חילופי אליטות

בס"ד

"הארי, אני רוצה שתבוא איתי מחר למשרד הקסמים," ארתור אמר באחת מארוחות הערב אליהן הארי והרמיוני הוזמנו, "וגם את, הרמיוני."

"מה? למה?" שאל הארי.

"אתה רוצה שנעזור לך בהתכוננות לבחירות?" שאלה הרמיוני.

ארתור צחק. "הבחירות בהחלט חשובות, אבל יש דברים חשובים יותר. בטח קראתם בעיתון לפני שבועיים שאני מנסה למצוא את האשמים והמניעים לתקיפה שלכם ביום בו חזרתם לדרך פריווט, ולכן אני מבקש מכם לבוא אליי ולמסור עדות מפורטת. גם מינרווה, פיליוס ופומונה יהיו שם."

"באותה הזדמנות נשאל אותם מה עם הציונים הכשיפומטריים שלנו! הם עדיין לא הגיעו!" הרמיוני התלהבה.

"אה... אולי תוורתו על זה?" רון ביקש. הוא לא נראה כאילו הוא שש לגלות את הציון הכשיפומטרי שלו.

"האמת שיש שביתה במחלקת החינוך," פרסי אמר, "בודקי המבחנים טוענים שאין להם מספיק זכויות."

"מה קרה לכל הדיבורים על ההרמוניה המושלמת והמצב האידיאלי בו אנו שורים כיום? או מה שזה לא היה שקינגסלי אמר כשהוא פרש?" שאלה ג'יני.

"זה פשוט לא היה נכון," ענה פרסי, "ובגלל זה אבא רץ לראשות משרד הקסמים. גם הבחירות הקרובות מעוררות את כולם מבחינה פוליטית."

"אה, פרסי, בבקשה," ארתור אמר, "אני מעריך את העזרה שלך והכל, אבל עדיין הריצה שלי היא..."

"אתה עדיין לא שלם עם ההחלטה שלך לרוץ, אה?" פרסי ענה, "אני אעזור לך בהכל, אבא. יש לי ניסיון בדברים האלה."

"תודה," ארתור אמר, "אולי תוביל את הקמפיין שלי?"

"א... אני?" פרסי הוחמא.

"כן, אני אתן לך גם מקום ברשימה שלי," ארתור אמר.

"אתה מוכן להצהיר על זה בכתב?" פרסי הרים גבה.

ארתור השתעל, ג'יני ורון החווירו, הארי והרמיוני הביטו זה בזו בבהלה ומולי שמטה מידיה צלחת זכוכית שנשברה בקול נפץ.

"פרסי! איך אתה מעז?!" מולי התעצבנה, "אם אודרי הייתה פה, לא היית מדבר ככה, נכון?"

"סליחה, סליחה, צחקתי," פרסי התנצל.

"הכל טוב," ארתור אמר, ואז פנה להארי והרמיוני. "יום גדול מחר, לכו לישון."

הארי והרמיוני הלכו אחרי ארתור במסדרונות משרד הקסמים. עד כה, הארי היה שלוש פעמים במשרד הקסמים. פעם אחת הוא היה מתבגר מעורער שמוזמן לשימוע, בפעם השנייה משרד הקסמים היה ריק, ובפעם השלישית הוא נראה כמו מישהו אחר. לכן, הפעם, הוא הופתע לראות אנשים רבים פונים אליו בחיוך.

"מר פוטר! כבוד גדול!" קרא אחד מהם.

"הארי פוטר! שכה אחיה!" קוסם עם כובע צילינדר סגול לחץ את ידו.

"היי, אתה דדאלוס דיגל!" הארי קרא, "מה שלום הדודים שלי?"

"אה, הם לא יודעים שאתה גר בבית שלהם עכשיו," דדאלוס ציין, "הם מאוד אוהבים את המקום בו הם גרים עכשיו,ובפעם האחרונה שדיברתי איתם הם ביקשו למסור לך, ואני מצטט, 'היי'."

"טוב, היי בחזרה," משך הארי בכתפיו.

הם המשיכו ללכת. העוברים והשבים המשיכו להתלהב.

"היי, אלה פוטר וגריינג'ר!"

"הארי פוטר!"

"אפשר חתימה?"

גם לאחר שמסרו את העדות, קולות הרקע המשיכו ללוות אותם.

"זה פוטר!"

"היי, זאת חובבת הגמדונים הזאת שהביסה את אדון האופל!"

אחרי שעובדת משרד הקסמים שהייתה מלווה בילד חולה נתקלה בהם כמה פעמים, ארתור אמר, "טוב, קשה ללכת פה כשעוצרים אותנו כל הזמן..."

"זה בסדר, אם אתה לחוץ לגבי העבודה, אתה יכול להמשיך לעבוד, אני והרמיוני נמצא את הדרך החוצה," הארי אמר.

"אה, באמת? תודה," הודה להם ארתור והלך משם.

אלא שכשהסתובבו לבד, הם הלכו לאיבוד די מהר. למזלם, היו לא מעט אנשים שיכוונו אותם.

"היציאה, פוטר? בשמחה! אני אעשה הכל למען מי שהביס את אתה יודע מי!"

"היי, אלה הרמיוני גריינג'ר והארי פוטר בכבודם ובעצמם!"

הפעם האחרונה שהארי הרגיש כל כך מוערך הייתה כשהיה בן אחת עשרה ורק גילה שהוא קוסם.

"הארי! היי, הארי! הרמיוני!"

בשלב מסוים זה כבר התחיל להעיק.

"הארי! הרמיוני!!"

הארי והרמיוני הסתובבו בייאוש לעבר מי שקרא להם. אלא שהיו אלה פנים מוכרות, והבעת הייאוש על פניהם השתנתה במהרה להפתעה משמחת.

"שלום חנה," אמרה הרמיוני לחנה אבוט, בת גילם שלמדה בבית הפלפאף. הצמות הבלונדיניות המוכרות שלה התחלפו בקארה בלונדיני גם הוא.

"היי, מה אתם עושים פה?" שאלה חנה, "גם אתם עובדים פה? לא מפתיע, בהתחשב בזה שהבחירות קרובות ואתם מובילי דעה."

"אנחנו? מובילי דעה?" התפלא הארי.

"תחשוב על זה," הרמיוני אמרה, "כולם בטח ירצו להצביע למי שאתה ואני נצביע. עשינו לא מעט דברים בשנתיים שחלפו."

"אז במה אתם עובדים פה?" שאלה חנה.

"האמת ש...." הארי התחיל לענות. אמנם התקיפה פורסמה כבר בעיתון, אבל הארי והרמיוני התבקשו לשמור על פרופיל נמוך כדי לא לעודד את התוקפים.

"בטח עשיתם משהו שקשור לתקיפה שלכם לפני כמה שבועות," חנה אמרה.

"איך... איך את יוד- איה!" הארי התחיל לשאול, אלא שהרמיוני צבטה אותו מאחורי גבו כך שחנה לא תראה.

"זה די ברור, כמעט כולם מדבירם על זה פה," חנה אמרה.

"מי זה כולם? מה את עושה פה, חנה?" שאלה הרמיוני.

"אה, אני ספציפית עובדת בלשכה החדשה, אבל יש עוד לא מעט אנשים טובים בלשכות מוכרות אחרות. נגיד, זכריה סמית' עובד במחלקת אכיפה ופיקוח, ושיימוס פיניגן עובד במחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי, אבל-"

"רגע, איך אתם עושים את זה בלי הציונים הכשיפומטריים שלנו?" שאלה הרמיוני.

"אלה לא משרות רציניות במיוחד אז אין דרישה גבוהה במיוחד," הודתה חנה, "ואני בכלל עובדת במחלקה שהקמנו בעצמנו."

"מי? מה?"

"המחלקה למען שיוויון לבני המוגלגים," חנה ענתה, "אני שם, ג'סטין שם, דין שם, אנתוני שם..."

"סוזן שם?" הסתקרנה הרמיוני.

"מי?" שאל הארי. חוץ מדין, רוב השמות היו שמות מאוד נפוצים, והארי התקשה לזכור מאיפה הוא אמור לזהות אותם.

"סוזן בונז," הרמיוני אמרה במבט רב משמעות. סוזן בונז היא האחינית של אמיליה בונז. סוזן למדה איתם בהוגוורטס.

"טוב, סוזן לא בדיוק בת מוגלגים," חנה אמרה.

"גם את לא," הרמיוני העירה.

"אני חצי," הודתה חנה, "זה מספיק טוב. אולי תצטרפו אלינו? את אחת מאיתנו, הרמיוני, והנוכחות שלך תעזור לנו. ואתה, הארי? אתה גם חצי, והנוכחות שלך תעזור לנו פי כמה וכמה."

כל הרעיון הזה לא נראה להרמיוני במיוחד. "אני חושבת שכדאי שנחכה לציונים הכשיפומטריים שלנו, היא היססה."

"בטח שמעתם על השביתה," חנה אמרה, "אני חושבת שבמקום לחכות, כדאי להתחיל לעבוד, לצבור ותק, ניסיון ושם טוב, וכשהציונים יגיעו, הם יהוו מקפצה כשכבר יש בסיס טוב."

"אה..." היסס הארי.

"נכון, זה קצת פזיז להציע לכם את זה, בעיקר כשאתם בכלל לא יודעים כלום על הפעילויות שהמחלקה עושה, כי לא נראה ששמעתם עלינו עד עכשיו," חנה הודתה, "אז אולי נעשה את זה מסודר?"

"מה זאת אומרת?" שאל הארי.

"נוכל כולנו להיפגש לקפה או משהו, בשלושת המטאטאים או הקלחת הרותחת, או המקום החדש הזה שפתחו בסמטת נוקטורן-"

"-סמטת נוקטורן?!" הזדעזעו הארי והרמיוני.

חנה צחקה. "אני רואה איך אתם מעקמים את האף. אבל מאז הניצחון במלחמה, רוב חנויות האופל בסמטת נוקטורן נסגרו. המקום הפך להיות נטוש כזה, ואז התחילו לרסס שם כתובות גרפיטי, והשכירות שם ירדה, והרבה היפסטרים התחילו להסתובב שם-"

"-בסמטת נוקטורן?" הרמיוני חזרה.

"כן, כן, אז פתחו שם כמה מקומות חדשים, כמו חנות הגלימות החדשה של אלזה אוסבורן," הסבירה חנה, "שזו בסך הכל חנות הבגדים הכי טובה שלא שמעתם עליה, היא מוכרת בדים בסיטונאות, והיא גם תופרת לכם בגד בקסמים מלאי כישרון, והיא גם לא מוּכֶּרֶת מספיק אז היא זולה, ויש גם את 'כרך וכרומו'-"

"-התכוונת 'כרך ודף'," הארי אמר.

"לא, כרך וכרומו, הם מוכרים שם ספרי כישוף עיוניים מרדניים כאלה, וירחונים חתרניים ומחתרתיים קצת, אבל אין בזה שום קסם אפל. להפך, הכל שם פרו בני מוגלגים בצורה כל כך מוחצנת, שאין שום מקום בו לא הרגשתי בנוח כמו שם. איפה עוד תמצאו אנשים שמבינים גם את תרבות הקוסמים וגם את תרבות המוגלגים?"

"את זוכרת שאת רק חצי, כן?" הרמיוני הזכירה לה.

"אז הכל שם הפך להיות היפסטרי מגניב כזה, ויש שם גם בית קפה אמיתי, לא עוד פונדקים שמוכרים רק תה ובירצפת."

"קפה זה מוגלגי, לא?" שאל הארי.

"גם בירה וקצפת זה מוגלגי, גם תה זה מוגלגי, ובכל זאת, שתיית תה קסום או בירצפת זו חוויה מיוחדת. אז גם הקפה בבית הקפה 'וולדמורט'-"

"איך קוראים לזה?!" קטע אותה הארי.

"וולדמורט," ענתה חנה בחיוך, "אנשים פחדו כל כך להגיד את השם, וגם אלה שכיבדו אותו לא קראו לו בשמו, ככה שלקרוא ככה לבית קפה רק מוזיל את הערך שלו."

"יש בזה משהו קצת מהפכני," הודתה הרמיוני, "חתרני אפילו, כאילו כל הדור החדש שנלחם במלחמה השנייה מתבגר ומרים את הראש."

"נכון," חנה אמרה ועיניה נצצו, "רק הדור החדש מבין את השינויים שחלו בעולם אחרי המלחמה, ורק הדור החדש מעז לשתות קפה, שמוגדר כמוגלגי לחלוטין! המהפכנות שהייתה למי שהמציא את הבירצפת היא אותה מהפכנות שיש לאזמרלדה אזימוט שהקימה את בית הקפה הזה, מהפכנות שהייתה חזקה מספיק לנצח את המלחמה."

"אבל לפני רגע אמרת שכולם תולים תקוות בהארי כי הוא זה שניצח את המלחמה," הרמיוני הגנה עליו.

"לא, הרמיוני, היא צודקת," הארי אמר, "כל הוגוורטס נלחמה בקרב. אני לא יוכל לקחת אל עצמי את כל הקרדיט."

"אבל המהפכנות הזאת היא לא חדשה," הרמיוני אמרה, "אתה זוכר את אברפורת' דמבלדור? איזו מסירות נפש היתה לו בכל השנה בה הסתובבנו? הוא פתח את השער מראש החזיר! הוא נתן לצ"ד אוכל! זו לא מהפכנות? במיוחד בתקופה החשוכה הזו של הוגסמיד."

"אברפורת' הוא זה שאמר לי לברוח, ושהמלחמה נגמרה," הארי אמר, "ואני בחרתי ללכת בדרכו של אלבוס, שתמיד היה מהפכני וחתרני, ועדיין אנשים אהבו אותו. אם אלבוס דמבלדור היה חי, הוא מאוד היה אוהב את סמטת נוקטורן החדשה."

"אה, אז קוראים לזה נוקטורן החדשה עכשיו?" הרמיוני התרגזה, "ואיך אתה יודע מה דמבלדור היה בוחר? הספר המסכן של ריטה סקיטר גילה לך לבדו כמה לא הכרת אותו, אז לך תדע כמה עוד סודות יש לדמבלדור שאפילו היא עוד לא גילתה."

"היי, היי, אין צורך לריב," חנה הרגיעה אותם, "אני אל באה הנה כדי ללהט ויכוח אידיאולוגי. נשב כולנו, תזמינו גם את רון, למרות שהוא... טהור דם," היא כמעט ירקה את המילים 'טהור דם', "ונוכל לעשות פגישת מחזור חביבה כזאת. בטח גם שיימוס וזכריה ישמחו לבוא."

"אוי, בלי זכריה," הארי מיהר לומר. הרמיוני וחנה צחקו.

באותו ערב, הרמיוני והארי סיפרו ליושבי המחילה על השיחה עם חנה.

"היי, אלה העובדים החדשים שדיברתי עליהם!" אמר פרסי, "העובדים במחלקה החדשה! אתם יודעים, אני זה שנתתי את האישור להקים אותה. הם אלה ששאלו אותי אם אתה מתכנן לרוץ, אבא! תמיכה שלהם זה מעולה! אני אבדוק אם הם יפרסמו תמיכה פומבית בך."

"אני לא יודע, פרסי," ארתור היסס.

"אני דווקא חשוב שזה מגניב," רון אמר, "שוויון לבני מוגלגים? זה כל כך ליברלי ופלורליסטי ומודרני! אנחנו חיים בתקופה נהדרת!"

"כן, רק שרוח הדמוקרטיה הזאת לא תיעלם אחרי הבחירות," פרסי אמר בדאגה.

ארתור נשם עמוק. "אתם יודעים, ילדים, תנועות מהפכניות לשיוויון צצות כל הזמן. תנועות מהפכניות, באופן כללי. ואנשים פוחדים מתנועות כאלה עוד מאז העלייה הראשונה של אוכלי המוות. זה גם הצטייר כמשהו מאוד צעיר ומגניב, אבל מהר מאוד זה הפך לארגון טרור."

"הם לא יהפכו לארגון טרור, אבא," רון אמר, "הם בסך הכל רוצים שוויון. קינגסלי אמר שהדרך קצרה מבטחון הקוסמים קודם לבטחון טהורי הדם קודם, ומשם בטחון אוכלי המוות. הקבוצה הזאת מנסה לשנות את זה, ואולי הם יגרמו ליחס טוב למוגלגים, אבא! זה לא מה שרצית?"

"קל מאוד ללכת לאיבוד ככה, הם יכולים להפוך לאליטה תוך זמן קצר ולשכוח את כל הטוב שהם הבטיחו," ארתור אמר.

"אבל הם בעצמם בני מוגלגים," הארי העיר.

"חוץ מחנה," ארתור העיר בחזרה.

"נכון, ולכן הם לא ישכחו את זה שהם נלחמים למען בני המוגלגים, כי הם בעצמם כאלה. ולכן, איך הם יהפכו להיות אליטיסטים?"

ארתור חשב על זה לרגע. "טוב, הסיכוי קטן, אבל קיים," הוא אמר, "אבל אני מניח שאין שום דבר לא בסדר בפגישה של כמה חברים מתקופת הוגוורטס, נכון?"

"נכון, מתי הפגישה הזאת? אני רוצה להודיע גם לנוויל," רון אמר.

"ותודיע למייקל," ג'יני אמרה והארי הרגיש דקירה קטנה כשהיא אמרה את זה.

"הם קצת עמוסים, אבל הם מצאו תאריך פנוי בעוד שבועיים," הארי אמר.

"היי, שבועיים! זה גם מתי שקבעו את הפגישה שלנו בבית הקפה של נוקטורן החדשה!" ג'יני אמרה.

"גם אתם עושים פגישת מחזור?" שאל רון.

"כן, למה לא? להזכירך, סיימנו את הוגורטס ביחד," ג'יני אמרה, "וואו, יהיו שם כל כך הרבה אנשים!"

"כן, יהיה מעניין..." פרסי מלמל, "יהיו שם כל כך הרבה אנשים, ומי שיזם את זה הם אנשי המחלקה החדשה. לכו תדעו מה הם מתכננים."

"למה אתה מדבר ככה?" הארי שאל, "זה הכל ברוח טובה!"

"מאלפוי יהיה שם?" הקשה פרסי.

"מה פתאום? זה מאלפוי!" ענה רון.

"רואים? אתם מתעלמים מרבע מתלמידי המחזור שלכם," אמר פרסי, "זה לא בדיוק שוויון."

"הפגישה הזאת לא פוליטית, זה בסך הכל לפגוש כמה חברים, ומאלפוי ניסה להרוג אותנו, הוא לא חבר," רון התגונן.

פרסי רק בהה באופק. "נחיה ונראה," הוא אמר.

הפרק הקודם