העולם שבתוך העולם

סורי שלקח לי מלא זמן, הייתי בעומס מבית-הספר כפיצוי עשיתי עכשיו פרק ארוך (3 עמודי וורד) מקווה שתאהבו

-----

"נראה לכם שנצליח?" שאלה אליס.
"ברור שנצליח, את יודעת שאם רק נרצה אנחנו יכולים להתגבר אפילו על הוולטורי ביחד" אמר ג'ספר וחייך אליה.
"ג'אב"א?" שאל אדוארד ושם את ידו באמצע, ג'אב"א היה שם הקבוצה שלנו כשיחקנו בייסבול נגד החצי השני של משפחת קאלן.
"ג'אב"א" אמר ג'ספר ושם את ידו מעל לידו של אדוארד.
"ג'אב"א" חייכתי ושמתי את ידי מעל לידו של ג'ספר.
"ג'אב"א" אמרה אליס ושמה את ידה מעל לשלי.
"3,2,1 C'mon!." אמר אדוארד, זו הייתה הסיסמא שלנו.
"קדימה, הגיע הזמן שניכנס" אמר אדוארד שקרא את מחשבותיו של מישהו מהאולם.
"ועכשיו קבלו את האורחים שלנו לשנה הקרובה, הערפדים הכי טובים על הכדור, משפחת קאלן" הציג אותנו קולו של דמבלדור. נכנסנו לאולם, נשמעו מחיאות כפיים סוערות, חייכנו אל קהל התלמידים והמורים שהי לפנינו.
"אליס, תפסיקי, זה משגע אותם" אמר אדוארד בשקט שרק אנחנו נשמע.
"משפחת קאלן יצטרפו עכשיו לבית גריפינדור וילמדו השנה בתור תלמידי שנה שישית" נשמעו מחיאות כפיים סוערות מהשולחן שהיה מצופה בצבעים אדום וזהב.
"איזה שילוב מדהים, אדום וזהב!" אמרה אליס במהירות צחקנו.
דמבלדור הורה לנו להתיישב ליד השולחן ואדוארד אמר לנו במהירות "בקצב אנושי".
"הי, תלמידי גריפינדור, קומו, ועדרת פני זקן!" צחקק דראקו מאלפוי, תגובתנו היתה מידית, במהירות ארבעתינו הסתובבנו והלכנו בקצל שלנו לכיוון השולחן שהיה מצופה ירוק וכסף.
"מאלפוי, לא כדאי לך להתעסק איתנו" אזהיר ג'ספר.
"אנחנו בדרך כלל לא שותים דם אדם ובאנו לכאן לאות שלום, אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד, אבל כשמתגרים בנו אנחנו לפעמים יוצאים משליטה, תשאל את הוויזלים-זה לא נעים" אמר אדוארד.
"ומאלפוי, אנחנו הרבה יותר מזקנים, אני יכולה להיות הסבתא של הסבתא של הסבתא שלך ואני לא הכי מבוגרת בינינו, אז תרגיע ומיד" אמרה אליס.
על פניו של מאלפוי התפשט סומק מכוער ותלמידי גריפינדור צחקו.
"כן, אז מנאומם של משפחת קאלן אתם יכולים להבין שלא כדאי לכם להתגרות בהם ומי שיתגרה בהם-זה כבר לא באחריותי, זה באחריותו הבלעדית, אז עכשיו משפחת קאלן לכו לשבת בשולחן גריפינדור." אמר דמבלדור ואנחנו הלכנו לעבר השולחן. אדוארד צחק.
"מה?" שאלנו ביחד.
"מאלפוי השתין במכנסיים" אמר כדי שכולם ישמעו, כל האולם צחק ועל פניו של מאלפוי הסומק החמיר.
התיישבנו בקצה השולחן ליד כמה בנים, בני לכל היותר 13. השולחן היה באוכל-אנושי כמובן, למרות שכשחושבים על זה, גם ערפדי. אני מניחה שאם הייתי אנושית אז האוכל הזה היה גורם לי להזיל ריר, אבל מכיוון שלא הייתי אנושית הוא לא גרם לי לכלום.
"הי אדוארד, אני רוצה לנסות משהו" קראתי בראשי. הוא הביט לכיווני, מפנה את תשומת ליבו אלי.
"לפי דעתך, אנחנו יכולים להניות מעוף מבושל?" שאלתי בראשי.
"לא יודע, יש מצב" אמר "תנסי".
"ביחד, תביא לי פולקע אחד" אמרתי, הפעם בקול, הוא גיחך, לקח חתיכה אחת לעצמו והושיט אחת לעברי.
"שלוש ארבע ו..." אמרתי בראשי, נגסנו בבת אחת, אליס וג'ספר הביטו עלינו במבט תוהה.
"איכס!!!" אמרתי אחרי שבלעתי.
"וואי לגמרי!!!" הסכים אדוארד.
"למה עשיתם את זה???" שאלה אליס בתדהמה.
"את יודעת, זה היה פעם חיה, חשבתי אולי נשאר חלק מהטעם, טעיתי..." חייכתי ואני ואדוארד צחקנו.
"בלה, את לא צריכה לחשוב, זה רק פוגע בך" מלמל ג'ספר, כולנו צחקנו, צחוק רם ומתגלגל, כל השיחות באולם נעצרו וכולם הביטו אלינו, יכולתי להבין למה וזה רק גרם לי לצחוק עוד יותר, הצחוק שלנו נשמע להם מלאכי, האמת היא שגם לי הוא גם נשמע ככה. לא יכלנו להפסיק לצחוק, המשכנו לצחוק עוד איזה חמש דקות וכולם הביטו עלינו, דמבלדור התעשת ראשון.
"טוב, משפחת קאלן, אני לא יודע מה כל כך מצחיק אתכם, אבל אתם חייבים להפסיק, אתם מהפנטים פה תלמידים" הוא אמר ואנחנו נרגענו לאט, לאט.
"טוב, אני מקווה שכוכם אכלתם טוב, עכשיו כולם צריכים ללכת לחדרי המועדון, משפחת קאלן, תישארו כאן שנייה..."אמר דמבלדור, כולם כמו ואנחנו הלכנו במהירות שלנו אל דמבלדור, ברור שמשכנו מבטים, יכולתי רק לדמיין מה הם חושבים עלינו, שמעתי ילד אחד אומר "יש להם סגנון דבור מוזר , ישן כזה, גם המבטא שלהם מעצבן" הסתובבתי במהירות.
"אם למישהו יש בעיה עם איך שאנחנו מדברים, שיבוא ויגיד לנו את זה בפנים אתם לא יכולים לרחל עלינו, יש לנו שמיעה  הרבה, הרבה יותר טובה משלכם, אז לא כדאי לכם אפילו להתחיל עם זה" אמרתי בקול רם כדי שכולם ישמעו, אליס ג'ספר ואדוארד צחקו לשמע נאומי, אחרי מספר שניות גם אני הצטרפתי, כשנרגענו הבטנו אל דמבלדור.
"כן?" שאל אדוארד, למרות שכבר ידע מה דמבלדור רוצה לומר.
"בגלל שאתם לא ישנים בלילות, אז עשינו לכם חדר מיוחד במגדל גריפינדור שאליו רק אתם תוכלו להיכנס, אני מבקש, מכל אחד מכם, כולכם אני מודע לכך שיש לכם יכולות מיוחדות, אני מבקש מכם קודם כל לא לנצל אותן לרעה ו.."
"ברור שלא ננצל אותה לרעה" מחינו כולנו.
"כמובן, כמובן," אמר ואז המשיך "ודבר שני, בלה," אמר וחייך אלי "אני יודע שאתם יכולים לשמוע כל מיני דברים שילדים אומרים עליכם, בבקשה אל תקחו את זה קשה מדי, הם לא מבינים כלום..." אמר דמבלדור.
"חוץ מזה, כמובן שאם תרצו אז אתם יכולים לשבת בלילות בחדר המועדון של גריפינדור אם תרצו." אמרה מקגונגל. הייתה שתיקה קצרה.
"אממ פרופסור, שמענו שטלפונים לא עובדים בשטח הטירה, זה יהיה נורא נחמד מצדכם אם תוכלו לעשות משהו לטלפונים שלנו כדי שהם יעבדו." אמר ג'ספר.
"אוה, כן כמובן, אם זה יקל עליכם נשמח, הביאו לי את המכשירים שלכם" אמר דמבלדור. הנחנו את המכשירים בידו, הוא הצביע עליהם עם שרביטו, היה אור כחול ואז הכל חזר לקדמותו, "הנה עכשיו זה יעבוד" הוא אמר.
"תודה" אמרנו.
"קדימה לחדרים, מחר אתם תתחילו ללמוד." אמרה מקגונגל
"כאילו שאין לנו משהו יותר טוב לעשות בלילה" קראתי בראשי אל אדוארד, הוא צחק. ג'ספר שלח אליו מבט שאומר: יש לך הרבה דברים להסביר לי בלילה.
"בסדר, אל תלחצו" ענה כנראה למחשבות של אליס וג'ספר.
הגענו למסדרון שבקצהו עמדה תמונה של אישה שמנה, פרופסור מקגונגל אמרה לנו שכשנגיע אליה היא תשאל "סיסמא?" ואנחנו נצטרך לענות לה "ערבה מפליקה" והיא תפנה לנו מעבר ואנחנו נכנס דרכו אל חדר המועדון של גריפינדור, כך היה. הגענו אל חדר המועדון של גריפינדור:חדר עגול, חמים (אפילו אני יכולתי להרגיש את החמימות), מלא כורסאות רכות מסודרים לפני אח גדולה והקירות היו מלאים בצבעי אדום וזהב. החדר היה מלא תלמידים שמיד כשנכנסנו השתתקו, זה היה מביך.
"הי," אמרתי.
"הי" הם מלמלו בשקט. נכנסנו לחדר מועדון ואז ג'יני נופפה אלינו וסמנה לנו להתיישב לידה וליד הארי, הרמיוני ורון התבודדו בצדו השני של החדר. התיישבנו לידם.
"נו, מה דעתכם?" שאל אותנו הארי.
"מדהים" אמרתי.
"מהמם" אמרה אליס.
"נחמד" אמר אדוארד
"מוכר בצורה לא רגילה" אמר ג'ספר, כולנו הסתכלנו עליו ואז אדוארד התחיל לצחוק.
"אתה לא באמת חושב ש..."אמר אדוארד שלא יכל לסיים את המשפט מרוב צחוק.
"מה?" שאלנו אני ואליס בבת אחת.
"אני אספר לכן אחר כך." אמר וסימן לנו עם עיניו על כל האנשים המקשיבים לשיחתנו.
"טוב הגיע הזמן שכולנו נלך לישון, יש מחר לימודים" אמרה הרמיוני מתוקף סמכות כמדריכה ראשית, כולם הקשיבו לה והתחילו לעלות לחדריהם.
"לילה טוב," אמר ג'ספר. וכמה תלמידים מלמלו בתשובה "לילה טוב".
"לא, אנחנו לא ישנים," ענה אדוארד לשאלה שנשאלה בלי קול "זה בסדר, אנחנו יכולים להעסיק ת עצמנו, תודה" ענה לעוד שאלה מחשבתית.
"לילה טוב" אמרתי לג'יני, הארי, רון והרמיוני, האחרונים שנשארו בחדר.
"מה אתם תעשו כל הלילה?" שאלה אותנו ג'יני.
"זה בסדר, אל תדאגו לנו...." אמרתי.
הם עלו לחדרם, בהתחלה שמענו מעט דיבורים ואז בכל חדר בזמנו שלו אמרו לילה טוב והלכו לישון. אחרי כחצי שעה כולם נשמו נשימות שלוות וישנו שינה עמוקה.
"אז מה בא לכם לעשות?" שאלה אליס ונעמדה ליד האש, נעמדתי לידה, החום היה נעים.
"הי, מה יקרה אם נכנס לתוך האש? אתם יודעים, בשביל להתחמם." שאלתי, כבר מזמן חשבתי על האפשרות הזאת, חשבתי על החמימות. כולם צחקו.
"את תראי כמו מרשמלו," אמר לי ג'ספר "תאמיני לי, מניסיון" הוא גיחך.
"חשבתי שערפדים לא יכולים להישרף." אמרתי.
"הם לא, אבל אם הם לא חתוכים לחתיכות הם רק קצת יוורידו, זה הכל" אמרה לי אליס.
"אבל החום, זה לא נעים?" שאלתי את ג'ספר.
"נעים מאוד, אבל אל תעשי את זה, יש לזה תופעות לוואי לא נעימות, חוץ מהקטע של ההוורדה.." הסביר לי ג'ספר.
"מה עוד קורה?" שאלתי.
"אתה נהיה הרבה יותר צמא מבדרך כלל, חוץ מזה העיניים שלך הופכות להיות אדומות כמו בהתחלה." אמר לי אדוארד.
"אוה" אמרתי והתיישבתי על הספה. אדוארד התיישב לידי ואליס וג'ספר הלכו לצד השני של המועדון. הנחתי את ראשי על חזהו של אדוארד והוא נשק לי על שפתי, זאת הייתה נשיקה סוערת מאוד, שנקטע על ידי צלצול הטלפון.
"הלו?" אדוארד ענה במהירות אחרי שנתקנו את שפתינו.
"הי אבא, מה קורה?" שמעתי את קולה של נסי מהצד השני של הקו.
"נסי," אמר אדוארד, מופתע.
"זהו שמי" היא צחקקה.
"אנחנו בסדר, מה שלומכם?" הוא שאל.
"מעולה, גם אמא שומעת אותנו?" היא שאלה.
"כן," עניתי.
"יופי, אני רוצה לספר לכם משהו", היא נעצרה.
"אז תספרי" אמר אדוארד.

-------

טאם טאם טאם!!!!
תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא