זואי ג׳קסון והאולימפיים

הפרק היום יצא מאוד קצר, אבל אני עובדת על הפרקים הבאים שיצאו בקרוב.

ביני לבין ריינה נרקמה חברות אמת של ממש.

אפשר לומר שאני הייתי הילדה הכי עסוקה ברומא החדשה.

הייתי קמה בשש בבוקר, מתארגנת עד שבע ואז אוכלת. אחר כך הייתי יוצאת לבריכה לבערך חצי שעה. בשבע וחצי פרסי ואנבת׳ היו קמים ואני הייתי מתאמנת על האקרובטיקה והגמישות במשך שעה וחצי. בשעה תשע אנבת׳ העבירה לי שיעור באנגלית עד עשר, ועד אחת עשרה שיעור על המיתולוגייה היוונית. עד 12 בצהריים הייתה לי הפסקה, שבה תמיד לימדתי את גורי כמה טריקים חדשים. בשעה 12 היינו יושבים לאכול ביחד עם כל המשפחה, ואז באחת פרסי היה לוקח אותי לטיול היומי. במשך שעה וחצי אני ופרסי הסתובבנו ברומא החדשה, כל יום פרסי הביא אותי למקום אחר. בשתיים וחצי הייתי חוזרת הביתה ויוצאת אל הגג, הייתי יושבת שם וכותבת סיפורים. בארבע תמיד הלכתי לבקר את ריינה, לפעמים אצלה בבית, לפעמים בביתן של הקורהטה החמישית ולפעמים סתם בבית קפה בעיר.

נהנתי מהשגרה הזאת.

אבל יום אחד, היא השתנתה.

באחד מהימים, בשעה שמונה בבוקר, אנבת׳ נכנסה לי לחדר בזמן שהתאמנתי. ״היי אמא.״ אמרתי לה. עדיין לא האמנתי שאני באמת יכולה לקרוא לה ככה, שהיא באמת אמא שלי.

״את יכולה לבוא איתי שנייה?״

״בטח.״ אמרתי והורדתי את רגלי מהבר (מין מעקה שמשתמשים בו בעיקר בבלט). 

הלכתי אחרי אנבת׳, היא הובילה אותי לקומה הראשונה. אנבת׳ התקדמה לכיוון הדלת של ״החדר הסודי״, כשהגעתי לרומא החדשה אנבת׳ אמרה לי לא להיכנס לשם.

היא פתחה את הדלת, הצצתי פנימה.

הייתי מלאת פליאה, החדר היה מלא בנשקים, מגנים וארונות זכוכית.

רצתי אל אחד מהארונות והבטתי פנימה. היו שם כמה פרטים, וליד כל פריט היה פתק קטן.

בזווית עיני קלטתי את אחד מהפריטים. זה היו הנעליים המעופפות של הרמס! בפתק היה כתוב:

הנעליים המעופפות של הרמס

כושפו ע״י לוק קטלן 

ברגע שמישהו ילבש אותם, הנעליים ינסו לגרור אותו לתוך טרטרוס

״כן.״ אנבת׳ הגיחה מאחורי ושממה את ידה על כתפי ״אלו הנעליים האמיתיות.״

״כל החדר מלא בדברים כאלה?״ שאלתי בהתלהבות.

״כן.״ אנבת׳ אמרה ״אבל לא בשביל זה הבאתי אותך לכאן.״

״אז בשביל מה?״

אנבת׳ הוציאה מכיסה פגיון והשיטה אותו עבורי. ״הפגיון המקורי שלך!״ אמרתי בהתלהבות.

״נכון,״ 

״חשבתי שהוא נאבד שאת ופרסי נפלתם לטרטרוס.״

״האדס מצא את הפגיון והחזרי לי אותו.״

אנבת׳ נשמה נשימה עמוקה.

״מאחר שאני לא צריכה את הפגיון הזה...״ היא התחילה לומר.

ידעתי למה והנהנתי לעברה, הרי היא קיבלה חרב בטרטרוס מענק!

״חשבתי להביא לך אותו.״ אנבת׳ המשיכה בדבריה.

״באמת?״

הייתי כל כך המומה, שכמעט ולא יכולתי לדבר.

״כן, באמת. את חייבת להתאמן קצת.״

לקחתי את הפגיון בידיים רועדות ובחנתי אותו.

״אוהבת?״ אנבת׳ שאלה.

״אני… אני… אני לא יודעת מה להגיד…״ כמעט התחלתי לבכות.

אנבת׳ החליטה לשתוק, ופשוט לתת לי חיבוק ענקי.

חיבוק של אמא.

הפרק הקודם		הפרק הבא