ממצאים ואהבה

לונה ישבה במשרדו של סנייפ, הוא קרא את הקלף שהיא כתבה

"אז את אומרת שאם אני ישתה מים עם לימון אני לא יוכל לעשות קסמים באותו יום?"

"פרופסור אני לא יודעת לכמה זמן זה מחזיק, אבל בגדול כן"

סנייפ שפשף את סנטרו, הוא לא היה בטוח שזה נכון, הוא לא ידע אם להאמין, אולי היא לא עשתה בדיקה מספיק טוב? אולי זאת הייתה טעות.

"ואת גם אומרת שחלק מהדם יקריש אם אני ישים בו לימון?"

כל הדבר ניראה ממש לא סביר, והיה קשה לו להאמין.

"אתה רוצה הדגמה?" היא שאלה והפשילה את שרוול חולצתה, סנייפ שם לב שידה פצועה. היא קירבה את ידה לפה על מנת לנשוך אותה.

"אין צורך" הוא אמר ואחז בידה.

הוא הלך לארון שהיה במשרדו ופתח אותו, הוא הוציאה משם מבחנה וקומקום קטן.

סנייפ שם את המבחנה ואת הקומקום על שולחן המשרד. הוא חזר לארון ולכך משם שתי צנצנות אחת עם מים השנייה עם לימונים, הוא שם אותן על השולחן.

לאחר מכן חזר בשלישית לארון והוציאה משם שק קטן, הוא שם את השק על השולחן, השק היה קשור עם חבל, הוא פתח את החבל בידיים הדקות והלבנות שלו.

בתוך השק היו אבנים שחורות, הוא הוציאה אבן אחת ואחריה עוד אחת וכך, אלא עד שהוציאה את כולן. שבעה אבנים היו בשק, הוא סידר את האבנים על השולחן כך שהיו למעין משטח.

סנייפ הוציאה את שרביטו מתוך כיס בגלימתו ואמר

"פוליטוס" ואש קטנה הופיעה על האבנים. הוא הלך על הארון והוציאה משם כמה ענפים אותם שם בתוך האש.

סנייפ לכך את הצנצנת עם המים ופתח אותה, הוא שפך את המים לתוך הקומקום, את הקומקום שם על האש.

לונה הסתכלה עליו מרותקת. הוא עשה הכל באופן כול כך מוצלח, כל כך מדויק ויפה. היא חייכה בהנה כאשר הסתכלה עליו.

סנייפ פתח קופסה שהייתה מונחת על השולחן, בטוחה היו כול מיני דברים תחבושות, מספריים, שוקולד, מלקחיים קטנים ועוד דברי רפואה.

סנייפ הוציאה את השרביט בשנית כיוון אותה על האש ואמר

"טליטו" האש נעלמה, הוא פתח את מכסה הקומקום בעדינותי, בהצבעות העדינות שלו הוא לכך את המלקחיים קטנים והרים בעזרתם את המבחנה.

הוא הכניס את המבחנה לתוך המים הרותחים ולאחר שתי דקות הוציאה אותה ועניך אותה על השולחן בעזרת המלקחיים.

סנייפ הפשיל את שרוול גלימתו לכך את המספרים ובעזרתם עשה לעצמו פצעה.

הוא טפטף קצת מהדם לתוך המבחנה.

"את כל זה עשיתי על מנת לשמור את הדם סטרילי כמה שאפשר, זאת על מנת שנוכל לדעת שזה הכן תוצאה של המגע בין שני החומרים" הוא אמר ולכך תחבושת מהקופסה בעזרתה עטף את ידו הפצועה.

סנייפ פתח את צנצנת הלימונים והוציאה ממנה בעזרת המלקחיים חתיכת לימון אחת, הלימון בצנצנת היה חתוך לפרוסות דקות.

הוא פתח את המבחנה והכניס לתוכה את הלימון, הדם נקרש והיה ניתן לראות באופן ברור עוד יותר את השינוי מבפעם הקודמת שבה לונה עשתה את הניסוי.

לונה הסתכלה על הפנים של סנייפ שהיו נראות מרוצות ומתלהבות.

הוא חייך והסתכל עליה בסיפוק, למה הוא מסתכל עלי ככה? היא חשבה לעצמה.  

זאת כנראה הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה אותו ככה כלפי איזשהו מישהו, הם עמדו שם במשרד והסתכלו זה על זו ולא אמרו דבר, הם לא ידעו מה להגיד ואיך זה ישמעה, כל העניין היה מביך במקצת, טוב לא במקצת זה היה מאוד מביך.

לאחר זמן שנדמה כאילו היה שנים לונה אמרה

"אמממ" ואז הפסיקה

"זה עובד" אמר סנייפ

"כן זה עובד, אמממ שנמשיך? פרופסור?"

"כן, אז יש קשר בין הלימון לדם, הדם פשות מצטמק, כנראה בגלל משהו שעושה את הקסם, אבל לונה מה לגבי דם מוגלגים? אולי זה עושה את זה לכול סוג של דם?"

לונה הסמיקה כאשר שמעה אותו משתמש בשמה הפרטי בפעם הראשונה.

אז איך אנחנו יודעים שזאת לא אותה תגובה לדם מוגלגים?

"אני לא יודעת, זאת אומרת אם היה זמן, ואם הייתי מכירה מוגלגים, אז זה היה אפשרי, אבל אין זמן, ואין איזו חופשה שתאפשר לי לפגוש מוגלגים ברחוב, שמאיזו סיבה לא ברורה יסכימו לתת לי דם, אתה יודע לחתוך את הגוף שלהם בשביל איזה ניסוי שאני אפילו לא יכולה להגיד להם מה הוא, ואז כאילו מה? אתה מבין אפילו אם היה לי זמן לא הייתי יכולה לעשות את זה, טוב בתאוריה יכולתי לגרום להם לעשות את זה בעזרת קסם, אבל גם זה לא היה עובד כי אתה יודע זה לא חוקי והיו מוציאים אותי מהוג"

"לאבגוד, מספיק, את לא צריכה לעשות כול מיני מעשים לא חוקים בשביל זה, אני יסיג לך דם של סקיבים, זה אומנם לא דם מוגלגים אבל גם במקרה הזה אני בכלל לא בטוח, ואם הדם הזה יעבוד אני יעשה כל מה שדרוש על מנת לתת לך דם של מוגלגים, בסדר" סנייפ חייך עליה

"כן" היא אמרה וחיבקה אותו, הוא זז לשנייה בהפתעה ולאחר מכן חזר וחיבק אותה

"תודה" היא לחשה בעודה עומדת על קצות ההצבעות מנסה להיות בגובה שלו, דבר שממש לא היה ראלי.

הפרק הקודם		הפרק הבא