הנהר והעפרוני

הפיק לא מוצלח כמו שקיוויתי אבל אני פשוט כל כך אוהבת אותווו

ולמען האמת, כבר נמאס מרומאנסים משעממים ובלה בלה. אפילו מרונמיוני.

בההה

משעמם

העלמה מרי לואיז עברה בין כל חדרי היתומים וצילצלה בפעמון הנחושת הקטן כדי להעיר את הילדים. יום רגיל בבית היתומים כלל ארוחת בוקר ולאחר מכן ניקוי החדר,מעט לימודי מתמטיקה ואנגלית וזמן חופשי.

טום רידל היה חסר כל מוטיבציה לקום מהמיטה ולהתחיל לנקות את חדרו האישי, משום שאף ילד לא הסכים לישון באותו חדר עם "המוזר הזה". טום התהפך במיטתו וחזר לישון.

באותו הזמן,קיירה התעוררה והחלה להמהם מעין מנגינה בראשה (כמו הרמיקס קופיפנדה שאני המצאתי!). השותפות לחדרה,קלרנס,אליזבת,מייבלין וסטייסי, לא אהבו את העובדה שקיירה נוהגת לשיר ברגע שהתעוררה, למען האמת, קיירה שרה בכל מקום,במיטה, בארוחה,בעת ניקוי החדר,היא לפעמים הייתה שרה את התשובות שלה בשיעורים ואת הזמן החופשי שלה,היא בילתה בשירה.

קיירה המשיכה להמהם ואז לפתע,היא החלה לשיר.

"העפילו אל היום,

זנחו החלומות,

כבשו את היום,"

סטייסי גנחה בייאוש, "הנה זה שוב מתחיל..." וכיסתה את אוזניה בכרית

"פקחו את העיניים,

הבריקו את היום,

העירו את קולכם,

הרשימו את היום"

"אוך,את לא יכולה פשוט לסתום?" כעסה קלרנס, "זה קשה לך?"

"קלרנס צודקת! את לא יכולה לקום כמו בן אדם נורמלי?!" הוסיפה אליזבת

"אני חושבת שצריך לבקש להחליף שותפה!" הכריזה מייבלין ומיד החל דיון סוער על מי תחליף את קיירה ואם לא תימצא מישהי מתאימה מי תקבל את המקום של קיירה.

קיירה הרגישה את הדמעות נתלות על ריסיה,היא לא הסתדרה עם אנשים. היא הייתה שונה מדי, אנשים העדיפו לעסוק במראה שלה מאשר ביכולות המוזיקליות שלה, ואפילו אחרי כל ההערות שהיא מכוערת וענקית היא נשארה רגישה ביותר.

קיירה יצאה מהחדר בריצה אל עבר המקום הסודי שלה וצנחה על האדמה.

הדמעות החמות זלגו על לחיה וכמה טיפות מלוחות התנפצו על שפתיה,קיירה שיפשפה את עיניה והחלה לשיר שוב.

"בבית הורי-"  שיהקה קיירה.

"שם חייתי פעם,

אמי מדליקה את האש,

אבי מעיר את הטבחית-"

המילה טבחית נשמעה שלוש פסיעות ממקומה של קיירה.

"שמנת נקרשת,

בצלים נרקבים-"

שני המשפטים האלו נשמעו מהעץ הרחוק ביותר מקיירה;אולי כי קיירה רצתה להרחיק את הבצלים הרקובים ואת השמנת המקולקלת.

"חלב מחמיץ,

ביצים נסדקות-"

גם המשפטים האלו הופיעו מהענף הגבוה ביותר של העץ הקרוב ביותר לקיירה,אולי היא ספגה עלבונות לא נעימים אבל הצלחתה במיומנות החדשה שלה שיפרה את מצב רוחה

"הו,ביתנו חסרה היא,

נעלמה ללא שוב,

אולי לא תשוב-"

המשפטים האלו נשמעו מנעלי הלקה השחורות של קיירה.

"וכשהיא תחזור,

הלחם יאפה את עצמו,

החדרים ינקו את עצמם,

והבית יתמלא במוזיקה!"

באופן מפתיע,הבית הזה נשמע מכיוון צפון מערב לקיירה. 'אולי ביתי נמצא שם'

חשבה קיירה בנאיביות, 'הם ישמחו כל כך לראותי שוב!'

"קיירה!" קראה מרי לואיז, "איפה את?"

קיירה נאנחה והעיפה מבט אחרון לכיוון "ביתה" ויצאה מהפינה הנסתרת.

"אני כאן"

"הו,דאגתי כל כך שקרה לך משהו" אמרה מרי לואיז בהקלה, "את צריכה ללכת לארוחת הבוקר,מכינים היום חביתה"

קיירה הינהנה בהתלהבות והחלה ללכת לכיוון בית היתומים.

"לנער ביצה,

לזרוק ביצה,

לתפוס ביצה,

לשבור ביצה,

חביתה לארוחת הבוקר!"

כמה תגובות יהיה נחמד!

הפרק הקודם		הפרק הבא