"אני לא מה שאתם חושבים."

היי לכולם, בפרק הקודם שכחתי לכתוב ויתור זכויות, אז ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג וליוצרים של סרטי היורשים (דיסני). תודה ל - liv14, שהגיבה בערך שניה אחרי שאישרו את הפאנפיק :)

אז, הפרק שלכם:

אני ומאל גלגלנו את העגלות שלנו לאורך הרציף, וחיפשנו מקום פנוי ברכבת. המאלפויים לא רצו לעבור איתנו לרציף, הם בכלל מנסים כמה שיותר להתרחק ממנו, עד כמה שזה אפשרי, כשאני ומאל מכריחות אותם לאפשר לנו לגור אצלם. המאלפויים פחדו ממנו מאז ומעולם.

כל התאים היו מלאים, חוץ מתא אחד, שבו ישבו שני תאומים זהים לגמרי, בערך בני 12 ו עם שיער ג'ינג'י בוער. כנראה וויזלים, חשבתי לעצמי, אם כי הם לא נראים כאלה אידיוטים מטומטמים כמו שהמאלפויים אומרים. "אפשר לשבת כאן? כל התאים מלאים," שאלתי. "בטח!" ענו התאומים לבית וויזלי פה אחד וחייכו חיוכים זדונים. התיישבנו, ואחד התאומים אמר: "אני פרד וויזלי, וזה ג'ורג', אח שלי." מאל אמרה: "אני קייטי אוליברסון, וזאת ונ...  כלומר, זאת מלאני פיטרסון." היא תיקנה את עצמה במהירות. ברצינות, הילדה הזאת עוד תחשוף אותנו, ואז אנחנו נשאר באזקבאן עד יומנו האחרון, או עד שאבא שלנו יחזור למלוא כוחותיו, הסוהרסנים יעברו לצד של אבא ואזקבאן ייפרץ.

בעצם, כדאי שבזמן שאני בתחפושת, אני לא אחשוב מחשבות כאלה. אני יכולה לפלוט משהו בטעות. בלטריקס לימדה אותי ואת מאל ביאור והלטת הכרה - דבר שימושי, כשצריך לחסום את המחשבות מפני פולשים.

תהיתי למה התאומים וויזלי מחייכים חיוכים כאלה זדוניים, והתשובה התבררה במהרה.

פרד אמר: "אתן יודעות לעשות קסמים?" " כן," ענינו. "אני רוצה ללמד אתכן לחש אחד, תוכלו לנסות אותו על הינשוף הזה כאן," אמר ג'ורג' וצביע על קית', התנשמת שלי ושל מאל. (שכחתי לגמרי לספר על קית' - קית' היא תנשמת חכמה שתמצא את הנמען בכל מצב, אני ומאל הכרחנו את המאלפויים לקנות אותה כשהיינו בסמטת דיאגון). הסתכלתי על פרד וג'ורג' בחשדנות. שאלתי: "נו, ומה הלחש?" התאום הימני יותר כחכח בגרונו ואמר: "לימון וחמנית זה טוב,הינשוף הזה - צהוב".

כמובן שידעתי שזה לא לחש אמיתי. אבל החלטתי לעבוד על התאומים בחזרה. כיוונתי את השרביט שלי (עץ אפרסק, שערה של חד קרן,  30.5 ס"מ) על קית', והרמתי את יד שמאל בכוננות. מאל הבינה מה אני עומדת לעשות. אמרתי: "לימון וחמנית זה טוב, הינשוף הזה - צהוב." השרביט שלי כמובן לא עשה כלום, אבל בזכות הקסמים מהסוג של אמא שלי, היה הבזק של אור ירוק ובכלוב עמדה קית', צהובה לגמרי.

פרד וג'ורג' בהו בי, המומים, ואיבדו את כושר הדיבור. מאל ניסתה להיראות מופתעת וניסתה להחניק את צחוקה למראה התאומים. לבסוף שתינו לא הצלחנו להתאפק והתפוצצנו מצחוק.

פרד וג'ורג' בהו בי ובקית' עוד שתי דקות, ואז ג'ורג' (או פרד) אמר: "אהה…"

"שאלה מצויינת, ג'ורג'," אמר פרד, שעדיין נראה קצת המום. "איך עשית את זה?" שאל פרד, כמעט ביראה.

"פשוט מאוד," אמרנו אני ומאל, "אתם נתתם לנו את הכישוף, אתם אמורים לדעת איך." "אההה..." אמר ג'ורג', ופרד אמר: "אממ… זה לא לחש אמיתי, אני וג'ורג' המצאנו אותו - סתם חיברנו כמה מילים שהתחרזו."

"אז כנראה זה באמת לחש," ענינו אני ומאל. "אהה…" אמר שוב ג'ורג'. "אתה מתכוון להגיד רק 'אהה' עד סוף השנה?" ‏שאלה מאל, ופרד אמר: "כנראה שכן."

עגלת הממתקים הגיעה, פרד וג'ורג' מילמלו משהו על כריכים, ואני ומאל יצאנו מהתא וקנינו שלל ממתקים (גם היינו רעבות, וגם רצינו לבזבז כסף למאלפויים), שפכנו הכל על המושבים, אמרנו לתאומים שהם יכולים להתכבד, ויצאנו, כדי שהתאומים יוכלו להחליף בגדים לבגדי הוגוורטס. אחר כך התאומים יצאו, ואני ומאל נכנסנו והחלפנו בגדים. התאומים היו בגריפינדור, אבל אני ומאל, שידענו שאבא הולך לחזור מתישהו, נחרדנו לחשוב מה תהיה תגובתו של אבא אם הוא יגלה שהתמיינו לגריפינדור.

ג'ורג', שנמאס לו להגיד "אהה",  שאל: "אם היו נותנים לכן לבחור, באיזה בית הייתן רוצות להיות?" "רייבנקלו," ענינו אני ומאל בו זמנית. לא רצינו להיות בסלית'רין, זה יותר מידי בסגנון של אבא. הסתכלתי על מאל במבט מדוכדך. מה הסיכוי שלא נצא בסלית'רין? בסופו של דבר, אנחנו היורשות של סלית'רין.

קול הדהד ברחבי הרכבת: " עוד חמש דקות נגיע להוגוורטס. אנא השאירו את המזוודות ברכבת, הן יועברו להוגוורטס בנפרד."

אני, מאל, פרד וג'ורג' דחפנו לכיסים את מה שנשאר מהממתקים ופרד וג'ורג' יצאו מהתא. הפכתי את קית' חזרה לצבעה המקורי, החום - שוקולד, ואני ומאל ציחקקנו. לקחתי את קית' וביחד עם מאל יצאנו בעקבות פרד וג'ורג' אל רציף קטן. פתאום שמענו קול: "תלמידים חדשים לכאן, תלמידים חדשים הנה אחרי!" חצי - ענק קרא לכל התלמידים החדשים "לבוא הנה אחריו". זה כנראה רובאוס האגריד. המאלפויים אומרים שהוא אידיוט, אבל אני ומאל כבר למדנו לא לשפוט אנשים לפי הדעה של המאלפויים. המאלפויים קוראים לכל בן כלאיים, 'בוצדם' או בוגד דם - אידיוט.

הלכנו בעקבות האגריד אל האגם. "לא יותר מארבעה בסירה אחת!" האגריד הצביע על צי של סירות שצפו על פני האגם. נכנסנו לסירה ועד מהרה הצטרפו אלינו שתי בנות מגודלות בעלות לסת מרובעת. ישר רואים, סלית'ריניות לעתיד. אני ומאל הצגנו את עצמנו, ובנות המהמו משהו. החלטתי לא לדבר עם הבנות האלה אלא אם כן אין ברירה. בכל מקרה הן נראות קצת קשות קליטה.

 ת"ב?

הפרק הקודם		הפרק הבא