נקודת מבט

אחריי שהם הגיעו לפאב, שהיה מוגלגי, הם נכנסו, והזמינו משקאות.

"ארבע כוסות של וודקה, ו-וויסקי. בבקשה" ביקש הארי.

"ונשמח גם לאבע כוסות של בירה וקערת צ'יפס" הוסיף רון.

אחריי שהגיעו אליהם המשקאות והציפס, הם התחילו לאכול, לשתות ולצחוק. רו אכלה מהציפס, ושתתה קצת בירה מהכוס של רון, הארי שתה בעיקר, כמוהו גם רון, ודראקו אכל מהציפס ושתה.

בגלל שדראקו מעולם לא השתכר, הוא לא הכיר את התחושה ששותים, ובגלל זה לא כל כך נהנה. רון והארי, שהשתכרו כבר מספיק פעמים בחייהם, ידעו את התחושה של השיכרות וקיבלו אותה בשימחה.

שסיימו את כוסותיהם, רון ניסה לפלרטט עם רו, שסטרה לו בכוח והכניסה אותו למכונית, והארי ודראקו היו באמצע נשיקה לוהטת, שקועים בכישופו של האלכוהול. אותם רו הפרידה באנחה וגררה למכונית.

בנתיים בביתם של דראקו והרמיוני:

"מה את חושבת שהם עושים?" שאלה הרמיוני את ג'יני.

"משתכרים עד המוות ועושים דברים מגונים." אמרה ג'יני בביטחון.

"את מתכוונת לסקס?!" שאלה הרמיוני בזעזוע.

"לא! מה פתאום?!" הסמיקה ג'יני. "אני מתכוונת לפלירטוטים, נשיקות, דברים כאלו..." הסבירה.

"אם רו תדווח על דברים כאלה, לא ההנגובאר יעשה להם את המוות, אלא אני." סיננה הרמיוני.

באותו הרגע, נכנסה רו הביתה, גוררת אחריה את רון, שניסה לנשק אותה, ואת הארי ודראקו, שהתנשקו.

הרמיוני התפוצצה מכעס, וג'יני התאפקה מלפרוץ בצחוק. רו נראתה נרגזת, וכדי לאושש את הבנים היא נתנה לכל אחד סטירה מצלצלת. נראה שזה עבד, והבנים התאוששו מספיק כדי להתנתק אלה מאלה, ולעלות לחדרי השינה.

ג'יני לא יכלה להתאפק, היא כבר הייתה אדומה לגמריי ופרצה בצחוק משחרר.

הרמיוני עלתה לחדרי השינה בעקבות הבנים, וכעבור כמה דקות היא "שטפה" אותם בצרחות שרו וג'יני שמעו אותן וחייכו בסיפוק.

הרמיוני חזרה לסלון באמצע רצף של קללות.

"מטומטמים, חסריי אחריות. אוך! אני לא אתן להם להשתכר עוד פעם אחת בחיים המסכנים שלהם!"

ג'יני ורו פרצו בצחוק ואחריי כמה מבטי כעס, הרמיוני הצטרפה אליהם.

למחרת:

ג'יני, רו, והרמיוני קמו בבית. הרמיוני לקול הקאות מן השירותים הצמודים לחדרם, ג'יני לקול גניחות כאב, וכך גם רו.

הרמיוני קמה בחיוך זחוח, והלכה לשירותים. שם, ראתה את דראקו רכון מעל האסלה, שיערו מבולגן והוא מקיא את נשמתו בערך. ג'יני קמה כדי לראות את הארי יושב על המיטה ואוחז בראשו הכואב. רו קמה וראתה את רון בולע כדור נגד כאבי ראש. הם ירדו למטבח, ושם אכלו ארוחת בוקר.

"זה מגיע לכם!" אמרה הרמיוני באותו חיוך זחוח.

"לא שותה יותר בחיים בחיים שלי..." מלמל דראקו.

"נהדר, למדת את הלקח! פעם ראשונה ואחרונה בשבילך, אדון מאלפוי מאלפוי הצעיר!" חייכה ג'יני ורו הוציאה להם לשון.

"הבנו, ניצחתן, עכשיו אפשר לעזוב אותנו בשקט?" ילל הארי.

הבנות החליפו כיפים וצעקו: "ניצחון!"

אני מאוכזבת ממכם. אנחנו משקיעות, כותבות, חושבות, ומפרסמות ובשביל מה? שיהיה מנוי אחד?!

אז כן, אני מודה להארי פרסאוס, שנרשם לפאנפיק.

אני רוצה שתבינו, אם אתם כותבים סיפור, אתם הייתם רוצים שייתיחסו אליו, נכון?

כי אתם משקיעים, ומפרסמים את זה על זמנכם החופשי, אתם הייתם רוצים שיגיבו תגובה בונה, שישבחו, או שאפילו יכתבו: " פאנפיק נוראי, ממש לא לטעמי", נכון?

יש המון צפיות לפאנפיק, ויש תגובות מבן אדם אחד.

מטרה: שני תגובות.

איכזבתם אותי. ובגלל הורדתי את המטרה.

הפרק הקודם		הפרק הבא