Too perfect

אמרתי לכם שהתאום שלי אידיוט? לא? אז הנה לכם, הוא אידיוט, אולי מהכי גדולים שהתקיימו אי פעם. אני נשבעת שצריך לערוך תחרות בינו לבין דוד ליאו ודוד פרסי והמנצח הגדול הוא גם האידיוט הגדול ביותר. בחיי,אפילו הכנתי שלטים.

"גוד מורנינג סאנשיין!" קרא לוק את המשפט הכי ידוע של אבוש ונכנס לחדר שלי, ניסיתי להתחפר בתוך השמיכות ולהיעלם, אבל הטיפש משך ממני את השמיכה ופתח את החלון, כיסיתי את ראשי בכרית והסתובבתי אל הצד השני אבל הוא ניסה לחטוף לי את הכרית. הוא התעסק עם הבן אדם הלא נכון. בעטתי לו בבטן.יכול להיות שמג הייתה מוחאת לי כפיים עכשיו.

"אאו!" גנח אחי וכרך את ידיו סביב הבטן שלו.

"אתה לא יכול פשוט להעיר אותי בבוקר!" כעסתי. זה היה נכון. הייתי ישנה הרבה מאוד וחזק מאוד כמו פאפא, אבל לוק? לאאא, הוא היה טיפוס היפראקטיבי שקם בשש בבוקר ומתחיל לשיר שירים מטופשים על קרני אור ואז אבוש קם ומצטרף אליו אבל פאפא אפילו לא מתעורר, גם אם צבא שלם היה מנסה להעיר אותו, או לטאה הייתה מלקקת לו את הבפנוכו של האוזן הוא לא היה מתעורר. רק אבוש יכול להעיר אותו, למרות שלוק הצליח פעם אחת כשהוא זרק עליו את יוקליילי הקרב שלנו. 

"הייתי צריך לזרוק עלייך את היוקליילי" מילמל.

"הייתי צריכה להטביע אותך בים ולהגיד שטבעת" עניתי.

"הייתי צריך לדחוף אותך מהקיר טיפוס אל הלבה"

"הייתי צריכה לחנוק אותך בעריסה כשהייתה לי הזדמנות"

"הייתי צריך לשים לך נחש באוכל" החזיר.

"לרצוח אותך עם שלד!"

"לגרום לך לדבר בחרוזים לנצח!"

"לנדב אותך למסע חיפושים מסוכן!"

"גם אני אוהב אותך,תאומה"

"גם אני מניחה שבאיזשהו מקום קטן בלב שלי אני אוהבת אותך גם" חייכתי.

"איזה לב?" אמר לוק ופער את עיניו בפליאה מזויפת.

גילגלתי את עיניי וקמתי מהמיטה.

"עוף מכאן אידיוט" אמרתי.

לוק חייך והסתלק והתחיל לשיר שיר סאנשיין מטופש

"!I feel the sunshine on me! Everybody need somebody"

כמו כל בני אפולו וצאצאיו,ללוק היה קול יפהפה והוא היה מוכשר בנגינה ובשירה כמו אבוש. אבוש סיפר לנו שבגלל שלבני האדס יש חיים לא פשוטים,בדרך כלל,אל כלשהו היה נוהג להעניק להם מתנה,אפולו החליט שאם יהיו לפאפא חיים קשים אז לפחות שיהיה לו קול יפה. ובאמת לפאפא יש קול מדהים. מה אני אגיד, אנחנו משפחה מוזיקלית במיוחד.

ניגשתי אל המראה כדי לוודא שאני לא נראית כמו דודה הייזל לפני שלוש כוסות קפה בבוקר (לעולם אל תלכו עם הייזל,פרנק,רוז והוגו לקמפינג בלי שלושה תרמוסי קפה מלאים). השיער השחור החלק שלי היה אסוף בצמה מבולגנת,פיג'מת אוברול קטיפה בצבע בז' ולעזאזל- פצעוני בגרות קטנים צמחו לי על הלחיים ועל המצח.נכון,הם לא אדומים ובולטים אבל עדיין, זה היה מעצבן. וגם סימן שאני הולכת לקבל מחזור בקרוב. להיות בת 13 זה פאקינג סיוט. שמתי לב שבגיל 13 קורים לכולם דברים נוראיים כמו:

1. דודה ביאנקה,13: מתה.

2. דודה הייזל,13: מתה.

3. דודה אנבת',13: נחטפה בידי טיטאן.

4. דוד פרסי,13: חברה הכי טובה נחטפה בידי טיטאן.

5. פאפא,13: הקראש שלו התחיל לצאת עם מישהי אחרת.

6. דודה קיילה,13: הותקפה על ידי מפלצת בבית ספר.

7. אבוש,13: המטופל הראשון שלו מת.

בקיצור, 13= שנה רעה. אני תוהה אם אני אמות/אחטף בידי טיטאן/החברה הכי טובה שלי תיחטף בידי טיטאן/הקראשית או הקראש שלי יצאו עם מישהו אחר/ אותקף על ידי מפלצת/המטופל שלי ימות בזרועותיי (זה לא ממש סביר כי בדרך כלל אני לא מתנדבת במרפאה. ויש לי כוחות ריפוי בסיסיים וללוק יש יכולת לקרוא הילות מוות)

וכן,אני יודעת שאנבת',פרסי,ליאו וכן הלאה לא באמת דודים שלנו אבל יש לנו קשר משפחתי מסובך מהצד של האלים אז החליטו שנקרא להם פשוט דודים ודודות.

וגם הם חברים מאוד טובים של ההורים שלנו.

אני מקווה שלא יקרה לי כלום, אני אוהבת לחיות ולאכול צ'יפס ולפעמים גם לחבק את לוק. אל תגידו לו מילה.

"מתוקה" שמעתי את אבוש מבעד לדלת "את ערה?"

"כן. אני רק גורבת גרביים ויוצאת!" עניתי בחזרה.

"בסדר,מתוקה, אני הולך להעיר את פאפא, תדאגי שלוק לא ישרוף את המטבח!"

"היי! זה קרה רק פעם אחת!" צעק לוק מהמטבח.

גילגלתי את עיניי ויצאתי מהחדר וירדתי במדרגות אל המטבח. למרבה המזל, לוק עדיין לא הצית את המטבח,לרוע המזל, הוא ניסה להחביא את האם אנד אם שלי.

לכל אחד יש את הטירוף שלו, פאפא מאובסס על מקדונלדס,אבוש לא חי בלי ירקות אורגניים, ללוק יש את הגלידת ווניל שלו ולי יש את השוקולדים שלי, ובמיוחד מילקה ואם אנד אם שלי.

זה חוק לא כתוב לא להשאיר לידי שקית אם אנד אם מאז שאכלתי את כל האם אנד אם שהייזל הביאה למסיבת יום ההולדת השביעי שלי ושל לוק. יכול להיות שהקאתי הרבה מאוד אחר כך. אני אשאיר אתכם עם הספק.

"אאררגגגגג!" קראתי וזינקתי על אחי התאום הטיפש, "האם אנד אם שייכים לי!"

"אלים,ריי, את במחזור או משהו?!" אמר לוק וניסה לשחרר את עצמו מאחיזת המוות שלי.

"אתה לא תזכה לראות עוד אור יום!" שאגתי.

"את מתנהגת כמו פאפא אחרי שאבוש זרק בטעות את ארוחת המקדונלדס שלו!" אמר וניסה להעיף אותי מגבו.

"מוות מגיע לגנבי האם אנד אם! זה החטא הגדול בהיסטוריה!"

"לקחת כמה אם אנד אם?"

"לגנוב ממני את האם אנד אם השייכים לי בזכות!" צעקתי, "חתיכת פושטק!"

"פושטק?!" גיחך לוק.

"אתה תישלח לטרטרוס!"

"אף אחד לא נשלח לטרטרוס!" קרא אבוש שהופיע בכניסה למטבח עם פאפא העייף לצידו.

ירדתי מלוק בחינניות של דוב עיוור וזעקתי "הוא ניסה לאכול לי את האם אנד אם!"

אבוש הניד בראשו, "ריי, ממתקים זה רכוש משפחתי. תחלקי עם אחיך."

"כן,בדיוק, תחלקי עם אחיך!" אמר לוק האידיוט והינהן בראשו.

"הוא פושע מתועב! לאנשים כמוהו מגיע עונש!" אמרתי והצבעתי על לוק בתוכחה, "עונש מוות!"

"זה מוגזם,ריי. הוא יכול לאכול אם אנד אם" אמר אבוש, "אבל לא בבוקר" הוסיף מבט חודר.

"אני מכין פאנקייקים לכולם. בקשות מיוחדות?" אמר פאפא וניגש אל המקרר והתחיל להוציא מצרכים. פאפא תמיד היה אחראי על הבישול בגלל תאונות עבר של אבוש שלא מדברים עליהן. (בואו נגיד שלוק ירש את כישרון הבישול שלו ממנו)

"אני רוצה את שלי עם תותים" אמר אבוש ונישק את פאפא.

פאפא חייך, "אתה נסיכה אמיתית"

אבוש חייך גם הוא והכניס מרפק לפאפא, "רק בשבילך"

"טוב, אז כדאי שתפסיק, כי אני לא אוהב נסיכות"

אבוש זעף.

"אני מעדיף נסיכים" אמר פאפא ונישק את אבוש שוב.

אפילו אחרי כמעט 20 שנות זוגיות הם לא הצליחו להפסיק לפלרטט אחד עם השני,והכוונה היא אבוש מפלרטט עם פאפא ואז פאפא-המשמיד-הרומנטי הורס לאבוש, למרות שלפעמים הוא משתף פעולה. כמו עכשיו או שאבוש מנסה לקרוא לו את המחשבות בגלל שהוא הבן של אל הנבואה. זאת סוג של בדיחה פרטית שלהם. אמרתי שהם ממש קיטשיים? גאד, בסוף תהיה לי סוכרת ומה אני אגיד לרופאה?

"את מבינה?, ההורים שלי נורא קיטשיים ודביקים אז רמות הסוכר בדם שלי ממש גבוהות"

ואז היא בטח תשאל, "מי ההורים שלך?"

"וויל וניקו סולאס-די אנג'לו"

ואז היא תצרח "סולאנג'לוווווו" ותתפנגירל ותשאל מלא שאלות עליהם. זה מתחיל לעצבן אותי.

(הערת הכותבת:וויל וניקו החלו לצאת בערך בסביבות גיל 17-16, והם התחתנו בגיל 21 ועברו מאז 13 אז הם ביחד 17 שנים. ו13 שנים נשואים. הם בני 34) 

פאפא הכין את הפאנקייקים ואבוש לא זז ממנו ולוק,באופן מפתיע, היה טיפש והלך לחפש את היוקליילי קרב. אם לא ידעתם, אני ולוק יודעים לנגן בכלי מוזיקה.

לוק יודע לנגן בגיטרה אקוסטית וחשמלית,יוקליילי,קצת קלרינט וכינור,תופים ופסנתר.

אני יודעת לנגן בכינור רגיל וחשמלי,פסנתר,גיטרה אקוסטית ו-ויולה (מעין כינור)

עכשיו שנינו התחלנו חוג צ'לו כי אבוש התעקש שזה כלי "אצילי", אני מתעקשת שזה כלי מיותר אבל אני לא רוצה לשבור לו את הלב. ככה אני,טובת לב ואצילית. יותר מהצ'לו המטופש הזה,זה בטוח.

אני החלטתי להיות מועילה והתחלתי להביא מים,צלחות,סכינים,מזלגות וכוסות לשולחן וגם כל מיני ממרחים כמו נוטלה וממרח שוקולד לבן, ריבת תותים,ריבת אוכמניות וגם הריבה המוזרה שפאפא אוהב, ריבת וורדים.(הערת הכותבת: ריבת וורדים זה מאכל טורקי,ספרדי ונפוץ באיזורים מסוימים באיטליה.אני אישית אוהבת את זה ושל האיטלקים טובה כמעט כמו של הטורקים) 

אני לא טועמת את זה כי אי אפשר להבטיח שלא נכנסה לשם תולעת כלשהי והפכה לריבה ביחד עם הוורדים.אני לא לוקחת סיכונים.

זמן קצר לאחר מכן, התיישבנו כולנו לאכול פאנקייקים כל אחד בממרח שהוא אוהב ועם התוספת שהוא אוהב (אם מוות היה תוספת,פאפא בטוח היה שם את זה בפאנקייק שלו)

והכל היה רגוע ושלו. החיים הטובים,לא ככה? אז זהו, שטעיתי. להורים שלי היו 13 שנים של שקט יחסי,עכשיו תורה של הסערה.

אז זה היה הפרק הראשון באורך 1,432 מילים! מה דעתכם?

אל תשכחו להגיב את דעתכם על הפיק ומה אתם חושבים על ריבת וורדים!

גם לשכוח לדרג,להירשם ולהמליץ! ולסיום,בדיחת סולאנג'לו חמודה!.

ליאו: גבוה יותר?

ניקו: לא.

ליאו: קצת יותר שרירי?

ניקו: לא.

ליאו: נו באמת,ניקו, אני מנסה להוכיח לפרסי שאני הסגנון שלך. פשוט תגיד שאני הסגנון שלך וזהו.

ניקו:....

ליאו: אולי אם היו לי עיניים כחולות?

ניקו: גם תחבוש מסכת פנים של וויל אני עדיין לא אחבב אותך!!

ליאו: *מחייך*

ניקו: *מבין מה הוא אמר*

ליאו: האם הרגע אמרת וויל?

ניקו: לא,לא,לא אמרתי.

ליאו: *פותח את הפה שלו*

ניקו: לא,לא,לא,לא.

ליאו: *מתכונן לצעוק*

ניקו: אל תעשה את זה, אני אנקום בך.

ליאו: פרסי! יש לו משהו לבלונדיניים!!

פרסי: *מהצד השני של המחנה* למה ג'ייסון חייב לקחת הכל?

וויל: *במרפאה ומטפל בחצוי פצוע*

וויל: *שומע את הצעקה של ליאו ועוזב את החצוי ורץ אל ניקו וליאו*

וויל: אני בלונדיני!

הפרק הקודם		הפרק הבא