Will's Catastrophe

בגלל שאני בפאנגירליזם מטורף של סולאנג'לו אז הייתי חייבת לכתוב אחדדד

מוקדש לנסיך הגיי שלי.

הפאנפיק מתרחש לפני אירועי גורלו של אפולו ולפני תחילת הזוגיות המושלמת של ניקו ו-וויל.

"-והמטרה שלכם היא לשרוד ולאסוף תפוח זהב ולא להגיע לקוסטה ריקה," אמר הארלי

כשניצוץ מטורף נדלק בעיניו, "מי מוכן להיכנס למבוך ראשון?" .

ניקו הקשור לוויל הרים את ידו בפנים חסרות הבעה.

"אתה מוכן להפסיק לנדב אותנו למות?" התלונן וויל.

"אתה עדיין יכול להתחרט." אמר ניקו.

"ולהשאיר אותך ואת המוח הפסיכופטי שלך לבד? לא יקרה!"

בנו של האדס נאנח באכזבה כשהבין שוויל לא מתכוון להפסיק להידבק אליו.

 "מעולה! וויל וניקו ראשונים!" הכריז הארלי ונתן להם איתורונים ופנסים על מנת לנווט בחשכה. השניים גררו את עצמם אל המבוך החשוך. 

למען האמת, וויל די פחד מהחושך שאפף אותו לפתע, אולי כי היה בנו של אל השמש ושנא מקומות תת קרקעיים, בעוד שניקו זרח מאושר בדרכו האפלולית, העובדה הזו לא ממש הרגיעה את בן אפולו כי חשש שניקו ינסה לעכב אותם כך שישארו יותר זמן מתחת לאדמה. וויל התחיל לרעוד.

"מפחד,סולאס?" שאל ניקו בחיוך נבזי.

"תסתום, די אנג'לו, קפוא כאן."שיקשק וויל.

ניקו גילגל את עיניו, "אתה לא אמור להיות בנו של השמש? לא אמור להיות לך חמים בכל מקום?"

"לא כשזה מתחת לאדמה!" אמר וויל, "חייבים להיות פה המוני נחשים"

"ילד שמש מפחד מנחשים? מפתיע" אמר בציניות הנער הקודר.

"הם קטלניים!"

"אתה לא אמור להיות בית מרקחת מהלך?"

"תלך בשקט, ילד מוות ואל תגיד כלום, אתה רק מלחיץ אותי עוד יותר." אמר וויל והסתכל בחרדה על קירות האבן הטחובים.

הזוג המוזר המשיך לקרטע ברחבי המבוך בשתיקה עד שוויל ניסה לפתוח בשיחה שוב.

"אתה די נמוך יחסית, די אנג'לו" ציין וויל, למען האמת,הוא מעולם לא שם לב לזה.

סומק חיוור מילא את לחייו של בן האדס, "פשוט תסתום, סולאס, זה שאתה מטר שמונים ומשהו זה לא אומר שכולם ככה!"

וויל חייך חיוך רחב ואז נזכר איפה הם נמצאים וצנח על הרצפה והחל להתנשם בהיסטריה. ניקו מעולם לא אהב אנשים,הוא העדיף לשבת לבד בביתן שלו רחוק מכולם, חוץ מביקורים במרפאה לאחר שפצע את עצמו כל יום בדרך חדשה ומקורית. וכשוויל התחיל להיות היסטרי, ניקו לא ידע מה לעשות עם עצמו, אז הוא עשה את מה שהיה נראה בעיניו לגיטימי.

"אם אתה לא תזוז ותישאר לשבת על הרצפה לנחשים יהיה קל יותר להגיע אלייך" אמר ניקו ורכן אל וויל, שזינק בקפיצה מרשימה על רגליו.

"נחשים!" קרא בבעתה.

"עכשיו תתחיל לזוז!" אמר ניקו.

וויל קירטע במהירות שיא של בחור שאיבד את שפיותו בעוד נאנק ופולט מילים שנשמעו לניקו כמו "נחשים", ואז הם הגיעו למבוי סתום.

"הגענו למבוי סתום" לחש ניקו ונגע בקיר, וויל התנגש בו בחוסר חינניות לא אופייני לבנו של אפולו.

"מ-מה?" גימגם וויל בפחד.

"אמרתי שהגענו למבוי סתום" חזר ניקו.

"כל המבוך הזה היה רעיון רע!" קרא בנו של אפולו בייאוש.

"הכל בסדר, תירגע,ילד שמש, אל תפגין יותר מדי רגשות, אחרת המבוך יתקוף אותנו או משהו כזה ואז תהרוג את שנינו"

"הו, לא! אתה הולך להרוג אותנו! למה היית חייב להיות כזה מטומטם ולהתנדב להיות ראשון!" רתח וויל. אולי בגלל שהוא היה מתחת לאדמה כל כך הרבה זמן זה גרם לו לחטוף התקפי עצבים ולעשות בלאגנים מדברים קטנים.

"אני התנדבתי כי רציתי להיות הכי הרבה זמן במבוך! אף אחד לא ביקש ממך להצתוות אליי! אני גם לא רציתי שתבוא איתי! ובטח שלא תעשה לי בעיות ותגרום לנו להיהרג עם ההצגות שלך!" שאג בן האדס.

"אז זה מה שאתה חושב עליי?! שאני עושה הצגות?!" צרח וויל.

"תסתום את הפה שלך, סולאס! אתה לא שומע את זה?" קרא ניקו.

וויל היה כל כך מרוכז בריב שלו עם ניקו כך שלא שם לב לקולות החירחוש מעליו, הוא הרים את ראשו, וראה סדקים מתפשטים לאורך כל התקרה שמעליהם, אט אט, התקרה החלה להתפורר. וויל נראה כמו גרסה בלונדינית וכחולת עיניים של ניקו.

"אני עומד להתעלף" מילמל וויל.

"לא, אתה לא, מה שחשוב שלא תרגיש עכשיו רגשות שליליים" אמר בן האדס בדאגה והסתכל על התקרה.

"לא להרגיש רגשות שליליים די אנג'לו?!" צווח וויל, "אני עומד למות! מתחת לאדמה! ונחשים יאכלו את הגופה שלי!" כמות מדאיגה של אבנים נפלה מהתקרה.

"סולאס, אני מצטער שגררתי אותך לזה ושצעקתי עלייך, אני אפצה אותך על זה, אני מבטיח, רק תישאר רגוע!" אמר ניקו בניסיון להרגיע את בנו של אפולו.

למען האמת, ההתנהגות של ניקו רק עיצבנה את וויל יותר כי ידע שניקו לא באמת מצטער על זה.

"ההתנצלות המטופשת שלך לא עוזרת לי עכשיו! הגשת אותנו על מגש של כסף לאבא שלך! אני לא רוצה לפגוש אותו! אפילו טיפש כמו פרסי לא יעשה את זה!" התחרפן וויל.

ניקו הפסיק להקשיב להתחרפנויות של וויל והחל לחשוב על פיתרון להשתיק אותו, היה לו רעיון אחד שלא ממש מצא חן בעיניו, למרות שעמוק בליבו, הוא מאוד מצא חן בעיניו, אבל לא הייתה לו ברירה.

ניקו התקרב באיום אל וויל והסתכל לו במבט חודר אל תוך עיניו הכחולות והמהפנטות.

"יש לך הזדמנות אחרונה לשתוק, סולאס" אמר וקטע את ההתחרפנות של וויל.

"ואם לא? מה תעשה אז? נמאס לי להקשיב לך כל הזמ-" 

ניקו הניח את שפתיו בעדינות על שפתיו של וויל ההמום, שבטנו נמלאה בפרפרים, לא,לא פרפרים, ציפורים.

ניקו הרגיש שוויל נרגע והתנתק ממנו במהירות הבזק, אך בהתנהגות לא ניקואית מפתיעה, הוא לא ניגב את שפתיו בגב שרוול מעיל הטייסים שלו, וראה את פניו המבולבלות של בן אפולו שעמד מולו.

"מצטער, ילד שמש, זאת הייתה הדרך היחידה לגרום לך לסתום" אמר ניקו, והוא צדק, התקרה הפסיקה להתפורר ונפתחה דלת חדשה שחשפה תפוח זהב יפהפה.

"בוא כבר, ילד שמש" אמר בנו של האדס וקירטע אל עבר הדלת, כשוויל כושל בעקבותיו, המום ממה שקרה.

"הו, אדמה! שמיים! שמש!" קרא וויל באושר כשיצאו מהמבוך התת קרקעי.

"אתה ממש בן של אפולו,הא? שעתיים בלי אור שמש ואתה מתחרפן" אמר ניקו והרים את גבתו בכישרון מופלא אל מול וויל המשתטח על האדמה ומחבק אותה, וויל הזדקף וניקה את בגדיו מרגבי האדמה שדבקו בהם.

"ואתה ממש בן של האדס,הא? בחיים שלי לא ראיתי מישהו כל כך מאושר כמו שאתה היית במבוך" אמר וויל באותו הטון.

לפתע, הם ראו את הארלי,רץ לעברם והחזיק מחברת הערות בידו.

"היי," אמר הארלי, "לקח לכם די הרבה זמן למצוא תפוח זהב אחד,לא?"

"תאשים את הילד שמש הזה, הוא כל הזמן התחרפן ושיגע את המבוך" התרגז ניקו ושילב את ידיו, הארלי חירבש משהו במחברתו.

"אז איך הצלחתם בסוף?" התעניין.

"איכשהו הצלחתי להרגיע אותו ואז גם המבוך הפסיק לנסות להרוג אותנו." אמר ניקו, והרגיש להקת פרפרי שלד מרחפת בבטנו כשנזכר בנשיקה שלו עם וויל, שהסמיק גם הוא, בסומק וורדרד ומחמיא במיוחד שהיה גורם לאפולו לפרוץ בבכי של אושר.

"נפלא," אמר הארלי וכתב דבר נוסף במחברת, "איך הרגעת אותו?"

ניקו השתנק, "למה אתה צריך לדעת את זה?"

"אולי נוכל להשתמש בזה על חצויים אחרים, במיוחד בני אפולו,זאוס וסאטירים" אמר הארלי.

ניקו דמיין את עצמו מנשק את גרובר, הוא הצטמרר רק מהמחשבה על כך.

"אמ, ניקו-" התחיל להסביר וויל שהסמיק שוב.

""סיפרתי לוויל כמה סיפורים ואז הוא נרגע, אבל לא בטוח שזה ירגיע את כולם.כל אחד נרגע ממשהו אחר" שיקר ניקו במומחיות.

"אה-הא" אמר הארלי וכתב עוד משהו במחברת, "אתה צודק, נצטרך לחשוב על דרך אחרת למנוע מחניכים לאבד את שפיותם לעד."

"מה זאת אומרת לאבד את שפיותם לעד?!" נבהל וויל.

"חייב לזוז! ביי!" אמר הארלי ורץ לעבר ביתן הפייסטוס.

"לא ידעתי שככה אתה מספר סיפורים, די אנג'לו" אמר וויל בערמומיות.

"תסתום,סולאס, אנחנו לא מדברים על זה" אמר בנו של האדס וסומק חיוור הציף את לחייו.

"אני רק אומר, אם תרצה לספר לי עוד סיפור, אני אשמח לשמוע" פלירטט וויל.

'רגע,מה?' חשב ניקו, 'וויל סולאס פלירטט איתי עכשיו?'

"עשיתי את זה רק בשביל להרגיע אותך, אני לא מאוהב בך או משהו וכל הפלירטוטים האלה ממש מעצבנים" שיקר ניקו בקול קר ונעץ בוויל המחייך מבט חודר ומקפיא, להפתעתו, וויל לא נרתע בכלל.

"אתה מתוק!" חייך הבלונדיני.

ניקו הסתובב והלך אל ביתן האדס אך וויל היה יכול להישבע שבנו של האדס חייך חיוך נדיר.

אל תשכחו להגיב ולדרג! וגם להרוג את ריק הטרול אם הוא יהרוס את סולאנג'לוווו

ולוויל יש נקודה פה. נחשים מפחידים. אין להם ידיים!