המכון לטיפול זוגי לדמויות מפאנדומים

תודה על כל התגובות החמות! אשמח אם תגיבו גם בפרק זה ואם תדרגו את הפאנפיק.

"סוף סוף." רטנה קטניס כששמעה את הקריאה וראתה את הזוג עם האישה הבלונדינית והבחור עם השיער שחור יוצאים מהדלת.

הם נראו רגוזים זה על זה כמו שהיו בהתחלה. אם קטניס תגלה שהם חיכו בתור לחינם...

היא ופיטה נכנסו אל החדר, שהיה לבן להפליא עם עוד כמה דברים תלויים על הקירות.

מולם ישב איש זקן מוזר, שהזכיר לקטניס, למרבה תסכולה, את הנשיא הנתעב סנואו.

"שלום לכם, קטניס, פיטה." הוא פתח.

"השם שלי הוא סילב-" 

"-לא אכפת לי מה השם שלך." קטעה אותו קטניס והתיישבה אל מול הזקן.

"אני רק רוצה שתעזור לנו לפתור את הבעיות שלנו. בגלל זה אתה כאן, לא?"

פיטה, שעמד לידה, תקע בה מבט זועם.

"אנא סלח לה, אדוני." הוא התנצל והתיישב ליד קטניס, מרחיק את כסאו קצת רחוק יותר מקטניס.

"היא לא ממש חברותית בתקופה הזו של השנה. ובכללי. אדון..."

" סילבסטר. אבל זה בסדר, זה בסדר." אמר הזקן בחיוך.

"ובכן, הזוג מאלארק-"

"אוורדין." תיקן אותו פיטה בלחש.

"קטניס לא בדיוק רצתה לשנות את שם המשפחה שלה." הוא אמר ושיגר לעבר אשתו מבט זועם.

"אז היא הכריחה אותי לשנות, כמובן."

"אוורדין." תיקן את עצמו הזקן ושילב את זרועותיו על חזהו.

"בואו נתחיל מפיטה, אז פיטה, אנא ספר לי מה הבעיות-"

"אני מעדיפה שאני אתחיל." אמרה קטניס במהירות.

"לא, נתתי לפיטה להתחיל." אמר הזקן בחביבות אך בתקיפות.

קטניס הסתכלה על פיטה בזעם.

"אממ, האמת...אני מעדיף שהיא תתחיל." אמר פיטה במהירות, מבטו מפוחד.

"המפפ."

"התחלנו? טוב, אז ככה." התחילה קטניס.

"הרגל הבלתי נסבלת שלו. מאז שהתקינו לו רגל תותבת הוא משתמש בה כתירוץ להתחמקות ממטלות. זה בלתי נסבל! 

" כשאני אומרת לו 'פיטה, תוציא את הזבל' הוא עונה, 'אבל הרגל שלי...'

'פיטה, תנקה את הבית.'

'אבל הרגל שלי...'

'פיטה, תסיע את רוז לבית הספר'

'אבל הרגל שלי...'

וזו רק ההתחלה! אני עושה כמעט הכול בבית, בזמן שבעלי העצלן אפילו לא טורח לעשות משהו." היא אמרה והסתכלה על פיטה.

"אבל כשהוא שמע שיש מאפיה חדשה בעיר, היית צריך לראות איך הוא רץ!" 

סילבסטר רשם במחברתו.

"אני מבין."

"ומה שאמרתי עכשיו מוביל לבעיה הבאה שלי," אמרה קטניס והצטמררה.

"לחם" המילה הזו לבדה העבירה בה רטט של פחד.

"הוא מכין לנו רק לחם! אך ורק לחם! הוא אפילו הרחיק את כל חיות הבר כדי שאני לא אוכל לצוד משהו! נמאס לי מהלחם שלו, הוא כבר נתן לנו לאכול את כל סוגי הלחמים שקיימים!" קטניס הסתכלה על פיטה בכעס, שעד עכשיו ישב ושתק בכעס.

"ראש פיתה."

"איך קראת לי?" אמר פיטה בכעס.

"שמעת אותי טוב מאוד." אמרה קטניס ואז חייכה חיוך זחוח.

"ראש פיתה."

פיטה התחיל להתעצבן.

"הנערה המטורללת."

"מאכיל החזירים."

"חץ בתחת."

"דיפלומטי מטומטם."

"ענייה מעצבנת."

"טוסט שרוף."

"מוח בגודל של קליע..?" ניסה סילבסטר לתרום את הקללה שלו לשיחה.

"-מה?" אמרה קטניס במבט מבולבל.

"הו, סתם משהו שקשור לעבר שלי, לא משהו מיוחד." אמר סילבסטר במהירות.

"אבל לא באנו לכאן כדי לריב, אז... בואו נמשיך לפיטה." אמר סילבסטר למרות מחאותיה של קטניס.

"פיטה, מהן הטענות שלך?"

"תודה." אמר פיטה ונשם בחדות.

"טענתי היא שאשתי היקרה מפחידה את ילדינו. היא כל הזמן- ואני חוזר, כל הזמן, מזכירה את מה שקרה לנו במשחקי הרעב. אחרי שהיא סיפרה להם מה קרה, הם לא מפסיקים לפחד שסנואו יבוא אליהם בשנתם! וכל פעם שהיא מתעוררת צורחת מאחד הסיוטים שלה, הילדים יורדים למקלט! פעם אחת, אחרי שהיא הייתה אומרת את אחד האיומים שלה, כשטוני הלך לישון אני שמתי לב ש'ברח' לו במיטה! אתה מבין כמה המצב גרוע?" אמר פיטה והסתכל על סילבסטר.

"זה גם הפך לאחד מהאיומים הקבועים שלה, 'אם לא תאכל את ארוחת הצהריים, סנואו יבוא לחסל אותך', או 'אם לא תפסיק לעשות בלגן, הטציות יבואו בלילה." אמר פיטה. קטניס גלגלה עיניים.

"משחקי הרעב..." מילמל סילבסטר.

"זה מזכיר לי איזו סיטואציה שהייתי בה, עם רוב צבא ארצות הברית. כמה דם היה!" נזכר סילבסטר בחיוך קל.

"הו, סליחה, תמשיך."

"אין בעיה." אמר פיטה והמשיך.

"בעייתי השנייה היא שהיא שקועה בעבר. לא עובר יום בלי שהיא מזכירה את משחקי הרעב, בוכה כל לילה ואומרת לי שהיא הייתה צריכה להתחתן עם גייל במקומי כל פעם שאנחנו רבים!" אמר פיטה ושילב ידיים.

"זה בלתי נסבל! גם בכל ארוחת ערב שלנו היא הייתה אומרת דברים כמו,'בתפר, לא היו לנו מאכלים כאלה', ואז מתחילה לדבר על כל מה שלא היה שם. וזה לא רק זה." הוא אמר והסתכל על קטניס.

"היא אובססיבית לחץ וקשת. מאז שגירשתי את חיות הבר היא מתאמנת על העצים, בתים נטושים ואפילו על הטלוויזיה!" פיטה הפשיל את שרוולו והצביע על פצע כחול שהיא שם.

"זה כשהיא התחילה לירות חיצים, ואחד מהם חלף לידי, ברחתי ונתקעתי בעץ."

קטניס החניקה צחוק.

פיטה הביט בה בכעס.

הוא הצביע על פצע עם דם שהתייבש בברכו.

"אחד החיצים שלה פגע בי, וזה פגע אפילו בכף רגלו של טוני כשהוא ראה טלוויזיה. והשריטה ביד שלי? חץ שרט אותי! קטניס היא חתיכת משוגעת!"

"אני מבין..." אמר סילבסטר לאחר שרשם את הכול והסתכל על הזוג, בוחן כל אחד מהם בדקדקנות.

"טוב, רק, ברשותכם, כמה שאלות קטנות:

"איך הילדים שלכם מסתדרים עם המריבה שלכם?"

"דווקא בסדר, המריבות מסיחות את דעתם מהסיפורים על משחקי הרעב."

"פיטה,האם נמאס לך מלאכול לחם?"

"אף פעם לא."

"קטניס, כרגע, אם הייתה לך האפשרות לבחור, את מי היית בוחרת, גייל או פיטה?"

"קשה,קשה...אני אלך על פיניק."

"האם הייתם אומרים שהקשר ביניכם היה עמוק לפני המריבות?"

"אממ, תגדיר עמוק?"

"אוקיי," אמר סילבסטר לאחר שכתב את תשובותיהם במחברתו.

"סיימנו פה. אני צריך מכם שתחכו בחדר ההמתנה עד שאקרא לכם, אולי עוד בערך שעה."

"מה?? אז בשביל מה באנו לפה?!" התעצבנה קטניס.

"אמרתי שאני אעזור לכם. אני רק דורש מכם קצת סבלנות." אמר סילבסטר והביט בהם במבטים רבי-משמעות.

"ובינינו, אין לכם מה להפסיד."

קטניס רטנה בעוד הלכה לעבר הדלת שמובילה אל חדר ההמתנה, פיטה אחריה.

ובינתיים, בחדר שבו היה סילבסטר הזקן והחביב, הזקן הוציא את מיקרופונו הותיק ואמר:

"הזוג הבא, ג'ון ושרה!"

הפרק הקודם		הפרק הבא