אין מקום לחסד בעולם מת

ללא שיפ, דירוג R בגלל תוכן אלים.

תודה רבה ל (Pipe Dream) על הביטוי!!

אין מקום לחסד בעולם מת.
המוח תמיד חוזר למקום החשוך ההוא. קיר מזכוכית חסינת ירי ניצב מולי, על אף שאי אפשר לראות אותה בחושך השחור הסוגר עלי. הוא מדבר ואני מקשיב בחצי אוזן - אני יודע מה הוא אומר, מילים על גבורה ועל נצח, ואני יודע שהוא עוד מעט יזריק לי עוד משהו או שישלח שד לתוך החדר כדי לראות את תגובותיי.
אני עם הגב אל הקיר, שעליו אני יודע שתלויות שרשראות וחרבות אבל גם סד מלקות וכל מיני כלי עינויים. זו לא הפעם הראשונה שאני בחדר הזה, כל יום מאז שאני זוכר את עצמי אני בא לכאן כדי "להתחנך".
אני אהרוג אותו יום אחד. אני אהרוג אותו ואראה את דמו לפניי, ואמצא אותה... האישה, זו שילדה אותי, אף על פי שהיא לא אימי אמצא אותה. ואהרוג אותה גם. אני אהרוג את כולם.
אין מקום לחסד בעולם מת.
"ג'ונתן, ג'ונתן כריסטופר," אומר האיש אשר קורא לעצמו אבי, קורא לעצמו מנהיג הנפילים. "יש לי משימה בשבילך."
זה היה חדש, הוא אף פעם לא רצה ממני כלום חוץ מסבל וההנאה ממנו.
"באדריס מתנהל ברגע זה משא ומתן עם שוכני התחתיות ואני צריך אותך שם. ביום החתימה נפעל," אומר כאילו אני חלק מקבוצה סודית.
אף על פי שנמצאתי פה רוב חיי רק נלחם ושורד, הוא חושב שהוא עשה לי חסד, פותר אותי כמו פאזל מפורק. אבל אני לא ילד יותר בלי היכולת לעמוד בשביל עצמי בקרב. עבר זמן מאז שהרגשתי חלש.
"אתה תיקח את השם סבסטיאן ותצבע את שערך. אחותך תהיה שם, וגם אחיך. אל תהרוג אותם."
הם לא האחים שלי. ההוא אפילו לא בא מאותם ההורים כמו שלי. והיא... טוב, אולי היא באה מאותו מקום ממנו אני באתי, אבל זה לא אומר שהיא אחותי. אמא שלי ברחה איתה במקום לברוח איתי. השאירה אותי פה כדי לסבול מאותו איש שגרם לכל כך הרבה סבל.
אין מקום לחסד בעולם מת.
"אתה תקבל הוראו מפורשות ממני כל יום, ואם תכשל," אומר הקול השנוא הזה, "אתה תיפול, כולנו ניפול. יש לך שאלות?" שואל למרות שהוא יודע שאין לי, יודע שאין דבר אשר יעצור אותי.
כי אני ג'ונתן כריסטופר מורגנשטרן.
והם לא ידעו מאיפה זה בא להם.

תגובות!