמע, והרכבת נעצרה. זה היה נדמה להם כמו נצח לחכות שהם כבר יגיעו להוגוורטס.

נשמע עוד פעם הקול מהבוקר. "תלמידי שנה ראשונה אליי" הוא צעק.

הארי, רון והרמיוני לקחו את המזוודות שלהם ויצאו מהרכבת.

הם חיפשו אחר האיש שאמר שיגיעו אליו, וכשסוף סוף מצאו אותו, פתאום הרמיוני ראתה מלא זיקוקים מתנפצים באוויר.

שלושתם הסיטו את מבטם כדיי לא להסתנוור מהאור החזק, וכשהזיקוקים קצת נחלשו הם ראו שני תאומים ג'ינג'ים, רוכבים על מטאטאים וצועקים ביחד "ווהוווו שנה טובההה לכולםםםם" ומנופפים לעברם.

כשהתאומים ירדו הם ניגשו לרון. "נו איך הייתה הנסיעה?" הם שאלו ביחד.

"היה כיף" רון אמר בחיוך. "אה, פרד, ג'ורג', תכירו, זאת הרמיוני וזה הארי" רון הוסיף כשהצביע על שניהם.

"נעים להכיר" הם אמרו פה אחד תוך כדיי שהושיטו את ידם קדימה.

פתאום נשמע רעש של צעדים, גדולים וכועסים. זה היה איש גבוה ודיכאוני, עם שיער שחור ושמנוני שהגיע עד לכתפיים ועיניים שחורות משחור.

הוא התקרב אליהם עם מבט אימה בעיניים. "בואו הנה וויזלים!" הוא אמר בקול קר. "או או" התאומים אמרו והתעופפו משם. "הם הסתבכו בצרות צרורות" רון אמר בחיוך מגחך.

שלושתם התקרבו אל האיש הגבוה ממיקודם, והם המשיכו לכיוון הטירה.

"אז... הרמיוני, ההורים שלך קוסמים?" הארי שאל.

"לא" הרמיוני השיבה בחצי חיוך.

"ושלך?" היא שאלה.

"ההורים שלי...מתו" הוא אמר בחצי חיוך מזוייף.

"אוי, אני מצטערת..." היא אמרה בעצב כשהסיטה את מבטה אל הרצפה.

קולות התפאלות צצו מכל מקום. הרמיוני הרימה את ראשה וראתה טירה ענקית ומוארת, ממש כמו באגדות.

"וואו" רון אמר בחיוך. "כולם אחריי" האיש עוד פעם אמר, ושלושתם הלכו בעיקבותיו.

הפרק הקודם		הפרק הבא