על גב החיה||פיקצר

למה משום מה אני מניחה שאף אחד לא מכיר את הפאנדום:)

אבל זה זוג מושלם, ואם אכן קראתם את הסדרה, תדעו שאני שונאת את ג'ורג'יה, כי היא היתה מאוהבת בו.

אם סקאי אין לי בעיה כי הוא לא התערב...

למעשה, רציתי שג'ורג'יה תמות, כי חשבתי שבסוף יעשו אותה עם לוסיאן ולוצ'יאנו

-------------

ילד בעל תלתלים שחורים שריקדו על ראשו, חייך חיוך גדול, והושיט את ידו אל נערה שלא היתה נראת מבוגרת ממנו, ובעינו ובעיני כל, היא נחשבה כהתגלמות היופי.

למרבה צערו של הילד, את פניה היפות הסתירה מסכה מהודרת, כנהוג בבלצה. עיני הלילך העדינות שלה הביטו סביב לכל כיוון, כמנסות לקלוט כל פרט קטן באוויר.

היא לבשה שמלה מהודרת בצבע הדשא, שהדגישה את עיניה.

רוב הנערים בגילו של הילד, היו חושבים שהיא סתם נערה עדינה ויפה, שדורשת טיפול יפה ורך, אך אם היית מכיר אותה כמו שלוצ'יאנו  הכיר אותה, הייתה רואה בה נערה אמיצה ומסוכנת, בהחלט הרבה יותר מהתגלמות היופי.

הנערה הפשוטה לשעבר הזו, גילתה לפני שנתיים שאמה היא דוכסית, ונהפכה לדוכסית בעצמה, קיבלה הרבה יותר ממה שהיא רצתה.

לפעמים אריאנה התגעגעה לעוני ולפשטות, לצומת הלב כשקיבלה כילדה יחידה בטורון, כשונה ממעמדה הנוכחי.

עכשיו היא התיישבה במונדולה שיצאה מבלצה, וחייכה לכיוון לוצ'יאנו, כסימן שהנער יתחיל להשיט את המונדולה.

היא לא ידעה לאן הוא לוקח אותה, אבל זה היה לוצ'יאנו, והיא אהבה אותו מפגישתם הראשונה, לפני שנהפכה להיות דוכסית, והיא סמכה עליו בעינים עצומות, תרתי משמע.

אחת הסיבות לסקרנות של אריאנה, היתה כי לוצ'יאנו קשר סביב החורים במסכה שלעיניה, פיסת בד שחורה, והוא יסיר אותה ברגע שהם יגיעו.

לאחר כמה שעות מייגעות של ישיבה במונדולה, הם הגיעו, אך זה לא היה הסוף. לרגע בגלל הרוח,

פיסת הבד התנופפה באוויר ואריאנה הצליחה להבין שהם ברמורה, לרגע נחרדה מהמחשבה, ואז הבחינה שהם בשנימעשרון של האיל – וזה הרגיע אותה.

השנימעשרון של האיל היה נאמן לבלצה. לוצ'יאנו הושיב אותה במרכבה מהודרת כראוי לדוכסית בלצה, והסיר את פיסת הבד באיזור קצת מלוכלך, שזיהתה כאורוות האיל.

היא הבחינה בריח ששרר שם, ומיהרה לסתום את אפה. לוצ'יאנו הוביל אותה לכיוון פינה, שבה שכבה מכורבלת הסוסה המכונפת מרלה. אריאנה הביטה בו ללא הבנה.

"אני לא יודעת לרכב על סוסים, ובטח שלא סוסה מכונפת" היא אמרה לו זה עתה את המילים הראשונות בנסיעה של הזוג. לוצ'יאנו קצת נעלב, אך גם הביט בה בגאווה.

"גם אני לא ידעתי, ואז ג'ורג'יה לימדה אותי. זה כיף" הוא אמר לה וזיכה אותה בחיוך ונשיקה על הלחי. למשמע איזכורה של ג'ורג'יה מבטה של הדוכסית הושפל ולחייה הסמיקו.

היא אהבה את לוצ'יאנו, והיו רגעים של קנאה, של ג'ורג'יה ולוצ'יאנו. לוצ'יאנו קיפץ אל גבה של מרלה, והושיט יד לדוכסית הצעירה, שטיפסה בפחד על גבה של הסוסה.

היה זה רגע של עונג בשמים, גם בשביל אריאנה. היא לעולם לא עשתה מעשה שכזה. אריאנה השקיפה על הכל מלמעלה, צופה גם בעיר המים הייחודית שלה, בלצה.

היא חיבקה את מותניו של לוצ'יאנו. "אני אוהבת אותך, לוסיאן" היא לחשה אליו, והוא חייך, מופתע.