ללא שם. / שרון.

הגשם הרעים בחוץ והקפיא את חלונותיה של טירת הוגוורטס. היה זהו חורף גשום ומושלג במיוחד בעיניה של ג'יני, שתמיד אהבה את עונת האביב.

היא ישבה על הספה בחדר המועדון, כשהיא שותה שוקו חם ומכינה שיעורי בית.

"- אתה ילד אידיוט ותינוקי!" צעקה נערה.

"באמת? ומה את? מכוערת וטיפשה שכמותך!" צעק בתגובה נער.

הצעקות המשיכו והמשיכו, הן בקעו מגרם המדרגות של חדר המועדון. ג'יני סתמה את אוזנייה וניסתה לצרוח להם בחזרה, "תסתמו את הפה כבר!" .

היא הצטערה על כך שהשיבה להם. מסתבר שהיו אלו רון והרמיוני. אחיה וחברתה הטובה, רבים, באמצע יום גשום וקפוא. מיד כל תשומת הלב שבחדר הופנתה אליה.

"ג'יני!" צעק רון והרמיוני פערה את עיניה מרוב תדהמה וזעם.

ג'יני קפאה במקומה. העט שהחזיקה נשמטה מידיה. "שלא תעזי, לעולם, להתערב בעניינים שלי ושל הרמיוני, זה ברור לך?!"  הוא שאג עליה בכל כוחו.

"אבל בסך הכל רציתי –" היא החלה לומר אך נקטעה.

"לא אכפת לי מה רצית, עופי לי מהעיניים. עכשיו."  הוא המשיך לצרוח.

"אבל-"

"את לא מבינה שאת סתם ילדה טיפשה, קטנה וחנפנית שמתערבת בעניינים שלא שלה, את חושבת שכולם אוהבים אותך, אבל בלב, הם שונאים אותך וישנאו אותך, אחות קטנה וטיפשה." אמר רון בזעם.

עינייה של ג'יני נמלאו דמעות שזרמו על לחייה. היא פלטה ציוצים קולניים והתייפחה על הכרית שעל הספה, לאחר שהבינה כי רון לא הולך להתנצל, או לפחות להציע לה לשטוף פנים, היא נגבה בשרוולה את פניה ועלתה למעלה.

"-אתה לא חושב שקצת הגזמת?" שאלה הרמיוני בלחש.

"ללא ספק, זה הגיע לה." אמר רון. "אבל היא תלך לספר לאמא, המלשנית הקטנה."

הוא לא טעה. היא נצלה כל הזדמנות לערב את אמא, בין אם האחים עשו לה תעלול אחד באפריל או אפילו רק טעו בכך שלקחו כוס צהובה במקום אדומה.

היא החלה לנסח מכתבים ארוך ומלא יגון על כל מה שאחיה הגדול אמר לה.

"הוא יחטוף מאמא," אמרה לעצמה. "ובענק."

ברק פגע באגם השחור ורעם הרעים בצליל מחריש אוזניים בשמיים.

		הפרק הבא