קראש

בס"ד

דיסקליימר אנתרופוסופי

להיות פרופסור בהוגוורטס זו עבודה מלאה אתגרים ולחצים. תשאלו את פרופסור טרלוני, שהעין הנבואית שלה לא הרפתה והציגה לה חזיונות איומים. לא פלא שהיא בחרה לגור וללמד במגדל הצפוני, האוויר שם היה מרגיע וצלול, והשכיח ממנה את כל לחציה. מלבד להיפגש עם התלמידים שבחרו ללמוד את המקצוע, לבדוק את העבודות והמבחנים שלהם ולהיות נוכחת בישיבות סגל אחת לכמה זמן, סיביל השתדלה לא לעשות פעולות שילחיצו אותה. כמו הפעם הההיא שנלחצה, שהייתה גם הסיבה בגללה היא לא עולה לאף מגדל אחר מלבד המגדל הצפוני.
זה קרה בדיוק כשהתחילה ללמד גילוי עתידות בהוגוורטס, ובאותה שנה הצטרף לסגל מורה חדש להתגוננות מפני כוחות האופל. טוב, כך היה זה בכל שנה בהוגוורטס. אבל תמיד נחמד לא להיות חדש לבד, וכך פרופסור טרלוני ופרופסור קראש, כך קראו לו, היו שני המורים החדשים באותה השנה, ולכן הם נחפפו יחד. היא רואיינה על ידי דמבלדור בקיץ שעבר, והוא בדיוק סיים את לימודי ההילאות שלו.
לא פעם סיביל כעסה על עצמה משום שהיא לא הייתה יכולה לחזות את התאהבות הזאת מראש. אך פרופסור קראש היה צעיר כמוה, השיער השחור שלו תמיד היה מסודר למשעי, והלחיים המסותתות שלו היו מצופות שכבת זיפים דקיקה. השיניים הישרות שלו היו בפוזיציה מושלמת ביחס ללסת המסותת שלו, והאף שלו התאים בדיוק לעיניו הכחולות והמהפנטות. סיביל התאהבה כמעט מיד. השלב הבא היה לכעוס על עצמה שהיא לא ראתה את זה מגיע, ועוד להתאהב בקולגה ששם המשפחה שלו הוא קראש? כמה קלישאתי זה יכול להיות?
קשה היה שלא לשים לב למתח העז שהיה בין פרופסור טרלוני לפרופסור קראש, בעיקר בכל הפעמים בהם ביצעו יחד מטלות שונות כמו פטרולים במסדרונות ודברים כאלה. זו הייתה שנה כל כך שלווה, ולשם שינוי נראה היה שהפעם המורה להתגוננות מפני כוחות האופל הולך לשרוד שנה נוספת. כי לאחר היום האחרון ללימודים של אותה השנה, פרופסור קראש אישר בפני דמבלדור שהוא ימשיך ללמד גם בשנה הבאה, וצוות בית הספר היה מאושר. וכמובן שגם סיביל.
לאחר הרמת הכוסית החגיגית לסיום השנה, פרופסור טרלוני ופרופסור קראש יצאו לטיול ברחבי הוגוורטס.
"תראי," הוא אמר והצביע על האגם, "הביטי בשמש המשתקפת ממימי האגם. אני מרגיש שההשתקפות הזאת מלאה בכל הסודות הגדולים ביותר בעולם, וכל מה שצריך זה ידעונית שתגלה לי אותם."
"הו, תפסיק," הוחמאה טרלוני וסומק עז הציף את פניה.
"מה המקום האהוב עלייך בהוגוורטס?" הוא שאל אותה.
סיביל התרגשה כל כך שהוא מתעניין בה. "מגדל האסטרונומיה," היא ענתה, "היית שם?"
פרופסור קראש הניד בראשו. "לא יצא לי," הוא הודה.

בשעת חצות, פרופסור טרלוני ופרופסור קראש עלו למגדל האסטרונומיה.
"וואו, באמת יפהפה פה," הוא אמר.
"הסתכל בכל הכוכבים בשמיים, התאורה לא מפריעה אז אפשר לראות הכל," היא אמרה בהתרגשות.
העיניים שלו נצצו. "בטח הכוכבים היפהפיים האלה מלאים בסודות של זוגות שעלו הנה כל השנים האלה," הוא אמר, "וואו, תראי את הנוף!"
על המדשאות, היער האסור והוגסמיד נפרשו מולם. הנוף היה מהפנט.
"אני מבין למה את אוהבת את המקום הזה כל כך," הוא אמר לה.
פרופסור טרלוני החליטה שהרגע הזה יהיה הרגע המושלם לחשוף את רגשותיה.
"אתה יודע," היא אמרה, "מהרגע הראשון שראיתי אותך, הרגשתי את זה."
פרופסור קראש הביט בה בעיניו הנוצצות. "את מה?" הוא שאל.
"שאני... אני מרגישה כלפיך משהו שלא הרגשתי כלפי אף גבר מעולם," היא הודתה, "אתה ממש מוצא חן בעיניי, והייתי רוצה שמערכת היחסים בינינו תהיה יותר ממערכת יחסים מקצועית."
הוא נצמד אליה. "האמת," הוא הודה, "שאני הרגשתי בדיוק אותו דבר, אבל פחדתי לומר לך את זה עד עכשיו... את יפה כל כך, ומקסימה, ונהדרת, ומוכשרת וחכמה."
היא הביטה בו. הוא היה גבוה ממנה בכמה סנטימטרים, אבל זה לא מנע ממנה לעמוד על קצות האצבעות ולנשק אותו בעדינות.
הוא נענה לנשיקה. הוא ליטף את שערה ברוך, והיא ליטפה את גבו.
הם איבדו שיווי משקל לרגע, כי הם עצמו עיניים והשעינו את משקלם זה על זו, אבל מהר מאוד הם התאזנו. הם זזו מבלי משים למקום אחר במגדל האסטרונומיה.
כשהתנתקו, אמרה, "אני כל כך שמחה שאתה ממשיך איתנו, ושובר את הקללה על המורים להתגוננות מפני כוחות האופל שרבצה על בית ספרינו." הוא צעד לאחור מעט בהתרגשות והיא נצמדה אליו. הרוח בנקודה בה היו בראש המגדל הייתה חזקה יותר, אולי כי הם התקרבו לקצה. אבל זה לא הפריע להם.
"לא האמנתי שזה יקרה לי, אבל אני הכי שמח שזה קורה לי כשאת לצידי," הוא אמר והשניים התחבקו.
"אני מפחדת שאני קצת מאיצה את הקשר, אבל אני מרגישה שאיתך אני בטוחה," היא אמרה ונישקה אותו בשנית.
"אמנם זה קצת מהיר, אבל אני מלא פרפרים כולי... עד כמה זה נורא לומר שאני אוהב אותך?" שאל.
היא הביטה בו בחיוך ענק, כשהם ממשיכים להתקדם לעבר הקצה. סולייתה התחככה בגדר הנמוכה המקיפה את ראש המגדל. "זה לא יהיה מהיר בכלל. אנחנו מכירים כל השנה, וזה שרק עכשיו סיפרנו מה אנחנו מרגישים כבר שנה שלימה לא אומר שאנחנו ממהרים לשום מקום."
הלב של פרופסור קראש דפק בפראות. אם פרופסור טרלוני באמת מתכוונת לזה, הוא יכול לבצע את הצעד שחלם עליו זה זמן רב. הוא לא האמין שזה באמת יתגשם, הוא הרי לא ידע שפרופסור טרלוני מרגישה כלפיו את מה שהוא מרגיש כלפיה, אבל עכשיו זו הזדמנות שלא תחזור.
"סיביל," הוא אמר בהתרגשות. למזלו, למרות שהם עמדו בקצה, היכן שיש גדר נמוכה המקיפה את המגדל, היה לו די מקום לכרוע ברך בפניה כי הוא עמד במקום בו הגדר הייתה חסרה.
אלא שרוח הפרצים הפכה את היתרון בכך שחסרה שם גדר לחיסרון, והוא החליק ונפל מטה מטה למדשאות.
לפתע שם המשפחה של פרופסור קראש קיבל משמעות אחרת.
ומאז, סיביל טרלוני לא עולה למגדל האסטרונומיה לעולם. אילו היא רק הייתה יכולה לחזות את זה, אילו היא רק הייתה ידעונית...