הצייד

נקודת מבט-רייצ'ל

רייצ'ל חששה לפני שהיא וג'ון הלכו ונעמדו במקום ההומה ביותר שראו.

מה אם הקוסמים והמכשפות בכפר לא יסכימו איתם? או לא יאמינו? האם הסיכוי שלה לנקום את מות משפחתה יאבד?

היא קיוותה שתצליח לשכנע אותם.

היא קצת פחדה,אך ניסתה ללבוש חזות אמיצה,כמו כשאביה נפטר ממחלה.

באותו זמן אימה הייתה באבל כבד,ולא טרחה להסתיר את זה.

אחיה טים רק הבין שמשהו רע קרה.

רייצ'ל גם היא הייתה אבלה וכאובה על מותו של אביה, אך היא ידעה שהיא צריכה להיות חזקה,והיא שמרה על החזות האמיצה שלה.

באותו זמן,היא שמה מסיכות.

מסיכה של אומץ,חוזק,אופטימיות,אך בפנים היא הייתה מתאבלת.

והיום כל המסיכה נשברה,כשראתה איך שורפים את אחיה.

אם ג'ון לא היה חזק בשבילה,אולי היא הייתה מוותרת,ולאחר מכן לא הייתה רוצה לנקום את מות אחיה,אלא רק להתקפל לכדור קטן ולבכות.

היא וג'ון חיזקו זה את זו,במשך זמן קצר כל-כך.

לפחות הוא היה חזק בשבילה בפעם הראשונה.

זה היה הדבר שרייצ'ל ידעה שיספיק בכדי לבטוח בו,שהוא בסדר.

וכעת,כשעמד לידה,היא ניסתה להיות חזקה כמו שהוא היה בשבילה,ולאזור אומץ.

"סליחה?" היא סוג-של צעקה כדי שכל הרחוב הזה ישמע אותה.

היא הגבירה את קולה בעזרת השרביט.

"סליחה!"

האנשים הסתכלו עליה.

"תושבי הכפר,אנא,הקשיבו לי!" הפצירה בהם.

"שמי הוא רייצ'ל,ומי שלידי הוא ג'ון,ובאנו לידע אתכם על סכנה שמרחפת מעל ראשיכם!"

תושבי הכפר זזו באי נוחות,מלמולים החלו להשמע פה ושם.

היא נשמה נשימה עמוקה,ודיברה.

"אלה המוגלגים,הם-הם התחילו לצוד את הקוסמים."

באותו רגע התחילו המהומות.

"מוגלגים?"

"אילו שטויות!"

"למה שהם יתקפו אותנו??"

"שקט!" צעק ג'ון משרביטה של רייצ'ל.

"אני מבטיח לכם שנסביר לכם הכול,אך לא נוכל לעשות זאת אם לא תתנו לנו לדבר.אז אנא,תנו לנו לפחות להגיד לכם מה קורה."

כמה אנשים עדיין השמעו מילמולים שקטים,אך בקושי והיה רעש לאחר שג'ון דיבר.

רייצ'ל הביטה בו בהערכה.

ג'ון הנהן לעברה.

היא כחכחה בגרונה.

"אכן. למקרה שאתם לא יודעים, היום החלו שריפות מכשפות וקוסמים על המוקד.אני מאמינה שהתופעה הזו תתפשט גם למקומות כמו אלו. ואנחנו רוצים שתעזרו לנו. תעזרו לנו לסיים את מה שהתחיל היום."

מילמולים החלו להישמע,בעיקר של אי-הסכמה,כמה אנשים כבר התעתו מהמקום.

"תראו,אני לא משקרת." היא אמרה להם.

היא פנתה,הרימה את גב ידה והראתה להם שריטה נוראית.

"זה מה שעשו לי המוגלגים כשפרצו לביתי. מה יש לכם להגיד על זה?"

"מה יש לנו להגיד?אני,באופן אישי,חושב ששתית יותר מדי,גבירתי הצעירה! יש לי עוד הרבה דברים אחרים מאשר להקשיב לשטויות הללו,לעזאזל! אני הולך!"

האנשים השמיעו קריאות הסכמה,ואז הסתלקו והתעתקו איש איש לדרכו,מתעלמים מרייצ'ל וג'ון.

רייצ'ל הביטה בתדהמה באנשים שעוזבים את המקום.

"לא! בבקשה,זה אמיתי! אני לא משקרת! אנשים,אנא! הקשיבו לי!" אך כבר לאך אחד לא היה אכפת.

האנשים הלכו והותירו את רייצ'ל וג'ון לבדם ברחוב,איפה שרייצ'ל חשב שזה יהיה אחד המקומות היחידים בהם יקשיבו לה.

"הממ.עדיין,לאחר שראיתי את כל טענותיך,אני עדיין לא משוכנע."

"למה לא?" שאל צ'אק.

"תעשה את זה-במקרה הטוב אלה לא יהיו מכשפה או קוסם אמיתיים. אך אם כן-אתה תיפטר מאנשים אשר ינסו להשתלט על העולם הזה בעתיד."

"טוב נו,כנראה אתה צודק. אז אני אפרסם את ההודעה ואשלח אותה למושלי הערים והכפרים בבריטניה."

"טוב ויפה." צ'אק ניסה להישאר אדיש,אך בתוכו ההתרגשות גברה.

הוא הביט בחוסר סבלנות כאשר כתב מלך בריטניה את ההודעה ועד ושירבט את חתימתו.

"קח ומסור הודעות דומות לכל ערי אנגליה." ציווה לאחד ממשרתיו.

לאחר שהמשרת הלך הוא ניגש ולחץ יד עם צ'אק.

"אני שמח שעשינו עסק,ידידי."

"גם אני שמח,אדוני.שמח מאוד."

שמחה עזה פרצה בתוכו.

אחרי שההודעות ישלחו,כבר לא יהיה לקוסמים בבריטניה לאיפה לברוח.

הם לא יצליחו לחמוק מגורלם.

יהרגו אותם,בזכות ההצהרה שצ'אק גרם שתיכתב על ידי המלך.

הוא יגרום טבח.

יהרגו את הקוסמים באנגליה אחד-אחד,עד האחרון שבהם.

איש מהם לא ישאר בחיים. 

הפרק הקודם		הפרק הבא